האישה השמנה והגבר השמן נחשבים לאנשים נחותים. בחברה ובתרבות המערבית אין מקום חברתי לאדם השמן במגוון תחומים. בייצוגו בתקשורת, היחס בבתי הספר, באפליה בגיוס לצה"ל, בשוק העבודה, בתעשיית האופנה ובשירות הציבורי והרפואי. כבוד האדם השמן וחירותו נפגעים או מופלים לרעה. חוסר סבלנות וסובלנות כלפי קבלת אדם, בהקשר למידות גופו. לאפליה זו השפעות פסיכולוגיות ורגשיות שליליות.
מייחסים לשמן תכונות שליליות, כטיפשות, כיעור, עצב, עצלות ומיעוט חברים, היעדר משמעת עצמית וכוח רצון ואופי חלש. האפליה מתבטאת בהתייחסות מילולית עולבת, הקנטה או שימוש בשמות פוגעניים, נידוי חברתי, התעלמות, ואפילו באלימות גופנית. אפליית שמנים מתבטאת במניעת יחס שווה במתן שירות, מניעת יחס שוויוני בקבלה, קידום והתפתחות אישית.
במהלך העשורים האחרונים הצטברו הוכחות מדעיות רבות המוכיחות שסטיגמה על רקע עודף משקל היא שכיחה במקומות עבודה, בהם עובדים עם עודף משקל סובלים מאפליה, אינם מתקבלים לעבודה אך ורק בשל סיבה זו, וכאשר הם עובדים, הקידום שלהם איטי יותר בהשוואה לאנשים עם משקל תקין.
מעסיקים נוטים להעדיף ולתגמל בשכר נשים עובדות בעלות משקל ממוצע, בהשוואה לעובדות רזות מהרגיל או שמנות מהרגיל. אצל עובדים גברים כמעט ולא התקיימה אפליה כזו.
אפליה נגד שמנים קיימת גם בטיפול רפואי שוררות דעות קדומות כלפי בעלי משקל עודף הגורמות ליחס בלתי-הולם מצד מטפלים במרפאות ובבתי חולים. אימוץ הסטריאוטיפים השליליים בהקשר לאנשים עם עודף משקל, גורמים לכך שמתייחסים אליהם כאל עצלים, לא מצליחים, חסרי משמעת וריסון עצמי, ובעלי הפרעות נפשיות. כמו-כן הם מופלים בקבלת טיפול רפואי ומקבלים טיפול רפואי ברמה נמוכה יותר בהשוואה לאנשים עם משקל תקין במספר היבטים. ביחס מזלזל ומתנשא מצד הצוות המטפל, מחסור בעזרים רפואיים מתאימים לגודלם: כולל בגדי בית חולים, שאינם מותאמים לאנשים בעלי עודף משקל, שרוולי מד לחץ דם קטנים מדי, מיטות בדיקה צרות מדי, ומאזניים שאינם מתאימים לאנשים עם עודף משקל קיצוני.
מחקרים אחרונים מראים שסטיגמה ואפליה על רקע עודף משקל מתרחשת גם בין אנשים שיש להם יחסים קרובים עם אותו אדם. הם סובלים מיחס לא הוגן ושונה מצד חברים או בני משפחה.
בגן ובבית הספר, ילדים שמנים זוכים ליחס שלילי כבר מגיל 3 , הכולל התנכלויות מצד חברים, לעג. ועד השפלה מצד מורים ודחייה בקבלה למוסדות אקדמיים.
גורמים מורכבים ומגוונים תורמים לסטיגמה של עודף משקל, והן קשורות לאמונות-מחשבות על שליטה. כאשר חוסר שליטה מקושרת לאופי חלש וחסר אחריות בהתמודדות עם יצרים ותשוקות. ביכולת התמדה בביצוע משימות גופניות, מחשבתיות והתנהגותיות. יחד עם זאת, נמצא יחס סלחני יותר כלפי בעיות פיזיולוגיות וגנטיות "מוצדקות" להשמנה: כחוסר איזון בלוטת התריס.
התפיסה התרבותית למודל הגוף המועדף הוא של גוף אנושי רזה וגבוה. בדומה בתקשורת: בטלוויזיה ובסרטים הדמויות המוצגות של שמנים הן שליליות, קומיות או נלעגות. אמצעי התקשורת "מקדשים" את הרזון ומסייעים בהטמעת סטריאוטיפים שליליים כנגד אנשים עם עודף משקל: כעצלות, חוסר משמעת עצמית, העדר משיכה גופנית, טיפשים, מסתגרים ולא חברותיים. זאת, בניגוד לדמויות רזות שמוצגות באור חיובי כאנשים מושכים, נעימים, חברותיים וחכמים.
קיימת השפעה ניכרת של סטיגמות עודף משקל על הבריאות הנפשית ואיכות החיים הכוללת של אנשים שמנים. אם בסיכון מוגבר לדיכאון, הערכה עצמית נמוכה, חרדות, דימוי גוף לקוי, עד למחשבות אובדניות. לרוב מחשבות לצד רגשות האשם עלולות להוביל את האדם השמן להתנהגות שלילית באכילה, בחוסר פעילות גופנית, בהימנעות לפנייה לטיפול רפואי ולהגברת ההשמנה.
אחת ממטרות מאמן ומנחה קבוצות לתזונה והרזיה היא להפחית את השפעת המאפיינים השלילים של הסטיגמה הקשורה בעודף משקל. מסיבות אלו ועוד דרכי הטיפול המומלצות הן בהתבוננות וחיזוק מתמיד של אישיותו ואופיו של המתאמן. תשומת לב לשפה חיובית, מעודדת ומעצימה, ללא הערות ביקורת או שיפוטיות. פיתוח רגישות לדאגות וחרדות, תוך התייחסות לצרכים הפיזיים והרגשיים שלו. החל מתהליך השקילה הצריך להתקיים בפרטיות, עם ציוד המותאם לגודלו של המטופל. הממשיך בתהליך שינוי מתמשך וקבוע באורח החיים: בהרגלי אכילה, פעילות גופנית סדירה ומדורגת על-פי יכולותיו. תוך הצבת יעדים מציאותיים לטווח הקצר והארוך יותר. הכול יחד יתרום להבנה כי כל שינוי גדול מתחיל בצעד קטן, וכל הצלחה מביאה את המטופל בעוד צעד נוסף למטרתו: בריאות ואיכות חיים גופנית ונפשית תוך שחרור מסטיגמות וסטריאוטיפים מגבילים ועויינים.