"אין לי את זה!... אני חייבת להשלים עם העובדה שאין לי שליטה על האוכל שנכנס לפה שלי..." הצהירה שמרית (שם בדוי) בחיוך מביך כשדמעה בעינה. ביקשתי ממנה לפרט ולהסביר למה כוונתה.
"השבוע חזרתי מהעבודה, הספקתי לערוך קניות ועוד מיליון סידורים עם הילדים... בין המחשבות על מה שכבר הספקתי, ועל שעוד יש לי לעשות עד סוף היום ומחכה לי בבית... עולה מחשבה על עוגת השמרים, שנמצאת בשקית.. אני לא יודעת איך ומה... כשהגעתי הביתה מחצית מהעוגה חוסל... והאמת שלא הרגשתי באמת שבעה... איך זה קורה לי?"
שמרית אם לשלושה ילדים ובת-זוג מנהלת כוח-אדם בחברת תקשורת, מצהירה על עצמה כאישה הנמצאת בכל תחום בחייה בשליטה, מלבד בתחום האכילה. "איך זה יכול להיות שלא שמתי לב שחיסלתי מחצית מהעוגה?" הוסיפה ושאלה.
התחושה של שמרית כקברניט בספינה המנווטת כל היום בין קרחונים, לוויתנים ואיים אבודים. היא עושה זאת בהצלחה רבה. אלא רק כשהעייפות משתלטת עליו, והוא עוצם חצי מעינו בכדי לנוח דג קטן קופץ על הגה הספינה ומטה אותה על צידה. כמובן הדג הקטן היא אותה עוגה, נקודת שבירה שמביאה עימה בולמוסי אכילה, רגשות אשם, הלקאה עצמית ומחשבות על חוסר יכולת ושליטה.
במקרה של שמרית התנהגותה עם אוכל נגרמה ממצב של עייפות פיזית מצד אחד, ומחשבות מטרידות מחיי היום יום מצד שני. זוהי אכילה רגשית, הנעשית באופן בלתי מודע, ללא קשר לצורך הפיזי, ומטרתה לספק לנו "מזון לנשמה". אכילה מסוג זה, היא אחת מהתופעות השכיחות ביותר כגורם לעלייה במשקל.
קיימות מספר סיבות עיקריות לאכילה רגשית: מתח, בדידות, שעמום, חסך, אירוע מהעבר. חיינו גדושים ברגעי מתח ולחץ, כאשר המחשבות על כל אחת מהסיבות, מובילות אותנו "כדרך המהפנט" אל המקרר או המזווה.
"מה עושים עם זה?" הוסיפה שמרית, כאשר יתר משתתפי הקבוצה מהנהנים בראש בהסכמה. "שאלה מצויינת... זו הסיבה שאתם כאן" השבתי. במהלך מפגשי הקבוצה נחשפים המשתתפים למושג "אכילה רגשית" - זיהוי והתמודדות עימו. יחד עם זאת, לפני הכול כדאי שנבין שהאכילה הרגשית שירתה אותנו עד כה להתמודדות עם רגשות שונים. זו הדרך, ששמרית וחברותיה הכירו עד כה והאשמה עצמית "איך לא ידעתי זאת עד כה" בהחלט מיותרת. במקום זאת, ניתן כעת לבחור בדרך שונה, בריאה, שפויה ואוהבת יותר.
לרעב רגשי ורעב פיזי יש מספר סימנים המקלים על ההתלבטות. למרות שאני תמיד אומרת "כשיש ספק ורגשות שליליים, זהו ללא ספק רעב רגשי"!