פקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980 היא זו שמסדירה כיצד יש לנהל את הליך חדלון הפרעון החל על חייבים שהם יחידים. הפקודה מגדירה את בית המשפט המוסמך לענייני פשיטת רגל, קובעת מהי החלטה לעומת החלטה רגילה של אסיפת נושים ומתייחסת גם למונחים כמו "החלטה מיוחדת" או "העברה". בתיקון משנת 1983 נוספו מושגים של הפרשי הצמדה והפרשי הצמדה וריבית לתיאור תוספת לסכום לפי שיעור העלייה של מדד המחירים לצרכן והפרשי הצמדה בצירוף ריבית של 3% לשנה.
בפרק ב' לפקודת פשיטת הרגל מתואר מיהו החייב. על פי הפקודה מדובר באדם בן 18 ומעלה אשר במהלך פשיטת רגל הוא עצמו היה בישראל, היה גר כרגיל בישראל או היה לו בה מקום מגורים, ניהל עסקים בישראל או היה חבר בשותפות שניהלה עסקים בישראל. הפרק כולו עוסק בהליכים בפשיטת רגל והוא גם קובע מהי התראת פשיטת רגל, מה תוכנה של התראה מן הסוג הזה ומהו מעשה פשיטת רגל לפי כל אחד מהתנאים שהוזכרו. למידע נוסף על פקודת פשיטת הרגל ניתן להתייעץ בפורום פשיטת רגל.
הכרזה על פשיטת רגל
גם פרק ד' עוסק בנושאים מעניינים שיכולים להיות רלוונטיים עבור כל מי ששוקל להגיש בקשה לפשיטת רגל. פרק זה מבהיר מהי הכרזת פשיטת רגל ומה המשמעות שלה עבור החייבים, הנישומים והנושים. צו הכרזה על פשיטת רגל ניתן לפי הפקודה על חייב צו כינוס במידה והנושים מחליטים על כך, או במקרים בהם הנושים לא קיבלו החלטה ולא התכנסו אך לא הושגה פשרה תוך מועד שקבע בית המשפט.
בהמשך הפרק ישנו נושא הכולל התייחסות אל הגבלות על פושט רגל. הגבלות אלו נחשבות סנקציות חמורות ומטרידות עבור האזרחים, ובהן משתמש החוק על מנת לעודד חייבים לשלם את חובם ולהשלים את הליך פשיטת הרגל. חייב שהוכרז בתור פושט רגל הוא קודם כל לקוח מוגבל, הוא לא יכול לעשות שימוש בכרטיסי אשראי והוא לא יכול להיות בעל עניין או שותף בתאגיד. עוד מציע פרק ד' תקנות על פרסום הודעה על הכרזת פושט רגל וכללים עבור מינוי נאמן לצורך ביצוע התהליך.