אמון בבסיס המערכת
אשראי במובן קרדיט היה והתקיים במשך אלפי שנים בהיסטוריה האנושית. האשראי נסמך על אמון שנותנים צדדים זה בזה: האחד ייקח את הכסף וישיב אותו ברבות הזמן במלואו, ועוד יוסיף עליו סכום כלשהו. אשראי זה, התפתח ללא הכר לאשראי במובנו כיום ולדרכי האכיפה הנהוגות, כגון הוצאה לפועל, אולם מקורו של האשראי באותו אמון, באותו קרדיט. מקור המושג קרדיט ב'קרדו' – תפילת ה'אני מאמין' הקתולית. זאת ללמדנו שמקור המערכת כולה – באמון שנותנים אנשים זה בזה.
ניתן מכאן לראות את כל מערכת התקשורת בין אנשים כנסמכת על אמון, האמון ששניהם יקיימו את דבריהם. אנו מתחייבים בהבטחות, בשבועות, נדרים, בארועים חברתיים: הבעל והאישה, הירקן והצרכן, הספק והסיטונאי. רק כשאחד הצדדים חושש או חושד שהאמון מופר ונעשתה פריצה ממסגרת ההבטחה – היא החוזה, מוכנס לשימוש הגזר: בין אם בצורת סעיף מפורש בחוזה כגון סעיף ליטרת הבשר בסוחר מוונציה ובין אם באכיפה וגבייה - זוהי מטרתה של מערכת הוצאה לפועל.
התקדמות האשראי
מערכת האשראי בימנו התקדמה עד מאוד מימים עברו. אם בעבר רק בעלי הון עצום כגון מלכים לממלכות אזוריות או ראשי-ערים מחוזיות יכלו ללוות, הם היו לווים זה מזה, ובריבית גבוהה – כי הסכון היה גבוה והדרך היחידה לחלץ חוב היתה צבאית; הרי שנעשה במרוצת האלף השני לספירה שינוי מהותי, התקדמות מטאורית, בתחום האשראי: במסגרת תהליכים רבים, שלכולם היבטים טכנולוגיים חברתיים וכלכליים, הגענו למצב כיום בו הכלכלה נסמכת כולה על אשראי
המקל שבצד הגזר
הלוואות ואשראי ניתנים לכל דכפין כמעט, כשהכלכלה כולה נסמכת נתמכת ומעוגנת על הנחת האמון. האמון בצמיחה, האמון בכסף שיביא עוד כסף, האמון שהאנשים ישיבו תמיד את חובם במלואו ובזמן. והיות ולא מתקים כאן אפקט פיגמליון, והרצוי לא הופך למצוי מעצם רצייתו והאמון, אזי מחויב גם שכלול מנגנוני האכיפה והגבייה, הם הם מערכת הוצאה לפעל ראויים לשמם. וזוהי תכליתם במדינה המודרנית. לשמש מקל כשהגזר נגזל והאמון והחוזה מופרים, וכשאדם או גוף או מדינה נזקקים לפרוע את חובם.