התובעת, שעבדה כמנהלת קשרי לקוחות בחברת 'ווי' כשלוש שנים והתחייבה לשמירת סודיות ואי תחרות, הגישה תביעה כנגד החברה בגין פיטורין שלא כדין, הפרת חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואי תשלום בונוסים והפרשות לביטוח מנהלים.
לטענת העובדת, החברה הרעה את תנאי עבודתה כששינתה משמעותית את מצבת הלקוחות מולם עבדה וכי פיטוריה בסמוך לחזרתה מחופשת הלידה נעשו משיקולים זרים תוך הפרת חובת תום הלב, בין השאר בשל היותה נשואה לעובד בחברה מתחרה, זאת על אף שגילתה נאמנות לחברה. כן טענה העובדת, כי למעשה נמנע ממנה לשוב לעבודה בתום החל"ד שכן החברה הציעה לה לחזור לתפקיד זוטר, והובהר לה שאם תסרב לכך תפוטר.
כבוד השופטת נטע רות דחתה את התביעה בקובעה כי העובדת לא הוכיחה כלל כי פוטרה, אלא נראה שסיום העבודה נעשה בהסכמה לאחר דיון באשר לתנאיה, וכן לא הוכיחה כי תנאי העבודה שלה הורעו משיקולים זרים שכן נראה שהעברת הלקוחות מתחום אחריותה החלה זמן רב לפני הריונה. בנוסף נדחו טענותיה באשר לבונוסים ולביטוח למנהלים.
ביחס לטענת העובדת כי פוטרה בשל העובדה, כי בעלה בחברה מתחרה נקבע, כי גם אם הדבר היווה שיקול של החברה, אין בכך כדי לבסס תביעה בגין אפליה על בסיס מעמד אישי מכוח חוקי השוויון בעבודה. זאת, שכן לא מדובר בהתייחסות להיותה של העובדת אישה נשואה, אלא בהתייחסות ליחסיה עם עובד בחברה מתחרה, העלולים להביא לניגוד עניינים בעיקר נוכח תפקידה הרגיש של העובדת, ואשר העובדת לא ראתה לנכון לדווח עליהם לחברה כשהתקבלה לעבודה.
"לטעמנו התובעת ניסתה לעשות שימוש לא ראוי ויתכן שאף ציני בחקיקה שנועדה לקדם שוויון הזדמנויות בעבודה... התנהלות זו, ככל שלא יעשה ע"י בית הדין די על מנת לשרשה, עלולה לגרור בעקבותיה זילות של חקיקת השוויון", סיכמה כבוד השופטת.
לפיכך, התביעה נדחתה כאמור, והתובעת חויבה בתשלום הוצאות המשפט של החברה בסך 35,000 שקלים.
בפסק דין תמצאו אינדקס מקצועות כולל עורך דין, רואה חשבון, גרפולוג, תרגום משפטי, נוטריון, תמלול, מומחים לדין הזר ועוד.