התובעת הועסקה כמנהלת קשרי לקוחות בחברת שיווק מוצרי תינוקות אשר רכשה את חברת היינץ רמדיה, כאשר בהסכם העבודה נקבע, כי שכר הבסיס שלה יעמוד על 5,000 ש"ח וכי החברה תעמיד לרשותה רכב וטלפון סלולרי, ולאחר מכן הועלה שכרה ל 6,300 ש"ח. התובעת הרתה ועבדה בחברה עד ללידתה, ולטענתה, כשבוע לאחר הלידה נדרשה להגיע לעבודה יחד עם הרך הנולד, כאשר הובהר לה כי אם לא תעשה כן, יילקחו ממנה הרכב והנייד, למרות הנוהג שהיה קיים בחברה לפיו הטלפון והרכב הושארו בידי עובדות שיצאו לחופשת לידה, וכשסירבה לבקשה, קו הטלפון נותק.
לטענת התובעת, במהלך חופשת הלידה, פיטרה אותה מנהלת החשבונות של החברה, ובנוסף נאמר לה, כי לאור סירובה לעבוד בחופשת הלידה, לא תקבל מכתב המלצה. לאחר מכן, חזרה בה החברה מפיטוריה, ופיטרה אותה שנית בתום התקופה המותרת לאחר סיום חופשת הלידה.
בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי לעבודה כאמור, טענה התובעת כי פוטרה בניגוד לדין בשל סירובה לעבוד במהלך חופשת הלידה ובשל הפיכתה לאם.
מנהל החברה ובעליה טען מנגד, כי כל פעולותיו נעשו במסגרת תפקידו כנושא משרה בחברה, ולגופו של עניין טען, כי התובעת פוטרה 60 ימים ממועד סיום חופשת הלידה שלה וכלל לא נדרשה להתייצב לעבודה בזמן חופשת הלידה, וכי הסיבה לפיטוריה היתה חוסר שביעות רצון מתפקודה ומכירת פעילות החברה לחברה אחרת. עוד טען, כי מנהלת החשבונות לא היתה מוסמכת לפטר את התובעת ולא פיטרה אותה בפועל.
בית הדין לעבודה קיבל את התביעה במלואה. ראשית, נדחתה טענת החברה כי התובעת לא ביצעה את תפקידה לשביעות רצונה, וכי אכן הוכח כי החברה ניסתה לכפות על התובעת לעבוד בחופשת לידה באמצעות איום בפגיעה בתנאי עבודתה, דבר שכמובן מנוגד לחוק. "תקופת חופשת הלידה נועדה לטיפול ברך הנולד ולמתן חופשה לאישה היולדת. מעביד אינו יכול לכפות על עובדת בחופשת לידה לעבוד הן מהבית והן ממקום העבודה, לא למשך יום עבודה מלא ואף לא לשעה אחת. על המעביד לדעת כי תקופת חופשת הלידה מיועדת להתנתקות מלאה בין העובדת למקום העבודה. האיסור להעסיק עובדת במהלך חופשת הלידה הינו אבסולוטי וכל חריגה של המעביד מאיסור זה תגרור סנקציה אזרחית חריפה" נכתב בפסה"ד, ובהמשך צויין, כי על ביה"ד להוקיע התנהגות שכזו. כמו כן נקבע כי העובדה שהרכב והטלפון נלקחו מהתובעת במהלך חופשת הלידה ובניגוד לנוהג הקיים בחברה, מהווה פגיעה בתנאי עבודתה, וכך גם הסירוב ליתן לה מכתב המלצה.
עוד ובנוסף, נקבע כי מנהל החברה ובעל המניות היה "הרוח החיה" בהתנהלות הקלוקלת אל מול התובעת, ולכן יש לחייבו באופן אישי בגין נזקיה.
לפיכך קבע ביה"ד, כי התובעת זכאית לפיצוי של 20,000 ש"ח בגין פגיעה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, 18,900 ש"ח בגין אי עריכת שימוע, 30,000 ש"ח בגין הפרת החוק בשל הדרישה לעבודה במהלך חופשת הלידה, 30,000 שקלים בשל פיטורי התובעת בתקופת חופשת הלידה ובמסגרת התקופה המוגנת ללא היתר, וכן פיצוי בגין לקיחת הטלפון הנייד והרכב.
באתר פסק דין תמצאו אינדקס מקצועות כולל עורך דין, נוטריון,
רואה חשבון, גרפולוג, חוקר פרטי,
תמלול,שמאי, בורר, פוליגרף ועוד.