התקשרות בין מעביד לעובד, יכולה להיות על פי חוזה העסקה אישי ו/או על פי הסכם קיבוצי.
במסגרת עבודתו, זכאי העובד לזכויות שונות, כגון חופשה שנתית, דמי הבראה, גמול שעות נוספות ועוד. דיני עבודה עיגנו את כל אחת מן הזכויות הללו בחוק או בצו הרחבה, כך שחוזה העסקה אישי, אינו יכול לפגוע בזכויות אלו.
חוק חופשה שנתית הוא הקובע את זכותו של עובד לחופשה, כאשר ימי החופשה, עולים על פי הוותק של העובד במקום העבודה.
חובת המעביד לשלם דמי הבראה לעובד, אינה מן החוק, אלא חובה זו מופיעה בצו הרחבה, החל על כלל המשק. הזכאות לדמי הבראה, כמו לחופשה שנתית, עולה עם הוותק.
חוק שעות עבודה ומנוחה, הוא החיקוק הקובע את זכות העובד לגמול שעות נוספות.
מה חשוב לדעת על חוק חופשה שנתית? מהו שווים של דמי הבראה? מהו גמול שעות נוספת ואלו סעיפים חייבים להופיע במסגרת חוזה העסקה?
* צריך ייעוץ משפטי בדיני עבודה? עורכי הדין משיבים בהתנדבות בפורום משפטי: פורום דיני עבודה
חוק חופשה שנתית – עיקרי הדברים
כל עובד זכאי לחופשה, כאשר אורך החופשה, עולה עם הוותק של העובד. לדוגמא, בארבע השנים הראשונות לעבודתו, זכאי העובד ל- 14 ימי חופשה. בשנה החמישית, ייצא ל -16 ימי חופשה וכן הלאה, עד לסך של 28 ימי חופשה.
חשוב לציין כי לא כל היעדרות מן העבודה, תיחשב כחופשה, למשל, יציאה למילואים, ימי חג שלא עובדים בהם, ימי אבל ועוד.
האם ניתן לצבור ימי חופשה? חוק חופשה שנתית, קובע בסעיף 7 כי ניתן לצבור ימי חופשה, בהסכמת המעביד, כך שהעובד ייצא לשבעה ימי חופשה לפחות ויתרת הימים, תצטרף אל ימי החופשה בשנתיים הבאות.
מעביד ישלם לעובד דמי חופשה, המחושבים על פי השווי היומי. כאשר הסתיימה עבודתו של העובד, אם בשל פיטורין ואם בשל התפטרות ונותרו לו ימי חופשה, יקבל פדיון חופשה מן המעביד.
דיני עבודה – על דמי הבראה
בישראל, מוטלת על כל מעסיק החובה לשלם דמי הבראה לעובד. הזכאות לדמי הבראה קמה עם סיומה של שנת עבודה אחת.
דיני עבודה עיגנו את הזכות לדמי הבראה, במסגרת צו הרחבה, המתחדש מדי שנה.
מספר דמי ההבראה, עולה עם הוותק בעבודה, למשל, בתום השנה הראשונה, יקבל העובד 5 ימי הבראה. עבור השנה השנייה והשלישית בעבודה, 6 ימי הבראה וכולי.
שווים של דמי הבראה, אינו מחושב על פי שווי השכר היומי של העובד, אלא מדובר בסכום אחיד לכלל העובדים, המשתנה מדי שנה.
חשוב לציין כי חוק חופשה שנתית וצו ההרחבה לדמי הבראה, מתייחסים לעובד במשרה מלאה. פירושו של דבר כי מי שעובד משרה שאיננה מלאה, זכאותו לימי חופשה ולדמי הבראה, הנה באופן יחסי להיקף המשרה.
חובת המעביד לתשלום שעות נוספות
תפקידם של דיני עבודה הוא להסדיר את זכויותיהם של עובדים. במסגרת זו, קבועה גם החובה לתשלום בגין שעות נוספות.
החיקוק הרלוונטי לעניין זה הוא חוק שעות עבודה ומנוחה, כאשר השעות הנוספות יכולות להיות מחושבות על בסיס יומי או שבועי.
גמול שעות נוספות איננו עניין של וותק, אלא העובד זכאי לו מן היום שבו התחיל לעבוד.
ישנם מקרים בהם חוק שעות עבודה ומנוחה, לא חל על העובד, כך נקבע בסעיף 30 לחוק. בין השאר, מדובר בעובדים במשרת אמון ובעובדים שלא ניתן לפקח על שעות עבודתם.
חוזה העסקה – סעיפי חובה
לעובד זכויות שונות, למשל, הזכות לחופשה, לדמי הבראה ולגמול שעות נוספות. חוזה העסקה אינו יכול לפגוע בזכויות אלו, אלא רק להטיב עמן.
בכל חוזה העסקה, יכול ויופיעו סעיפים שונים, בהתאם לנסיבות, אך ישנם מספר סעיפי חובה, אשר חייבים להיכלל בכל הסכם עבודה:
1. הגדרת התפקיד : יש להגדיר באופן ברור את תפקידו של העובד במקום העבודה, לרבות תחומי האחריות, מטלות יומיות וחודשיות וכולי.
2. שעות עבודה : לכל משרה, אף אם היא כוללת שעות נוספות, צריכה להיות מסגרת שעות. הגדרה זו חשובה לשם תיאום ציפיות בין העובד למעביד.
3. שכר העובד : מהו שכרו של העובד, מה הוא כולל, אפשרויות קידום וכולי. חוזה העסקה יכול לקבוע כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העובד, אך במקרה כזה, רמת השכר, צריכה להיות גבוהה יותר, בשל הנושא של שעות נוספות.
4. הטבות והוצאות : חוזה העסקה יכלול סעיף בו יפורטו הטבות שזכאי להן העובד במסגרת עבודתו. כמו כן, אם צריך העובד להוציא הוצאות, לשם ביצוע העבודה, חיוני כי ייכלל בחוזה, סעיף של החזר הוצאות.
חוק חופשה שנתית מעגן את זכותו של עובד לצאת לחופשה. מספר ימי החופשה עולה עם הוותק של העובד וכך גם מספר ימי ההבראה. דיני עבודה מכירים גם בזכותו של עובד לקבל גמול שעות נוספות, כאשר חוזה העסקה יכול לקבוע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, אינו חל על העובד, במקרים המנויים בחוק.