התובע מחזיק בשלושה מנויים ומכשירים סלולאריים בחברת פרטנר (אורנג'). לטענתו, במשך כ 21 חודשים הוא חוייב עבור שירותי מידע מעולם הבידור שנשלחו אליו באמצעות מסרונים לאחד המכשירים, אותו החזיקה חברתו, וזאת, למרות שהוא ו/או חברתו מעולם לא הזמינו את השירות, וככל שבוצעה פעולה בנידון, היא בוצעה על ידי בנה הקטין של חברתו, אשר היה באותו זמן בן 7 שנים בלבד.
לטענת התובע, הוא לא התעמק בחשבוניות שקיבל מידי חודש מפרנטר, עד שגילה כי חוייב בסכום גבוה יחסית עבור שירות המוגדר כ Unicell, שאז פנה לחברת פרנטר, אשר הפנתה אותו לחברת Unicell, וזו מצידה הפנתה אותו לחברת 'במרום הפקות בע"מ', אך כאשר ביקש להתחקות אחר פרטי חברה זו, נתקל בקושי, וכשהצליח לבסוף לצור עימה קשר, סירבה החברה להשיב לו את הסכומים בהם חוייב.
בתביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בבית שאן דרש התובע פיצוי והחזר חיובים, וצירף חשבונית לדוגמא שבה ניתן לראות כי מדי חודש חוייב בכ-30 שקלים בגין המסרונים. חברתו של התובע טענה כי למרות שראתה את המסרונים, סברה כי מדובר במעין פרסומות, ולא שיערה כי התובע מחויב בתשלום בגינן.
חברת 'במרום הפקות בע"מ' טענה להיעדר יריבות וביקשה להפנות את התובע לחברת 'אחות' אשר היא שאחראית לטענתה לשליחת המסרונים. לגופו של עניין טענה, כי החיוב - חמישה שקלים עבור כל מסרון, בוצע בעקבות הזמנת השירות באתר האינטרנט של החברה, כאשר לטענתה, באותה דקה ממש בה בוצעה ההרשמה, הוזמנה סיסמה שנשלחה על ידה למכשיר הטלפון של התובע, וכי ההרשמה אינה מתבצעת אלא לאחר אישור קריאת התקנון והזנת פרטים מזהים. עוד טענה החברה, כי ניתן לבטל את השירות בכל עת, אך התובע בחר לעשות כן רק כעבור כ 21 חודשים.
הצרכן מוותר מראש על זכותו לבדיקה
כב' השופטת עיריה מרדכי קיבלה את התביעה חלקית, לאחר שקבעה כי בין הצדדים לא נקשר מעולם כל חוזה מחייב וכי גביית התשלום עבור המסרונים הוצנעה בחשבון הטלפון של פרטנר, כשבוצעה ע"ס ההתעניינות של הצרכן, אשר הפרט המזהה היחיד שסיפק היה תאריך לידתו, המעיד על היותו בן 7 שנים.
כב' השופטת דחתה את טענת חברת 'במרום' להיעדר יריבות וקבעה, כי על מנת לגבות תשלום עבור שירות, חייבת להיות התקשרות כלשהי הכוללת הזמנה והסכמה לתשלום, אולם במקרה זה, החברה לא הציגה כל ראיה המוכיחה התקשרות כאמור, וכי עצם העובדה שלפי טענת החברה ההרשמה, הזנת הסיסמה וקריאת התקנון בוצעו דקה ממש, אומרת דרשני.
ביחס לעובדה, כי הפרט המזהה היחיד שקיבלה החברה היה תאריך הלידה של הנרשם, ממנו ניתן ללמוד על גילו הצעיר, פסקה כב' השופטת, כי גם אם בן חברתו של התובע עשה שימוש במכשיר הנייד של אמו, הרי שאין בכך כדי ליצור התקשרות מחייבת בין התובע - בעל המכשיר, לבין החברה.
כבוד השופטת קיבלה את טענת חברתו של התובע לפיה לא חשבה שהוא מחויב עבור המסרונים, והוסיפה כי צרכנים רבים אכן בודקים את השורה התחתונה בחשבונות החודשיים, ולא עוברים ממש על כל שורות החיוב, מה גם שבדרך כלל מדובר בסכומי חיוב נמוכים ה'נבלעים' בחשבון.
"התופעה של ביצוע חיובים שגויים וחיובים בלתי מבוססים, כולל כאלו, בערכי שקלים בודדים, הינה תופעה קשה, לאור העובדה שהצרכן הבודד מוותר מראש על זכות הבדיקה ועל הזיכוי המגיע לו בדין [...] לעיתים, נוצרת תחושה בקרב צרכנים, שהספקים משקיעים מאמצים דווקא ביצירת חשבונות שהצרכן אינו יכול לפענח, אלא לאחר השקעת זמן ועמל רב" כתבה כב' השופטת, וציינה כי במקרה זה, משלא נקשר חוזה מחייב בין החברה לתובע, לא ניתן לחייבו לזהות את השולח ולפנות אליו בכדי להפסיק גביית כספים שנגבים ממנו שלא כדין מלכתחילה.
לעניין הפיצוי נקבע, כי משלא הציג התובע אישורים על מלוא החיובים שבוצעו בפועל, הרי שיש לראות בחשבונית שצורפה כבסיס לחישוב סכום ההחזר, ולפיכך נקבע כי החברה תשלם לתובע פיצוי של 3,000 שקלים בסך הכל שבו כלולים החזר החיובים ופיצוי עבור עוגמת נפש, טרדה והוצאות משפטיות.
בפסק דין תמצאו אינדקס מקצועות כולל בורר, עורך דין, רואה חשבון, גרפולוג, מומחה לדין הזר, חוקר פרטי, נוטריון, תמלול, פוליגרף ועוד.