לאחרונה הגיעו למשרדנו מספר עובדים של שגרירות זרההממוקמת בישראל כשבפיהם סיפור לכאורה שגרתי, על קיפוח ואי תשלום זכויותסוציאליות כפי שמחייב הדין בישראל. 'לכאורה' אמרנו, שכן במהלך הטיפול התבררכי אחת מטענותיה של השגרירות הינה העובדה שמדובר בישות סוברנית (כלומר,ריבונית), אף שהיא ממוקמת בישראל ועל כן עומדת לה חסינות מוחלטת כנגדתביעותיהם של העובדים, אף שטריטוריאלית, הצדדים נמצאים בארץ.
אכן, טענה שובת עין. טענות אלה הושמעו בעבר בסכסוכים שונים על ידי נציגי שגרירויות רבות - ונתקבלו.
אלא שבשנת 1997 לערך, חל שינוי מהותי בגישת בתי המשפטבישראל בשאלת החסינות הזרה. בפסק דינו המנחה של בית המשפט העליון [רע"א7092/94 In Right Of Canada נ' שלדון ג. אדלסון, פ"ד נא(1), 625, עמ'633-634]. נקבע בין היתר, כי למדינה הזרה או לריבון הזר יש "חסינות מוגבלת"בלבד מפני תובענות בבתי המשפט בארץ. כלומר, חסינות הריבון הזר חלה לגביפעולות "שלטוניות", דהיינו, פעולות שעושה השלטון תוך הפעלת סמכותוהריבונית, אך אינה חלה לגבי פעולות "פרטיות" של המדינה, קרי פעולות שעיקרןבתחום הפרטי.
בעקבות פסק הדין הובהר כי לשגרירות יש כשרות משפטית,ביכולתה לקנות ולמכור נכס, לשכור ולהשכיר נכס, להעסיק עובדים ולפטרם, והיאחסינה מפני תביעות משפטיות בערכאות המשפט של מדינת ישראל, רק במגבלותמסויימות, הקשורות לפעולות הקשורות בהפעלת הסמכות הריבונית של השגרירות.וכך, סכסוכים הנוגעים, למשל, לרכישת מבנים לשגרירות זרה או לשכירתם שלמבנים למטרה זו, יחשבו ככאלה המצויים בגדרי סמכותו של בית המשפט הישראלי.
וכך גם בתי הדין לעבודה קבעו, כי שגרירות זרה, בהחלטיכולה להיתבע על ידי מי מעובדיה בישראל, בגין הפרת חוקי העבודה השוניםבישראל, ושגרירות אשר חויבה בתשלום פיצויי פיטורים לעובד שלה, למשל,מחוייבת למלא אחר פסק הדין לאלתר, ואין זה ראוי לה להיסתר תחת כנפי טענתחסינות מדינה [ר': ע"ע 1171/01 - רפי מחלוף נ' שגרירות יוון בישראל, תק-אר2002(4), 103, עמ' 104].
במקרה אחר נקבע, כי לבית הדין לעבודה הסמכות הבלעדיתלדון בתובענה על פי חוקי המגן בתחום העבודה נגד חברת תעופה המהווה חלקמהמנגנון של ממשלה זרה. בפרשה אחרת חוייבה ממשלת ארה"ב (באמצעות שגרירותארה"ב), לשלם לאלמנתו של עובד שגרירות, אשר היה מעורב במעשים פלילים יחד,מחצית מפיצויי הפיטורים, וזאת מכוח חוק פיצויי פיטורים. לתובענות אשר אינןזוכות לחסינות ניתן להוסיף גם תובענות מכוח חוזה עבודה אישי, שכן גם גוףפרטי יכול להעסיק עובד על פי חוזה והמדובר בעסקה פרטית-אזרחית, ותובענהאזרחית נגד מדינה זרה כמעסיקה בנושא שוויון הזדמנויות בעבודה ומניעת אפליהוהטרדה מינית.
מפסק הדין הללו עולה מסקנה ברורה - ככלל, משפועלת מדינה זרה כמעסיקה, מעמדה כמעסיקה זהה למעמדו של מעסיק ישראלי.
להלכות אלו תרמה ללא ספק הוועדה לעניני החוק הבין לאומיהפועלת ליד ארגון האומות המאוחדות, אשר המליצה על הסרת חסינות המעבידהריבון הזר בתביעות הנובעות מחוזה העבודה שבינו לבין העובד.
להלכת החסינות המוגבלת יישומים מרחיקי לכת, שכן על פיהיגזר דינן של זכויות מהותיות שונות המוקנות לעובדים או אף לשאריהם שלהעובדים [לאחר פטירתם], כפי שניתן ללמוד מפרשת אמיטה הייבלום [ר' עע300250/97 הייבלום - שגרירות ארצות הברית של אמריקה בישראל, תק-אר 2000(1),401].
בפרשת הייבלום, נדון עניינה של גב' הייבלום, שבעלההמנוח, היה עובד שגרירות ארה"ב בישראל. לאחר פטירתו, עתרה אלמנתו של העובדלתשלום פנסיה מכוח חברותו של בעלה המנוח בתוכנית פנסיה של הממשל האמריקאי.שגרירות ארה"ב התנגדה להליך בטענת "חסינות" ואולם בית הדין הארצי דחה אתטענת החסינות בציינו, כי חסינות מדינת ארה"ב אינה חלה על היחסים בינה לביןעובד מקומי בכל הקשור לתכנית הפנסיה, אף שזו הוקמה על פי חוק אמריקאי.אומנם, התשובה תלויה בסוג תכנית הפנסיה, בה מבוטח העובד (פנסיה מגוף פרטיאו הסתדרותי, לבין פנסיה תקציבית על פי חוק, שניתנת על ידי המדינה, שאז,מדובר בפעולה שלטונית, שאדם פרטי אינו יכול לעשותה). אלא שבעניינה של הגב'הייבלום, לא הוכח, כי הפנסיה הנדונה היא פנסיה תקציבית, ועל כן נדחה ערעורהשל השגרירות בנקודה זו.
היוצא מכל האמור הוא שבהתנגשות בין גוף ישראלי לביןמדינה זרה, בתחומי ישראל, ותהא זו שגרירות, קונסוליה או נציגיהם, יש לבחוןהאם מדובר בפעולות "שלטוניות", שלגביהן חלה כאמור חסינות לבין פעולות"פרטיות" של המדינה, בתחום המשפט הפרטי (דיני עבודה, דיני תעבורה, דינימקרקעין), שלגביהן לא תחול חסינות, וניתן באותם מקרים לנקוט בהליכיםמשפטיים בגדרי סמכותו של בתי המשפט בישראל.
* הכותב הינו עו"ד המתמחה בדיני עבודה, דיני מקרקעין וליווי יזמי נדל"ן,משפט אזרחי/מסחרי, שוק ההון, וליטיגאציה מסחרית.
יצירת קשר במייל: sapirlaw@bezeqint.net
** המידע לעיל הינו כלליבלבד ואינו מהווה בשום מקרה תחליף לייעוץ משפטי.
