ידוע כי חברות גלובאליות לא רואות את השוק הישראלי כאטרקטיבי כשהם נכנסים לשיקולי כדאיות במסגרת התרחבות החברה, בין אם זה בשיקולי הקמת סניף חדש או הקמת חברה בת חדשה. הסיבות העיקריות לכך הן גודל האוכלוסייה שהיא כמובן קטנה ביחס לשווקים אחרים. נושאים פוליטיים בעייתיים וקושי בירוקראטי. אף על פי כן, יש לציין גם כי בישראל יש כוח הקנייה גדול, גמישות הצרכן לאמץ טכנולוגיות חדשות, נאמנות תרבותי חזקה. כל אלה נותנים יתרון לישראל על פני מדינות בעלות אוכלוסיה גדולה יותר.
כאשר חברות מחפשות למצוא שווקים חדשים לצורכי התרחבות, הם מתכננים שורה של פעולות אסטרטגיות עסקית המבוססות על הרווחיות הצפויה ויכולת לתפוס נתח שוק גדול. לשם כך, צפון אמריקה ואסיה נלקחים בדרך כלל בחשבון. זאת בשל גודלה של האוכלוסייה המקומית וגם בגלל כמה מדינות אסיה הן בשווקים המתעוררים העובדה כי מתחילים לצמוח.
ישראל אמנם הרבה יותר קטנה בגודלה, אך כוח הקנייה הוא בערך פעמיים הגודל שלה. משמעות הדבר היא כי הישראלים קונים יותר, כמעט כפול. יתר על כן, נאמנות הלקוחות הוא גדול בישראל ביחס לרוב המדינות. בהקשר זה, הקונה הישראלי נוטה לקנות מאותה החנות כי היא מוכרת לו, אפילו במדינה אחרת. זאת אומר שאם קונה הישראלי ירכוש מוצרים באופיס דיפו ישראל, הוא גם יטה לקנות מאותה חנות כאשר בחו"ל, למעשה, פירוש הדבר כי יש עלייה ברווח לא רק בגלל פתיחת סניף חדש בישראל, אלא גם בסניפים של החבארה ברחבי העולם, בהם ישראלים מבקרים.
הבדלים תרבותיים ידועים ככאלה המרתיעים חברות מלהתרחב למדינות אחרות. בישראל יש תרבות עסקית ברורה ושונה מזו האמריקאית או זו האירופית. עם זאת, יש לציין גם כי חברות מוכנות להיכנס לסין, שבה ההבדלים התרבותיים הם הרבה יותר מאשר אלה בארץ, רק בגלל כוח הגודל. אם נבחן טוב את התופעה יש מספר גדול של חברות גדולות שהפסידו הרבה כסף בגלל כניסתם לסין ובגלל ההבדל התרבותי. ייצוג מקומי יכול להקל על חברה המעוניינת להיכנס לשוק חדש.
למרות שישראל היא מדינה קטנה, יציבות כלכלית שלה, יחד עם האהבה הגדולה של הישראלים לקניות ויכולת אימוץ טכנולוגיות חדשות בקלות. להפוך אותה לאחת המדינות הכדאיות ביותר להשקיע בהן עבור החברה המעוניינת להתרחב לשווקים נוספים העולם.