בשנים האחרונות הולכת וגוברת המגמה בשיח הציבורי הישראלי המשנה אסטרטגית כור ההיתוך הישראלית לאסטרטגיה רב – תרבותית בשילוב קבוצות עולים ובני מיעוטים בחברה הישראלית על פעולותיה. אסטרטגיה זו הולכת ומתחזקת לאור גלי העלייה הגדולים בעשורים האחרונים וגם בשל התפתחותו של השיח הרב – תרבותי בתוך קבוצות המיעוט בישראל. נראה אפוא כי ישראל עשתה כברת דרך מאז הקמתה.
כיום המדינה משקיעה תקציבים רבים לטיפוח קבוצות עולים ומיעוט החיות בישראל, עורכת תהליכי העצמה בקבוצות אלה ומזמינה ברוחב לב לטפח מורשתם הקהילתית. בתהליכי העצמה אלה הלכו ונתחזקו מורשות המזוהות עם תרבויות וארצות המוצא. בתהליכים אלה נתבהרה הזהות המורכבת של החיים במדינת ישראל, צמחו בהם מנהיגים המובילים את קהילתם בכלים המשלבים מיומנויות חברתיות של ארץ המוצא ואלה הנכונים לחיים במדינת ישראל.
יחד עם זאת נדמה כי בהשקעה החד – סטרית בקבוצות העולים והמיעוט המדינה הולידה פרדוכס חדש. בתהליכי ההעצמה המדינה הכשירה את הפתיחות של קבוצות המיעוט לחיים במדינת ישראל. בצדו השני של המטבע החברה הישראלית חסומה עדיין מפתיחות לנהוג בדרכי הרב – תרבותיות בנקודות הממשק הקריטיות, עדיין מתקשה לקיים דיאלוג ערכי רב – תרבותי, עדיין מפחדת להשריש נורמות חשיבה והתנהגות לביסוסה של ישראל כחברה רב - תרבותית.
מדובר כאן בנקודות הממשק בהם הפעולה הרב – תרבותית קריטית מצד המעסיק בראיונות ובסדנאות המיון למקומות העבודה, המורה בבית הספר שאינו ערני מספיק לדפוסי למידה תרבותיים בקרב תלמידיו, מנהל המערים קשיים על בן תרבות או דת אחרת בקידום מקצועי ובקריירה, מרצה באקדמיה הדוגל במבחנים שאינם מותאמים ליכולות הסטודנטים להביע עצמם בכתב בלבד, פקיד סעד והעובד הסוציאלי שאינו רגיש תרבותית במתן שירותיו, המפקד בצה"ל העסוק במשימה שוכח לפקוח עיניו על הצרכים התרבותיים של חייליו הבאים לידי ביטוי בחגים ומועדים וערכים של תרבות חייליו.
כלומר, פרדוכס הרב – תרבותיות הישראלי נושף לעורף החברה הישראלית בכל אורחות חייו. בעוד שמתחזקות ומתפתחות קבוצות המיעוט בחברה הישראלית המודעות החברתית לשיח הרב – תרבותי במגוון אורחות חייה עדיין חסרה. יתר על כך, בשעה שאותן קבוצות המיעוט בניסיונם להשתלב בכלל המערכות בישראל נתקלות בקשיים חוזרים ונשנים בסוף המעשה מתעייפות מלנסות ולהיכשל ופונות לכיוונים של בדלנות ומסתגרות במעגל החיים בתרבות המוצא.
מכאן נראה כי הכרחי להשקיע מאמצים נוספים רבים כדי להקטין את פרדוכס הרב – תרבותיות הישראלי. המנהיגות הציבורית חייבת להוביל תהליכי פיתוח מודעות גם אל תוך החברה הישראלית פנימה בכל אורחות חייה. עליה להשריש את הרב – תרבותיות תוך פיתוח הפתיחות לשונות והקניית הכלים להמשך הבנייה של המכנה המשותף.