רשלנות רפואית בטיפול שיניים עשויה להביא לפגיעה באיבר חיוני. במאמר הבא נסביר מהי השכיחות של מקרים אלו, כיצד מתמודדים איתם בתי המשפט ואילו פיצויים ניתן לפסוק.
טיפול שיניים לא מוצלח הגורר פגיעות בעצבים מרכזיים או איברים חיוניים הוא הסיוט של מטופלים בכל הגילאים. העובדה כי טיפול השיניים מצריך מיומנות, ידע וניסיון עומדת לרעתם של מטופלים רבים אשר אינם בוחרים את הרופא שלהם בצורה נכונה. קשה מאוד לשחזר פגיעה באיבר חיוני במערכת השיניים, בלסת, בפה או בפנים. רפואת השיניים נחשבת לתחום רפואי-כירורגי ומלבד מניעה של זיהומים ומחלות היא עוסקת גם בטיפול בפציעות בלסתות, בפנים, בחלל הפה ואפילו בבסיס הגולגולת. רופאי שיניים חייבים לעבוד בסנכרון מלא מול הסייעות והשינניות על מנת לספק למטופלים את הטיפול המתאים. יחד עם זאת, לעיתים רשלנות רפואית בטיפול שיניים מביאה לפגיעה באיבר חיוני ודורשת פיצויים והתייחסות של בית המשפט.
פגיעה באיברים לאחר עקירה
ישנם מספר מקרים שכיחים בהם מוגשות תביעות בגין רשלנות רפואית בטיפול שיניים. המקרה הראשון הוא פגיעה באיבר חיוני תוך כדי עקירת שיני בינה. זו בעיה נפוצה היות ושיני הבינה ממוקמים באיזור צפוף ונעדר מרווח. אלו הן השיניים האחרונות אשר בוקעות בחלל הפה ורוב העקירות נערכות בגילאי ה-20 של המטופלים. במידה ורופא השיניים מבצע את העקירה בצורה לא נכונה או אינו מטפל בזיהום שנוצר ישנה אפשרות לפגיעה מערכתית חמורה. במקרים אלו יש לגייס עורכי דין, לקבל חוות דעת מרופא שיניים נוסף ולהגיש תביעות רשלנות רפואית.
רשלנות בטיפולי שורש
מקרה נוסף של תביעות רשלנות רפואית בטיפול שיניים מתרחש בעת טיפולי שורש. אחוז הפגיעות בטיפולים אלו גבוה יותר משום שהם נערכים בתדירות גבוהה. טיפולי שורש נועדו לטפל בליבת שן פגועה ולא רק בצד החיצוני שלה. רופא השיניים למעשה מחלץ את החלק הפגום ואוטם את פנים השן. התסמינים אשר יכולים להצביע על פגיעה באיבר חיוני תוך כדי טיפול שורש הם זיהום, דלקת חריפה, עלייה בחום הגוף וכדומה. על הרופא לבצע צילומי רנטרגן ולבדוק בשלב הזה האם יש צורך בטיפול נוסף או שמא שמא בעקירה מוחלטת של השן הפגועה. הרשלנות יכולה לנבוע כתוצאה מעקירה לא הכרחית, לדוגמא במקרים בהם ניתן היה לטפל בשן באמצעות טיפול שורש נוסף.
כיצד מוכיחים את הרשלנות?
פגיעה באיבר חיוני תוך כדי טיפול שיניים אינה מספיקה על מנת להוכיח רשלנות רפואית. על התובע להציג מספר הוכחות ברורות בפני בית המשפט על מנת שזה יפסוק לטובתו את הסעדים הקבועים בחוק:
א. קיומה של חובת זהירות – זו ההוכחה הפשוטה ביותר משום שכל רופא מחזיק במידה מסוימת של חובת זהירות כלפי המטופל, לרבות רופא שיניים.
ב. הפרה של חובת הזהירות – על התובע להוכיח לבית המשפט כי הנזק לאיבר החיוני נוצר כתוצאה מהפרה של חובת הזהירות וכי לא מדובר על תסמין מקובל.
ג. קשר סיבתי – על התובע להראות את הקשר הסיבתי המוכח בין הפרה של חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם לו. כאן נהוג לערב חוות דעת של מומחה, אשר מאפשר לבית המשפט לקבל החלטה אובייקטיבית.
מבחן הרופא הסביר וקביעת פיצויים
על מנת לבחון את הנושא של רשלנות רפואית נוטה בית המשפט להפעיל את מבחן הרופא הסביר. מטרתו של מבחן זה לבדוק האם כל רופא היה מתנהג בצורה זהה תחת אותן נסיבות. במידה ובית המשפט קובע שהרופא התרשל, עליו לבחון את היקף הנזק ולהחליט בהתאם על פיצויים בהתאם. פגיעה באיברים חיוניים היא לא דבר של מה בכך וחוק זכויות החולה מוכיח זאת. במידה ונפגעתם בצורה כזו, ערבו עורך דין ומצו את הליכי המשפט.
*לקריאה נוספת:
רשלנות בבניית שיניים תותבות