זכות שימוע בעבודה
גוף ציבורי הכפוף לכללי המשפט המנהלי מחוייב ליתן לעובד המועמד לפיטורים זכות טיעון או זכות שימוע לפני פיטורין, טרם הכרעה בעניינו. בית-הדין הארצי לעבודה חזר ופסק, כי פיטורים שנעשו ללא שימוע או ללא שימוע נאות, נוגדים את כללי הצדק הטבעי ולכן אינם פיטורים כדין.
קיימת מגמה בפסיקת בתי-הדין לעבודה, לפיה גם גוף פרטי מחוייב לנורמות של גוף ציבורי, או לחלק מהן, ובפרט, חובת השימוע, הנגזרת מחובת תום-הלב החלה על המעסיק.
במקרה מסויים קבע בית-הדין הארצי לעבודה, כי די בכך שעובד פוטר ללא שימוע כדי לפצותו בפיצוי כספי. הפיצוי הכספי שנפסק, בדרך-כלל, בפיטורי עובד שלא כדין, הינו בין משכורת אחת ל-12 משכורות חודשיות. במקרים חריגים, יתן בית-הדין לעבודה צו, המונע, לחלוטין, את הפיטורין.
הליך השימוע
הליך השימוע חייב להעשות באופן פתוח, הוגן ובתום-לב, תוך יישום עיקרי הכללים הבאים:
א. הודעה מראש לעובד על מועד השימוע, בה יפורטו הטענות שבעטיין רוצים להפסיק עבודתו;
ב. הענקת אפשרות לעובד לעיין בכל החומר הנוגע לנימוקי פיטוריו ומתן זמן סביר לעובד להכין את תגובתו וטיעוניו;
ג. הענקת הזדמנות מלאה לעובד, בין בכתב ובין בעל-פה, להגיב על הטענות אשר נטענות נגדו;
ד. עריכת פרוטוקול של ישיבת השימוע, או סיכום דברים, אם השימוע לא נעשה בכתב;
ה. קבלת החלטה על סמך שיקולים מקצועיים וענייניים;
ו. העדר ניגוד עניינים של עורך השימוע.
בנסיבות שעובד פוטר בהליך שימוע שלא ענה על כללים אלה, ונעשה רק על-מנת לצאת ידי-חובה, עשוי בית-הדין לעבודה לפסוק פיצוי כספי לעובד.
www.law-net.co.il