אלימות במשפחה
חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991
מטרתו של החוק, הינה האפשרות למתן צווים דחופים עקב מקרה חירום, כנגד אלימות או הטרדה מצד בן-הזוג. בית-המשפט רשאי לאסור על הבעל להכנס לבית-המגורים ולשאת נשק. צו-הגנה או צו-הרחקה יכול להנתן על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה או על-ידי בית-הדין הרבני.
נטל הראיה להוכיח כי היתה אלימות
נטל הראיה רובץ על כתפיו של המבקש, שעליו להוכיח כי אכן היתה אלימות מצד בן-הזוג. עם-זאת, במקרים רבים, ומטבע הדברים, יסתפק בית-המשפט בעדות מהימנה מצד האשה והגשת תלונה במשטרה, בלא הבאת ראיות נוספות.
שימוש לרעה בחוק
במקרים לא מעטים, עושות נשים שימוש לרעה בהוראות החוק, על-מנת ללחוץ את הבעל ממניעים אחרים לגמרי, בדרך-כלל ממניעים כספיים. נשים אלה פונות לבית-המשפט לענייני משפחה, וטוענות שננקטה כלפיהן אלימות מצד הבעל. בית-המשפט, כמעט תמיד, נותן צו המרחיק את הבעל מדירתו. לאחר-מכן נקבע דיון במעמד שני הצדדים, בו מנסה הבעל להוכיח כי לא עשה דבר. לנוכח משנה-זהירות שנוקט בה בית-המשפט, יתקשה הבעל לחזור לדירתו, גם אם לא עולל דבר, אלא אם יוכח במפורש שתביעתה של האשה היתה שקרית. לפיכך, במקרים של פתיחת הליכי-גירושין, או חשש מצד הבעל שהאשה עשויה לנקוט בהליך משפטי, חשוב להמנע ולא להגרר לפרובוקציות מצד האשה, ואף לאסוף ראיות שיוכיחו את חפותו של הבעל, כגון: הקלטת שיחות, הבאת עדים וכו'.
תוקפו של צו-ההגנה
תוקפו של הצו הינו עד שלושה חודשים, אך בית-המשפט רשאי להאריך את תוקפו, עד שישה חודשים, ומטעמים מיוחדים רשאי בית-המשפט להאריך את התקופה לשנה אחת.
www.law-net.co.il