ידועים בציבור
על-פי הפסיקה, הכיר בית-המשפט, במקרים מסויימים, בזכויות שיתוף בנכסים של בני-זוג, גם אם הם אינם נשואים, אך חיים חיי-משפחה, כ"ידועים בציבור"; זאת, גם אם לא נחתם ביניהם הסכם ידועים בציבור או הסכם-ממון כלשהו.
הקריטריונים להכרה כ"ידועים בציבור"
ישנם שני תנאים לקיומה של מערכת יחסים של "ידועים בציבור": האחד, חיי משפחה; והשני ניהול משק-בית משותף.
היסוד הראשון - מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו, המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המלמד שהם קשרו את גורלם זה בזו.
היסוד השני - ניהול משק בית משותף. לא סתם משק-בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי-המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל-חיים.
תוצאות ההכרה כ"ידועים בציבור" - זכויות ידועה בציבור
אף לאחר שנקבע שבני-זוג חיים כידועים בציבור, אין בכך כדי להקנות לצד כלשהו, באופן אוטומטי, זכויות מלאות כשותף בכל נכסיו של בן-הזוג. על התובע להראות כי מנסיבות החיים המשותפים של בני-הזוג ניתן לבסס את ההנחה, שכוונתם המשותפת היתה לשיתוף בנכסים.
הנטל הרובץ על ידוע בציבור, הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן-זוגו, כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי. אצל בני-זוג ידועים בציבור, הקמתה של "חזקת שיתוף" – שלא הובאו ראיות לסתירתה - עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני-הזוג בחייהם היום-יומיים (דירת-המגורים, המכונית בה עושים שימוש וכיוצא-בכך), או בכאלה שנרכשו על-ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד על כוונת שיתוף בנכס המסויים.
בנסיבות מסויימות, יפסוק בית-המשפט לידועה בציבור, עם סיום הקשר הזוגי בין הצדדים, "דמי-שיקום", למשך תקופה מסויימת, שהם כמו דמי-מזונות להם זכאית אשה נשואה. כספים אלה אמורים לשמש את האשה בתקופה שלאחר הקשר, לאחר שבמהלך הקשר נתמכה כלכלית על-ידי בן-זוגה.
קריטריונים שונים להכרה בשיתוף בנכסים של בן-הזוג
להלן מספר קריטריונים, אשר בהתקיימותם, יכיר בית-המשפט בזכותו של ה"ידוע-בציבור" ברכושו של בן-זוגו:
1. ניהול חשבון-בנק משותף;
2. קשר זוגי ארוך טווח, רב-שנים;
3. הבאת ילדים משותפים;
4. קשר זוגי משמעותי ראשון - אם מדובר בצדדים שהתגרשו בעבר מבן-זוג אחר, ואם אף יש להם ילדים מאותו קשר, ייטה בית-המשפט שלא להכיר ברצונם של בני-הזוג לשתף האחד את השני בזכויותיהם;
5. לצדדים היתה מניעה דתית להתחתן - לעתים, קיימת מניעה חוקית או דתית להתחתן, והצדדים לא התחתנו על-אף רצונם לעשות כן. בנסיבות כאלה, ואם יוכח כי הצדדים רצו להתחתן אך היו מנועים מלעשות כן, ייטה בית-המשפט להחיל על הצדדים "חזקת שיתוף" בנכסים האחד של השני;
6. וכמובן, הצדדים חיו וראו אחד את השני כבעל ואשה לכל דבר ועניין.
www.law-net.co.il