בתביעות נזיקין עקב תאונת דרכים (להלן ת"ד), אימץ המחוקק הסדר מיוחד הקבוע בחוק הפלת"ד. עיקר ההסדר, הינו שהאחריות ע"פ חוק הפלת"ד אינה מבוססת על אשם אלא על עקרון האחריות המוחלטת, קרי די שאדם נפגע בתאונת דרכים ושנגרם לו נזק גוף, ע"מ שתקום זכותו לפיצוי, ע"פ חוק ובכפוף לחריגים (ס' 2ג לפלת"ד), בנוסף הקים החוק את קרנית, הקרן לפיצוי פגעי ת"ד שמפצה נפגעם במקרים מיוחדים (ס' 10 לפלת"ד).
השאלה הראשונה שעומדת להכרעה, היא האם המפגש בין האופניים לטרקטור יוגדר כת"ד? ראשית נבדוק אם המקרה נופל להגדרה הבסיסית, ע"מ שהמקרה יוכר כת"ד, צריך להוכיח שהתקיים מאורע שבו נגרם לראובן ולנהג נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה (ס' 1 לפלת"ד), רק שימוש טבעי לרכב מעצם מהותו וייעודו, ושקשור ברכב במובן הרגיל שלו וע"פ כללי ההגיון והשכל הישר, יכול להיחשב ת"ד (עוזר).
במקרה דנן נראה שהשימוש בטרקטור היה למטרות תחבורה ע"פ מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש (כהן), ולכן אין כלל הבדל בין המבחן היעודי לתעבורתי (עוזר). נהג הטרקטור מנגד יטען שבזמן הפגיעה בראובן לא נעשה שימוש ביכולתיו המכניות של הרכב, הרי ראובן התנגש בטרקטור (דראושה), האם הטרקטור יוגדר כרכב מנועי כהגדרת ס' 1 (סובח)? ביהמ"ש בבואו לנתח את ס' 1 לאחר התיקון קבע, שבהגדרת רכב מנועי, גם סוגי רכב נוספים שיעודם אינו לשמש לתחבורה יבשתית, כמו טרקטור ייחשבו רכב מנועי (בורנשטיין).
ייתכן ונהג הטרקטור יאמר שהטרקטור משמש כמכשיר לביצוע עבודה, ולכן מדובר בתאונת עבודה גרידא ולא ת"ד (נסיראת). בנוגע לשאלת הקש"ס, יש לומר שהביטוי עקב בהקשרו של המבחן הסיבתי המשפטי אין פירושו בזמן או בעת השימוש ברכב, אלא הוא טומן בחובו יסודות של סיבתיות הנגזרים מתוך שיקולים משפטיים (שולמן). נראה שהמבחן לקש"ס המשפטי הנדרש בין השימוש בטרקטור לבין פגיעת הגוף, היינו שהשימוש מהווה גורם ממשי לנזק הגוף, כלומר, שנזק הגוף נופל למסגרת הסיכון שהשימוש יוצר ושבגינו ביקש המחוקק ליתן פיצוי.
ייתכן ונהג הטרקטור יטען שת"ד בכלל היתה בין האופניים והרכב החונה, ואז נשאל עצמנו האם מדובר כלל ת"ד? לענייין קש"ס של הרכב החונה, נהג הטרקטור יטען שקיים קש"ס בין האוטו החונה לפציעת שניהם. תיקון 8 הביא לשינוי בהגדרת ת"ד מתוך מטרה להגביל את תחולת המושג שימוש ברכב למטרות תחבורתיות בלבד. נקודת המבחן לצורך כך היא מציאות סיכון תחבורתי הנילווה להסעת הרכב או החנייתו ולנזק שנגרם באקראי עקב כך (שולמן).
חוק הפלת"ד לא דורש קיום מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב המעורב בתאונה (מיכלי מלט, וריבלין במאמרו), נדרש קיום קש"ס כפול, עובדתי ומשפטי (קרנית), ולכן יוכרע ע"פ מבחן סיבה בלעדיה אין (קואסמה), נהג הטרקטור יטען שהרכב החונה הוא הגורם לסטיית האופניים, והטרקטור שימש רק זירה לאירוע בלא קשר לסיכון שהשימוש יצר (רותם) ונהג הרכב יטען מנגד שהסטייה נגרמה מבור בדרך, ולכן ניתק הקש"ס (הסנה). בתיקון נוספה החזקה לפיה ייחשב כת"ד מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחניה. חניה היא שימוש לוואי של הרכב, נזק הנגרם בשל החניה נופל למסגרת הסיכון שחניה גורמת, ולכן הוא מהווה, נזק שנגרם עקב שימוש ברכב מנועי (שולמן).
בעל הרכב מנגד יטען לחזקה הממעטת לעניין השימוש באשר לטעינה ופריקה כשהרכב עומד, יטען שטען קרשים א. תשובתי היתה משתנה כי ס'7(3) לחוק גורס שאדם שנהג ללא רישיון לא זכאי לפיצויים, הס' נועד למטרות הרתעה, ולכן נהג הטרקטור לא זכאי לפיצויים ע"פ חוק (גולדמן), אפילו אם לפי תנאי הפוליסה ישנו כיסוי לתאונה בנדונה, ראובן לעומתו זכאי לפיצויים, או באמצעות נהג הרכב או באמצעות פיצויי קרנית ע"פ ס' 12 לחוק.
דינו של המחפר כמו הדחפור, כלל לא כמו דינו של הטרקטור (קרנית), הסיבה לכך היא שעיקר ייעודו של המחפר הוא לחפור ולא לסחוב אנשים או מטען לכן הוא לא נכנס לגדרו של רכב מנועי. מכונה ניידת תחשב רכב מנועי, אם קיימת בה כשירות נורמטיבית, הנבחנת בין היתר במבחן המהירות המקסימלי של המכונה, מידותיה וכו (אטליס), למחפר אין כשירות נורמטיבית (מנסור), כך שתשובתי הייתה משתנה כי אם היה מדובר במחפר זה לא היה ת"ד.
המקרה המדובר חוסה תחת חזקת הריבוי הראשונה (ס' 1 לחוק) נאמר שהמאורע התרחש עקב התלקחות הרכב ונגרם עקב חומר החיוני לנסיעתו (לסרי). כאשר הסיכון שהטרקטור יוצר במיכלי הדלק זהה גם כשהכף בתנועה וגם שהיא כלל לא בתנועה (מגדל). ההשתלשלות הסיבתית יכול שתתחיל בגורם שמחוץ לרכב, ובמצטבר צריך שהגרימה תתבצע ע"י חומר חיוני לכושר נסיעתו של הרכב (קטיפיאן) כפי שקרה במקרה שלנו. עקב היות הדלק רזרבי, ייתכן יאמרו שהוא לא היה חיוני, ואז תשובתי היתה משתנה.
נכתב על ידי עורך דין תעבורה