למרות ההסכמה בנוגע להנחה שנוטריון המספק תרגום משפטי יכול לקבל עבודות גם משני צדדים המצויים בסכסוך, מה שכביכול מהווה ניגוד עניינים משפטי, קיימים מספר ממצאים שמטילים ספק ביכולת של נוטריון להיות משוחרר ובלתי תלוי בזהות המתדיינים והצדדים בסכסוך.
הדבר נכון בעיקר לגבי ביצוע עבודות של אישורי נוטריון על תרגום מסמכים וכן תרגום משפטי. נוטריון המספק אישורי נוטריון מאשר שהתרגום בוצע בהצלחה, ואולם הבעייתיות איננה לגבי תרגום לא מדויק - אלא כזה שהוא לא חד משמעי, כלומר שניתן לפרש מילה אחת בשני אופנים. מספר התרגומים שיכולים להיחשב כנכונים עבור אותו טקסט הוא כמעט אינסופי, ובכל זאת ניתן למצוא בכל אחד מהם את השונות - תרגום מילולי הצמוד למסמך המקורי או כזה המתאים את עצמו לשפת היעד של המסמך. נוטריון אחד המספק אישורי נוטריון על תרגום מסמכים או תרגום משפטי יכול לבחור באחת מהגרסאות ולחתום עליה את האישור, ונוטריון אחר יחתום על גרסה אחרת.
לא קיימת כאן שאלה של צדק או התרשלות - מדובר בתחום סובייקטיבי בו הנוטריון מבצע תרגום משפטי המסתמך לרוב על ההתניות התרבותיות שלו. לדוגמא, ניתן להשוות בין שני נוטריונים הדוברים ספרדית כשפת אם ומספקים תרגום מסמכים - האחד ממקסיקו, השני מספרד, שתי מדינות עם ניבים שונים של השפה. מכאן עולה שלנוטריון המספק אישורי נוטריון קיים "מרחב פעולה" לגבי אישור התרגום.
לדוגמא, תובע עשוי לפנות לביצוע תרגום משפטי של פסק דין שקיבל לזכותו. הנוטריון מתרגם ומאשר את המסמך, וכעבור זמן מה מתייצב הנתבע באותו התיק ומבקש גם הוא תרגום מסמכים מאותו נוטריון. בשיחה המקדימה שערך הנוטריון עם התובע הסב הלקוח את תשומת לבו של הנוטריון לכך שקיימות דקויות מסוימות בפסק דין אשר צריכות להיות מתורגמות בצורה מסוימת. כיצד יוכל עתה הנוטריון לבצע תרגום משפטי כהלכה, גם לנתבע?