אם קיבלתם החלטה על ידי רשות מנהלית כלשהי אשר אינה מקובלת עליכם, ולא ניתנה לכם ההזדמנות לטעון את טענותיכם בפני אותה רשות - ניתן לשקול לפעול כנגד ההחלטה באמצעות עתירה מנהלית.
לא פעם מתקבלות החלטות חשובות בענייננו, וזאת טרם העניקו לנו הזדמנות לטעון טענותינו וכלל ללא שמיעת טענותינו. אם מדובר בסירוב לתת היתר בניה, או החלטה חשובה אחרת. האם ניתן לעשות משהו?
כאשר נשלת זכות הטיעון או שהרשות לא ביצעה את חובת השימוע ולא שמעה את טענותינו בנפש חפצה - באמצעות מתן הזדמנות נאותה לשכנע את הרשות לקבל החלטה אחרת בעניינו - ניתן לשקול לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה מנהלית לשם ביטול ההחלטה.
במקרים מסויימים ההחלטה ניתנת ע"י עיריית תל אביב מחלקת הנדסה או על ידי הוועדה לתכנון ובניה תל אביב, בנוגע להיתר בניה או עריית ירושלים או כל עירייה אחרת, או החלטה בעניין אחר, אם בנושא תכנון ובניה ואם בעניין אחר - יש לשקול להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום העתירות המנהליות.
מהי זכות הטיעון וחובת השימוע במשפט המנהלי על פי הפסיקה?
חובת השימוע של הרשות בלב קולט ונפש חפצה:
זכות הטיעון או, חובת השמיעה, היא זכותו של הפרט להשמיע את טענותיו בפני הרשות. ה'זכות' מהווה 'חובה' על הרשות, וללא קיומה, נפגעת החלטתה של הרשות ודינה בטלות. במסגרת 'חובת השימוע' חלה על הרשות לבצע את השימוע ב'לב קולט ונפש חפצה', ובהיעדר שימוע כזה - דינה של ההחלטה הנה ביטול.
כלל יסוד הוא כי רשות מינהלית לא תפגע באדם אלא אם ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפניה. חובתה של הרשות הנה להעניק למי שעלול להיפגע מהחלטתה הזדמנות הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו, ונפגע - זכות יסוד להשמיען.
כך אמר כב' השופט זילברג בבג"ץ 3/58 ברמן נ' שר-הפנים: "לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי - ואפילו אדמיניסטרטיבי טהור (לא מעין-שיפוטי) - לפגוע באזרח ... אלא אם-כן ניתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה".
כלל זה של מתן אפשרות להשמיע את הטענות בפני הרשות המנהלית, הוא כלל הצדק הטבעי, ונובע מחובת ההגינות הכללית שכל רשות שלטון חייבת בה. בבג"ץ בגץ 654/78 ריבה גינגולד נ' בית הדין הארצי לעבודה אמר כבוד השופט ברק: "זכות יסוד של האדם בישראל היא, כי רשות ציבורית, הפוגעת במעמדו של אדם, לא תעשה כן, בטרם תעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו... אין נפקא מינה, אם הרשות הציבורית פועלת מכוח חיקוק או מכוח הנחיה פנימית או מכוח הסכם. אין גם כל חשיבות לשאלה, אם הסמכות המופעלת היא שיפוטית, כעין שיפוטית או מינהלית ואם שיקול הדעת, הניתן לאותה רשות, הוא רחב או צר. בכל מקרה בו רשות ציבורית מבקשת לשנות את מעמדו של אדם, עליה לפעול כלפיו בהגינות, וחובה זו מטילה על הרשות את החובה להעניק לאותו אדם את ההזדמנות להשמיע את דעתו"
זכות הטיעון שלעיל מוכרת, זה זמן רב בפסיקת בית המשפט העליון, כאחד מעקרונות הצדק הטבעי, והיא מחייבת "לשמוע גם את האידך גיסא" (ר' בג"צ 3/58 ברמן ואח' נ' שר הפנים. מכאן, שמזכות הטיעון, העומדת לפרט, נגזרת חובתה של הרשות - בעת שהיא פועלת באופן הפוגע באותו פרט - לערוך שימוע אמיתי שבמסגרתו ימצה הפרט את זכותו לטעון בפני הרשות לפני שתפעל באופן שייפגע בו. חובת השימוע הינה, חובה בסיסית של הרשות כלפי הפרט, והיא חלה אף במקום שלא נקבעה במפורש בחוק (ר' י' זמיר, הסמכות המנהלית (ירושלים, תשנ"ו-1996).
בנוסף להיות השימוע כלי המעניק לפרט הזדמנות לנסות לשכנע את הרשות המנהלית, יש בשימוע אף לסייע לרשות עצמה לקבל החלטה נכונה, וכך גם לחזק את שלטון החוק ואמון הציבור ברשות המנהלית. ראשית, כיוון שהנפגע הוא הקרוב לעניין והבקיא בפרטיו, וביכולתו לספק מידע ונתונים שאינם בידי הרשות המנהלית, וכן לסייע לתקן טעויות, במידע שבידיה ובכך להביא לשיפור החלטתה.
שנית, אם תקיים הרשות המנהלית את השימוע - היא תפגין כי היא משרתת הציבור ולא אדוניתו: אוזנה קשובה למצוקות הפרטים המרכיבים את הציבור אותו היא משרתת, והיא נכונה לשמוע את הפרט, טרם תחליט לפעול באופן שרירותי שייפגע בו.
בנוסף: בהתנהלות זו של הרשות המנהלית, מחזקת הרשות את אמון הציבור בשלטון החוק בופעולת הרשות, שהרי יש בה כדי להראות לכלל האזרחים שהרשות אינה פועלת במחשכים, בשרירות ובחדרי חדרים - אלא שהיא קשובה לפרט בטרם תקבל החלטה או תפעל באופן שייפגע בו. הדבר נובע בין היתר מפערי הכוחות בין הרשות לאזרח., לכן יש לוודא כי הרשות לא תנצל את הכוח הניתן לה ע"י האזרחים - לרעה. הרשות המנהלית קיבלה כוחותיה והיא נדרשת להשתמש בכוח בצורה מוגבלת ובנאמנות.
להלן פסקי דין שהוענקו בנושא חובות רשות מנהלית בנושא זכות הטיעון וחובת השימוע:
בג"צ 9 ,3/58 - יונה ברמן, ואח' נ' שר-הפנים: חובה על כל רשות לתת לנפגע העתידי הזדמנות להתגונן בפני הפגיעה.
בג"צ 3379/03 - אביבה מוסטקי ו-372 אח' נ' פרקליטות המדינה: כלל יסוד: רשות מינהלית לא תפגע בפרט אלא אם ניתנה לו לפני כן הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו בפניה. הכלל מהווה כלל של הצדק הטבעי, ונובע מחובת ההגינות הכללית שכל רשות מנהלית חייבת בה.
בג"צ 840/79 - מרכז הקבלנים והבונים בישראל נגד ממשלת ישראל: המדינה באמצעות עובדיה היא נאמן של הציבור, ובידיה הופקד האינטרס הציבורי והנכסים הציבוריים לשם שימוש בהם לטובת הכלל ועליה לפעול לטובת הכלל בהגינות.
העדר קיום הליך השימוע - יכול להוות חריגה מסמכות - אשר יכול להביא לבטלות ההחלטה שהתקבלה על ידי הרשות:
על פי הפסיקה, אי קיום הליך שימוע מהווה חריגה של הרשות המנהלית מסמכותה - ולכן ודינה בטלות.
עקרון זה הנו אחד ממושכלות היסוד של המשפט המכונה "עקרון החוקיות"; מתוך שלושת המובנים של "חריגה מסמכות". ביהמ"ש העליון כבר קבע בהקשר זה כי "מעשי הרשות שנעשו תוך חריגה מסמכות כאין וכאפס הם" (ע"פ 284/74 שותפות אחים אריאל, ו-3 אח' נ' מדינת ישראל)
כב' נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופסור אהרן ברק, התייחס לכך ואמר: "שלטון החוק מתחיל בביתו של כל אחד מאתנו, כוחנו לדרוש מזולתנו לקיים את החוק בנוי על קיומו של החוק על ידנו..) על הרשות המבצעת לפעול בגדרי החוקים שהקימו אותה ונפחו בה רוח חיים. בכך מתבטא ההבדל בין הפרט לשלטון. לפרט מוענקת החירות אלא אם כן זו נשללה כדין ממנו. לשלטון אין כוח אלא אם הוענק לו כדין. מכאן חובת הרשות המבצעת לקיים את החוק"
החלטה שניתנה שלא ע"פ כללי המנהל התקין - הנה החלטה שהתקבלה בחוסר סמכות:
ע"פ 284/74 שותפות אחים אריאל נ' מדינת ישראל: פעולה שנעשתה שלא ע"פ כללי המנהל התקין, הנה פעולה שהתקבלה בחוסר סמכות, ודינה בטלות מדעיקרא (Null and Void).
כ"כ הוגדרה חריגה מסמכות בשל פגם בשיקול הדעת.
בית המשפט בוחן לא רק את תוקף ההחלטה שקיבלה הרשות המנהלית על פי גבולות הסמכות כפי שהוגדרו בחוק, אלא נותן את דעתו אף לגבי האופן שבו מוציאה הרשות לפועל את סמכותה וכיצד היא מפרשת אותה. דהיינו האופן שבו התקבלה ההחלטה.
לכן אם ניתנה החלטה בעניינכם, ולא ניתנה לכם זכות השימוע ו/או שהרשות לא ביצעה את חובת השימוע, ניתן לשקול פניה לבית המשפט לעננינים מנהליים כדי לנסות ולפסול את אותה החלטה באמצעות עתירה מנהלית.
הכותב הנו עורך דין עתירה מנהלית