השלב האחרון, לפני תחילת הדיו בערעור בעניין תביעת רשלנות רפואית, הנזק ופסיקתו של בית המשפט המחוזי שזגינה הוגש ערעור זה.
סיכומי המערערים כמשיבים שכנגד
34 . המערערים, כמשיבים שכנגד, טוענים, כי המערערות שכנגד טוענות בשפה
רפה נגד קביעת הרשלנות, וסומכות ידיהן על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לעניין
קביעת הרשלנות.
35 . באשר לקשר הסיבתי טוענים המערערים, כי המשיבות לא טענו להעדר קשר
סיבתי בחוות הדעת מטעמן. די בכך כדי לדחות כל טענה בעניין זה. אשר לטענת
המשיבות כי סביר מאוד להניח כי האוטם התפתח ביום שלאחר הביקור אצל הרופאה.
טוענים המערערים, כי טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר, ואף המומחה מטעם המערערות
שכנגד, פרופ' צבעוני, לא יכול היה להעריך בבירור כמה זמן לפני אשפוזו של המערער
החל האוטם. פרופ' צבעוני ביסס את הנחתו כי האוטם אירע ביממה לאחר הביקור
השני על יסוד הנחה מוטעית, לפיה ביממה לאחר הביקור חלה החמרה במצבו של
המערער. אכן, בחקירתו הודה פרופ' צבעוני כי אין כל רישום המלמד על החמרה
ביממה שלאחר הביקור אצל הרופאה.
כן שבים המערערים וטוענים, כי בביקור השני הרופאה כלל לא הפנתה את
המערער לביצוע בדיקת א.ק.ג, ועל כן לא ניתן לטעון כלפי המערער למחדל כלשהו
בעניין זה. מכל מקום נטען, כי הקשר הסיבתי נקבע על ידי בית המשפט המחוזי על פי
העיקרון שנקבע בפסיקה, לפיו כאשר מחדלי הרופא המטפל שללו מתן טיפול טוב
ונכון יותר בהמשך, די בכך כדי לקבוע את הקשר הסיבתי )ע"א 2694/90 הסתדרות
1992 ((. כי קיימת סתירה בטיעוני המשיבות: ( 633 ) מדיצינית הדסה נ' מימון פ"ד מו) 5
מחד הן טוענות, כי תלונות המערער לא הצדיקו הפניה לבדיקת א.ק.ג או ביצועה,
ומאידך נטען על ידן כי אכן ניתנה הפניה לביצוע בדיקת א.ק.ג..
כן טוענים המשיבים, כי על פי ההלכה שנקבעה בע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר דן
2004 ( )להלן: ענין לאור(, אם רופא לא ביצע בדיקה אותה חייב ( 54 ) לאור, פ"ד נח) 5
היה לבצע, נטל השכנוע להוכחת מצבו של החולה לו היה נבדק, עובר לכתפי הרופא.
במקרה דנן, המערערות שכנגד לא עמדו בנטל להוכיח כי מצבו של המערער בביקור
השני היה תקין, ולפיכך, על פי הלכת לאור, מתקיים הקשר הסיבתי.
36 . באשר לאשם התורם נטען, כי המשיבות סומכות ידיהן בעיקר על מסמכים
פסולים אשר הוגנבו שלא כדין לתיק המוצגים מטעמן, אף שמסמכים אלה אינם מהווים
ראיות כדין )על אותם מסמכים נסובה בקשת המשיבות להוספת ראיות, אשר תידון
בהמשך – מ"נ(. ברי, לטענתן כי לא זו בלבד שיש לדחות את טענת המערערים שכנגד
לייחוס אשם תורם בשיעור גבוה יותר, אלא שיש לבטל לחלוטין את האשם התורם
שנקבעה.
37 . המערערים טוענים, כי המשיבות מתעלמות – ולא במקרה – מן המרכיב
המרכזי ברשומה הרפואית, האבחנה של הרופאה עצמה, כי המערער סבל מ" CHEST PAIN ",
בית המשפט המחוזי קבע על סמך קביעות המומחים, כי אבחנה זו מכוונת
לבעיה קרדיאלית. לטענת המשיבות כי חלה החמרה משמעותית במצבו של המערער
לאחר הביקור השני, משיבים המערערים כי הוכח כי המערער הלך לעבודתו באופן
רגיל לחלוטין ואף המומחה מטעם המשיבות הודה בחקירתו הנגדית כי טענת ההחמרה
במצב מסתמכת רק על הרישום בתיק בית חולים, לפיו המערער סבל מחולשה לאחר
הבדיקה אצל הרופאה. לטענת המערערים, אין בכך כדי להעיד על החמרה רפואית
במצבו של המערער.
38 . עוד נטען, כי המשיבות מנסות לצייר תמונה, לפיה המערער נמנע באופן שיטתי
מסימני אזהרה ולא פעל כנדרש. לטענת המערערים, אין בכך ממש; המערער ביצע את
הבדיקה היחידה אליה הופנה בביקור הראשון – בדיקת אולטראסאונד – וחשוב מכך –
כיצד ניתן לצפות ממטופל לפעול בניגוד להמלצת רופא המאבחן את מצבו כשפעת
בלבד ומורה לו ליטול תרופות?
39 . באשר לטענה בדבר העברת הנטל, שבים המערערים על טיעוניהם בערעור
וטוענים, כי לו היתה הרופאה מבררת את הרקע המשפחתי הרפואי – דבר שלא עשתה
– ולו היתה בודקת ומבררת גורמי סיכון למחלת לב, ברור כי הטיפול במערער היה
שונה לחלוטין, והרופאה אף אישרה זאת בעדותה. נטען, כי גם כאן המשיבות
מסתמכות על מסמכים פסולים אשר צורפו שלא כדין ואין להתייחס אליהם כלל.
40 . באשר לניכוי קצבת הזקנה נטען, כי טענת המשיבות, לפיה היה על בית
המשפט לנכות סכום גבוה יותר בשל חסכון דמי המחיה החודשיים, מהווה למעשה
הודאה בטעות המשפטית. לטענת המערערים, המשיבות לא טענו בשום שלב לניכוי
דמי מחייתו של המערער הנחסכים כתוצאה ממצבו, והן מנועות מלהעלות טיעון זה
לראשונה בערכאת הערעור. המערערים טוענים עוד, כי גם לפי שיטת המשיבות, עדיין
קופח המערער בניכוי סכום גדול מדי, שכן שווי ניכוי קצבת הזקנה עולה על גובה
הניכוי בגין חיסכון בדמי מחיה.