טענות המשיבות - ערעור בעניין רשלנות רפואית לבימ"ש העליון

טענות המשיבות

23 . המשיבות טוענות, כי חלק נכבד מטענות המערערים מופנה כנגד קביעות
עובדתיות של בית המשפט המחוזי וכנגד הסכומים שנפסקו על ידו בראשי הנזק
השונים. לטענתן, על פי ההלכה הפסוקה, אין להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה
הדיונית, אלא במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה
הראשונה פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם.
לטענת המשיבות, במקרה דנן, קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי מבוססות
ונתמכות בחומר הראיות, ולא נפל כל פגם בהכרעת בית המשפט המחוזי.

24 . לטענתן, אין להתערב גם בסכומים שנפסקו בראשי הנזק השונים. הסכומים
שנפסקו הינם סבירים ביותר ואף על הצד הגבוה. והם אינם מצדיקים התערבות, אף אם
.))2000( 450 ,) ניתן היה להגדילם )ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, פ"ד נד) 4
25 . עוד נטען, כי יש לדחות את טענות המערערים בנוגע לייחוס אשם תורם
למערער ולשיעורו; המערער בחר שלא לשתף את הגורמים הרפואיים הרלוונטיים
בקורותיו ו נמנע בעיקשות מפניה לאותם גורמים לקבלת טיפול רפואי הולם. גם כאשר
ניאות להפצרותיה של אשתו להגיע לרופאה הוא הסתיר מן הרופאה עובדות מהותיות
שהיה בהן כדי לשפוך אור על מצבו. כמו כן, כאשר חלה החמרה במצבו, ביומיים
שלאחר הביקור השני אצל הרופאה, המערער עמד בסירובו ודחה את הפצרותיה של
אשתו לסור לחדר המיון. על פי הטענה, בכך חרץ המערער עצמו את גורלו.

26 . אלו הן, לטענת המשיבים, העובדות התומכות בהטלת אשם תורם על המערער:
בביקור הראשון המערער לא הגיע בעצמו לרופאה; המערער לא מילא אחר הוראות
הרופאה בביקור הראשון ולא ביצע את בדיקת הא.ק.ג אליה הופנה על ידה; המערער
הגיע לביקור השני ללא תוצאות בדיקת הא.ק.ג אליה הופנה בביקור הקודם וללא
תוצאות בדיקת הא.ק.ג שביצע, לדבריו, אצל רופא בית האבות שבועיים קודם לכן;
המערער לא מסר לרופאה תמונה מלאה על מצבו בביקור השני, אלא בחר להתלונן רק
כך שהוא סובל מזה בשלושה ימים על שיעול יבש וכאבים בחזה ובכתף שמאל בעת
נשימה. תלונות חלקיות אלה לא כיוונו לבעיה קרדיאלית ולא הדליקו נורות אדומות,
אשר אולי היו נדלקות אילו הציג המערער בפני הרופאה את התמונה המלאה. המשיבות
טוענות, כי לאור התרומה כבדת המשקל של המערער לאי מתן טיפול רפואי הולם
במועד ולאי מניעת האוטם, ייחוס אשם תורם למערער היא קביעה נכונה ואחראית ויש
להותירה על כנה.

27 . באשר לשיעור האשם התורם נטען, כי בשים לב להצטברות מחדליו של
המערער, ולמידת תרומתם לנזק הסופי – היה על בית המשפט לייחס לו אשם תורם
בשיעור גבוה יותר, כך שבשיעור שנקבע בפסק הדין ) 50% ( עשה עימו בית המשפט
חסד. בערעור שכנגד טוענות המשיבות, כי יש לייחס למערער אשם תורם בשיעור גבוה
עוד יותר.

28 . עוד טוענות המשיבות, כי בדין דחה בית המשפט את טענות המערערים לגבי
העברת נטל השכנוע בגין רישום חסר, כטענתם. זאת, מאחר וגם אם ייקבע, כי היה על
הרישום הרפואי לכלול פרטים נוספים, הרי שאין די בקביעה זו כדי להעביר את הנטל.

גם אם היה חסר ברישומים, הוא לא הביא לנזק כלשהו: לא לנזק רפואי, שכן בין חסר
נטען זה לבין המשך הטיפול במערער אין כלום, ולא לנזק משפטי, באשר אין בחסר
הנטען כדי למנוע קביעת ממצאים שיפוטיים כלשהם.

יתרה מכך: גם אם תתקבל טענת המערערים, לפיה יש להעביר את הנטל, אין
בכך כדי לסייע להם להשיג את מטרתם המוצהרת בנוגע לפירוט תלונות המערער בפני
הרופאה בביקור השני; המערערת הודתה, באופן חד משמעי, כי "הוא אמר לה )לרופאה
– מ' נ'( שקשה לו לנשום ושיש לו כאב בחזה ובכתף מעבר לזה הוא לא אמר לה שום דבר
אחר" )עמ' 22 לפרוטוקול(.

באשר להעברת הנטל בכל הנוגע לאי ביצוע בדיקת א.ק.ג בביקור השני נטען,
כי גם אם תיוותר על כנה הקביעה, לפיה היה על הרופאה לערוך למערער בדיקת א.ק.ג
בביקור השני, עדיין לא היה מקום להעברת נטל השכנוע. זאת, מאחר ונוכח הפרת
המלצת הרופאה לביצוע בדיקת א.ק.ג מן הביקור הקודם, שבה הרופאה והפנתה את
המערער, גם בביקור השני, לביצוע בדיקת א.ק.ג. לו היה המערער מבצע את הבדיקה,
הרי שהיה בה כדי לספק את אותם נתונים שיכולה היתה לספק הבדיקה שהיה על
הרופאה, לכאורה, לבצע, לאור ההיזק הראייתי שגרם המערער עצמו, לא היה זה נכון
להעביר את נטל השכנוע בעניין זה לכתפי המשיבות.

29 . לעניין הנזק טוענות המשיבות, כי ניכוי קצבת הזקנה – בדין יסודה. אמנם,
קצבה זו אינה משתלמת למערער בגין האירוע נשוא התביעה, אולם לאור החיסכון
הניכר בדמי המחיה של המערער, המאושפז בבית חולים המספק לו כל צרכי מחייתו,
מן הדין היה לנכות מסכום הפיצויים שנפסק לו את סכום החסכון בדמי המחיה, כולל
הוצאות דיור, מזון, ביגוד, נסיעות ועוד.

30 . המשיבים השיבו גם לגבי ראשי הנזק השונים, לגביהם לא ראינו צורך להאריך.

טענות המשיבות כמערערות שכנגד

31 . לטענת המשיבות כמערערות שכנגד, לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידה של
הרופאה בטיפול במערער. הרישום מהביקור השני משקף את כל תלונות המערער בפני
הרופאה; תלונות המערער בביקור השני לא כיוונו לכאבים ממקור קרדיאלי ואף לא היו
אופייניות לכאבים ממקור זה; ממצאי הבדיקה הקלינית תמכו בהשערה, כי מדובר
בכאבים מקומיים בחזה ובכתף; הרופאה ערכה רישומים ראויים המשקפים את תלונות

המערער ואת מצבו במהלך הבדיקה; תלונות המערער זכו לאוזן קשבת והוא הופנה
לבדיקות מתאימות; ייתכן והיה מקום להתייחס למערער כחולה הסובל מבעיה ממקור
קרדיאלי, אך זאת, רק אילו היה המערער מפרט בפני הרופאה את כל תלונותיו, כפי
שפורטו על ידי המערערת בבית המשפט, ואשר הוכח, כי לא הובאו בפני הרופאה;
שאלות הרופאה בביקור השני הלמו את תלונותיו של המערער ואת ממצאי הבדיקה
הקלינית.

32 . עוד טוענות המשיבות, כי שגה בית המשפט המחוזי משקבע, כי קיים קשר
סיבתי בין מחדלה של הרופאה לערוך למערער בדיקת א.ק.ג. או להפנותו למיון לבין
התוצאה. מצבו של המערער הלך והחמיר במהלך היומיים שלפני אירוע האוטם, והוא
החל סובל גם מעייפות, קשיי נשימה וקושי בבליעה. המערערת העידה בתצהירה:
"ראיתי איך בעלי נהיה חלש ועייף ומתקשה לנשום". בסיכום המחלה מבית החולים
ביקור חולים נרשם: "במשך היממה שקדמה לאשפוזו חש חולשה".

כן נטען, כי הוכח בפני בית המשפט המחוזי, כי סביר מאוד להניח שהאוטם
התפתח רק ביממה שקדמה לאשפוזו של המערער, קרי, יום לאחר שנבדק על ידי רופאת
המשפחה. עוד הוכח, כי לו היה המערער פונה לקבלת טיפול רפואי במהלך היומיים
בהם חלה החמרה ברורה במצבו, ניתן היה לצמצם משמעותית את הנזקים שנגרמו לו
בסופו של דבר – כפי שנכתב בחוות דעתו של פרופ' צבעוני, וכפי שמסר גם פרופ'
בנחורין, המומחה מטעם המערערים, בעדותו.

33 . גם המשיבות בערעורן מעלות טענות שונות לגבי גובה הנזק שנפסק.