רשלנות באבחון | רשלנות רפואית באבחון - תקציר פס"ד

האם ישנו קשר סיבתי בין הניתוח אותו עבר התובע לבין פריצת הדיסק בעמוד השדרה הצווארי, או שמא מדובר בקשר נסיבתי בלבד? האם די באי ביצוע בדיקת הדמיה בכדי לקבוע כי ישנה רשלנות באבחון? מה דינן של הוצאות משפטיות שהוצאו לצורך הגשת התביעה במוסד לביטוח לאומי ושימשו גם להוכחת התביעה דנן? האם הנתבעים חוסים תחת צילה של הגנת תיקון 102 לחוק הביטוח הלאומי, ואם כן האם זכאי התובע לפיצוי בהתאם לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי? אלה עיקרי השאלות אשר התעוררו בהליך זה, לצד המחלוקות העובדתיות והטיעונים לעניין קיומה של רשלנות, שיעור הנכות ושיעור הנזק, כמפורט להלן.

1. לפני תביעתו של מר א.ס. (להלן: " התובע") בעילה של רשלנות רפואית על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: " הפקודה"). התובע, אשר נדרש לעבור ניתוח לתיקון הקרע בכרית המסובבת עקב פגיעה בתאונת עבודה, טוען כי הנתבעים התרשלו בשלבי הכנתו לניתוח, באופן ביצוע הניתוח אשר כתוצאה מהרשלנות בביצועו אירעה פריצת דיסק בעמוד השדרה המותני אשר גרמה לו לנזקים רבים, והטיפול שניתן לו לאחר מכן. לפיכך עותר התובע לחייבם לפצותו בגין הנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מרשלנותם. תוך כך, עותר המוסד לביטוח לאומי לחייב את הנתבעים בעלות התגמולים המשולמים לתובע, הואיל ונכותו הוכרה כנכות מעבודה.

אקדמת מילין

2.  רוח העידן הינה לקצר בכתיבת פסק הדין וכבר נכתב ונאמר על כך רבות (ראו: בג"צ 428/86 יצחק ברזילי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ(3), 505).

יחד עם זאת, בהינתן שהמחלוקות בתיק זה כה רבות והן כחוליות בשרשרת שלא ניתן לנתק אף לא מאחת מהן, הרי לפנינו פסק הדין הארוך ביותר שנכתב על ידי בתחום הרשלנות הרפואית, וצר לי שעלי להטריח את הצדדים והקורא בקריאתו.

הצדדים

3.  התובע 1 הינו מר א.ס., התובע פיצוי בגין נזקיו מאת הנתבעים.

התובע 2 הינו המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל"), התובע בתביעת שיבוב בגין הגמלאות המשולמות לתובע 1.

הנתבע 1, ד"ר גדעון מן (להלן: " הנתבע" או " ד"ר מן"), הינו הרופא אשר המליץ לתובע, במסגרת ביקוריו במרפאת קופת החולים, לבצע את הניתוח, ואשר ביצע את הניתוח בפועל במרכז הכירורגי ירושלים בע"מ - הנתבע 2 (להלן: " המרכז הכירורגי") (וביחד: " הנתבעים").

רקע עובדתי ורפואי

4.  עוד במהלך שנת 1991 עבר התובע ניתוח בעמוד השדרה התחתון עקב פריצת דיסק בגובה L4-L5. התובע הוכר כנכה מעבודה על ידי התובע 2, ונקבעה לו נכות בשיעור של 32%. בנוסף, הוכרה פגיעה באחת מאצבעות יד ימינו של התובע, שהקנתה לתובע נכות נוספת בשיעור 5%.

כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש, התובע המשיך לסבול מכאבים בגב התחתון גם שנת 1993, אולם תלונותיו נותרו בגדר תלונות על הכאבים.

ביום 18.4.99 נפל התובע במהלך עבודתו, כשידיו פשוטות קדימה, ומיד בסמוך החל להתלונן על כאבים בכתפו. בדיקת אולטרסאונד שבוצעה לתובע הראתה כי הוא סובל מקרע ברצועת הכתף. לאור כך, החל התובע בטיפול שמרני, שכלל תרופות, טיפולי פיזיותרפיה וזריקות קורטיזון.

לאחר שטיפולים אלו לא הועילו, הופנה התובע על ידי ד"ר ברמט, רופא אורטופד בקופת חולים לאומית, אל ד"ר מן, אצלו ביקר התובע לראשונה ביום 21.6.99. לאור ממצאי הבדיקה שערך, החליט ד"ר מן על המשכו של הטיפול השמרני.

התובע שב לד"ר מן ביום 9.8.99. הואיל ולא חלה הטבה במצבו ניתנה לתובע זריקה של חומר סטרואידי לכתף הפגועה. לאחר מספר ימים, ביום 13.9.99, שב התובע אל ד"ר מן וטען בפניו כי לא חלה הטבה במצבו הרפואי, וכי יעילות הזריקה היתה למשך יומיים בלבד.

עקב כשלון הטיפול השמרני, הציע ד"ר מן לתובע אופציה של ניתוחית לתיקון הקרע בכתף, ניתוח מסוג ארתרוסקופיה. לתובע ניתן פרק זמן לשקול בדעתו האם ברצונו לבצע ניתוח זה, וביום 18.10.99 הגיע התובע למרכז הכירורגי על מנת שד"ר מן יבצע את הניתוח.

בשעה 17:00 נערכו ההכנות לניתוח ולאחר שהתובע הוחתם על טופס הסכמה לניתוח הוא הורדם בהרדמה מלאה. הניתוח החל בשעה 19:00 לערך (על פי דו"ח הניתוח), כאשר בחדר הניתוח שוהים  המנתח - ד"ר מן, הרופא המרדים - ד"ר דוד פרנקל (להלן: " ד"ר פרנקל"), רופא אורטופד - ד"ר אורי פרנקל, ואח - ידידיה גרינוולד.

הניתוח הסתיים בסביבות השעה 23:00, היינו לאחר כ-4 שעות.

בסביבות השעה 24:30-01:00 ניסה ד"ר פרנקל, להעיר את התובע ולדבר עמו, ללא הצלחה. בשלב מסוים עזב ד"ר מן את המרכז, והותיר במקום את ד"ר פרנקל, המרדים  המשמש גם כמנהל המרכז הרפואי.

בסביבות השעה 01:00-01:30 התעורר התובע. במהלך ההתאוששות, התחוור לד"ר פרנקל, כי התובע סובל מירידה בתחושה ברגל ימין וכן חולשת שרירים, וכן מתחושת נימול בשתי ידיו.

סביב השעה 03:00 לפנות בוקר, הבין ד"ר פרנקל כי משהו אינו כשורה. הוא עדכן את ד"ר מן, והאחרון תיאם את העברתו של התובע לבית החולים הדסה עין כרם. התובע התקבל בבית החולים סביב השעה 5:30 לפנות בוקר, והטיפול בו החל באופן מידי. יש לציין כי לתובעים אין כל טענה כלפי הטיפול אשר ניתן בבית החולים, ואף להיפך.

צילום MRI שבוצע בבית החולים, העלה כי התובע סובל מפריצת דיסק בארבע מחוליות עמוד השדרה הצווארי, תוך קיומו של לחץ על חוט השדרה הצווארי הגורם לנזק נוירולוגי. לאור ממצאים אלו, טופל התובע בבית החולים בתרופות וסטרואידים, ובהתייעצות בין הרופאים הוחלט לנתח את התובע בצווארו. עקב מצבו של התובע הוחלט לדחות את הניתוח במספר ימים, ובזמן זה נמשך הטיפול באמצעות סטרואידים.

ביום 26.10.99 עבר התובע ניתוח לכריתת דיסק וקיבוע עמוד השדרה עם כלוב טיטניום. כעבור שמונה ימים השתחרר התובע מבית החולים.

המומחים

5.   התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של ד"ר מתתיהו נוף, אולם הוסיף וצירף עוד 7 חוות דעת אשר הוכנו לצורך תביעת הנכות במוסד לביטוח לאומי: של  פרופ' צ'ארלס מילגרום וד"ר דוד הנדל בתחום האורטופדי, של ד"ר אלכסנדר לוסוס, פרופ' עודד אברמסקי ופרופ' יעקב אלול ורדי בתחום הנוירולוגי, של פרופ' יוסף צימרמן בתחום הגסטרואנתרולוגי ושל ד"ר שמואל ציטרון בתחום האורולוגי. חוות דעת אלו דנו בעיקר ביחס לשיעור נכותו של התובע, כנדרש בתביעת נכות במוסד לביטוח לאומי.

כבר עתה אציין כי אין לייחס כל משקל לחוות דעתו של פרופ' אברמסקי, הואיל ולא הובא לעדות ולא נחקר בחקירה נגדית.

הנתבעים הגישו את חוות דעתם של ד"ר פרי (פריטש), מומחה בכירורגיה של הכתף, ד"ר אוחנה, מומחה בעמוד השדרה הצווארי, ופרופ' פיזוב, מומחה בהרדמה.

6.  לפי תחילתו של הדיון בחוות דעתם של המומחים, מאחר שצורפו תעודות רפואיות רבות שהוגשו לועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, יש צורך להבהיר את השוני שבין קביעת הנכות הזכות לפיצויים במסגרת תביעת נכות מעבודה במוסד לביטוח לאומי לבין קביעת הנכות והזכות לפיצויים בתביעה אזרחית בעילה של רשלנות רפואית.

הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי בוחנות את מצבו הרפואי של התובע ואת הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בעבודה לבין הפגימה הרפואית - הא ותו לא. די בקיומו של קשר סיבתי זה על מנת להקנות לתובע אחוזי נכות מעבודה. לא כך בתביעה האזרחית, שם אין די בקשר סיבתי בין הפגימה הרפואית לפרוצדורה הרפואית, אלא על התובע להוכיח כי מקורה של הפגימה בהפרת חובת הזהירות של הרופא כלפיו.

לפיכך, התעודות הרפואיות אשר הוגשו על ידי התובע לועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי אינן דנות כלל ועיקר בשאלת תפקודו של הנתבע, הואיל ואין לכך כל משמעות לצורך ביסוסו של הקשר הסיבתי הנדרש שם, וכך יש להתייחס לאמור בהן.

7.    עוד אוסיף בעניין עדויותיהם של המומחים הרפואיים, כי ב"כ התובע טען כנגד מומחי הנתבעים כי היה עליהם להקליט את מפגשיהם עם התובע, ולא להותיר את המצב של "מילה כנגד מילה". ככלל, צודק ב"כ התובע כי אין מניעה שמומחה מטעם הנתבעים יקליט את בדיקתו, אולם מקובלת עליי הכרעתו של כב' השופט י' ענבר בת"א (י-ם) 2196/08 יואב גליצנשטיין נ' מדינת ישראל (אתר נבו, 21.3.10), שם קבע בין היתר כי ראוי לשמור על הדדיות בין הצדדים, וכל שמומחי התובעים אינם מקליטים את מפגשיהם עם הנפגע, אין לדרוש כי מומחי הנתבעים יעשו כך.