פסק דין במסגרת תביעת רשלנות רפואית ת.א 7839/02 דן במקרה של רשלנות רפואית בניתוח פלסטי, ונידון בפני בית משפט השלום בחיפה. להלן מובא תקציר פסק הדין, עובדות המקרה, טענות הצדדים בעניין רשלנות רפואית בניתוח ומסקנותיו של בית המשפט לאחר שבחן את טענות הצדדים וחוות דעתם של מומחים רפואיים מטעם בתביעה ומטעם ההגנה.
במוקד התובענה שבפניי ניצבת טענת רשלנות רפואית נטענת בגין ניתוח פלסטי-קוסמטי באפו של התובע שלא עלה יפה. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. התובע נסמך בתביעתו אף על חוות דעתו של פרופ' רפאל שפיר. הנתבעים נסמכים בהגנתם אף על חוות דעתו של פרופ' דן מלר.
2. בישיבת קדם משפט מיום 13.7.06 התגלעה מחלוקת בין ב"כ הצדדים אלו ראיות יש לשמוע תחילה. לשיטת ב"כ התובע, הרי ככל שבית המשפט יגיע להכרעה עובדתית כי הוכח האלמנט של העדר הסכמה מדעת, אין צורך להידרש עוד לשאלת הרשלנות הרפואית ועל המזיק הנטען לפצות את התובע במלוא נזקו, ללא צורך בהוכחת רשלנות רפואית זו. לשיטת ב"כ הנתבעים, גם אם יוכח האלמנט של העדר הסכמה מדעת, עדיין יש צורך בהוכחת הרשלנות הרפואית, במנותק מהאלמנט האמור.
הרקע לחילוקי הדעות האמורים, כמסתבר, נועד באשר ליעילות הדיון. שמא, ככל שתתקבל השקפתו של ב"כ התובע, ובהמשך אף ייקבע עובדתית העדר ההסכמה מדעת, יתייתר הצורך בשמיעת המומחים הרפואיים, אף יתייתר הצורך להכריע בשאלת מינויו של מומחה רפואי על ידי בית המשפט, כנטייתי-שלי, עליה חולקים שני ב"כ הצדדים, כאחד.
לאור כל אלו הניחו בפניי ב"כ הצדדים טיעונים בכתב. לבקשת ב"כ התובע נדרשתי לטיעונים משלימים.
3. טרם שאדרש לגופה של מחלוקת מעלה ב"כ הנתבעים שתי טענות דיוניות. ראשית, מעיקרא, טוען ב"כ הנתבעים כי בגדר כתב התביעה לא טען התובע להעדר הסכמה מדעת, אף לא טען לקיומה של עוולת התקיפה. משום כך, ככל שבגדר טיעונו הוא נסמך על אלו, יש בכך משום הרחבת חזית. אין צריך לומר כי ככל שתתקבל טענתו זו של ב"כ הנתבעים יתייתר מאליו כל הדיון באשר לנפקות הוכחת העדר הסכמה מדעת.
4. בחנתי הנתונים שבפניי. אין לי ספק כי ב"כ הנתבעים צודק ככל שעסקינן בעוולת התקיפה. בדוחק, בדעתי לדחות טענת ב"כ הנתבעים, ככל שעסקינן בטענת העדר הסכמה מדעת.
5. ככל שעסקינן בתקיפה, הרי מדובר בעוולה בעלת מאפיינים ייחודיים שמוגדרת על ידי כב' השופטת דורנר ב-ע"א 6153/97 יובל שטנדל נ' פרופ' יעקב שדה, פ"ד נו(4) 746 (להלן - "הלכת שטנדל"), כעוולה " המשקפת התנהגות אנטי-חברתית" (סעיף 15). אף בגדר טיעוניו המשלימים, שנסבו אך לעניין טענת ב"כ הנתבעים להרחבת חזית, לא התמודד ב"כ התובע עם הטיעון האמור.
6. ככל שעסקינן בטענה על העדר הסכמה מדעת מוסק זה, אכן במשתמע ובאורח לא בהיר דיו, מסעיף 12 (א) לכתב התביעה. אכן, בסעיף זה נטען להעדר גילוי נאות לתובע בהקשר של טענה לרשלנות רפואית אך ניתן להסיק מכך אף את הטיעון של העדר הסכמה מדעת. זאת ועוד: בגדר סעיף 15 לכתב התביעה, שעניינו הסעדים הנדרשים, עותר התובע לזכות אותו בפיצוי בגין "פגיעה באוטונומיה", והרי פיצוי זה, ככל שייפסק, כרוך בחבל טבורו רק לאלמנט של העדר הסכמה מדעת.