כל האיברים "המנוונים" (שרידי איברים, Vestigial organs) וחסרי התועלת שעליהם הצביעו אבולוציונים במשך דורות, מתגלים כיום כבעלי תכלית וכוונה. התוספתן, השקדים ואיברים נוספים שחשבנו אותם לחסרי תכלית ולשרידי איברים מתגלים כיום כמונעי מחלות וכמאגרי חיסון.
- התוספתן הוא לא סתם תוספת!
1) התוספתן (appendix) הוא שלוחה עיוורת של המעי הגס שאורכה הממוצע כ 8-10 ס"מ. הרירית שלו מכילה תאים רבים הקשורים למערכת החיסון, אשר גדלים ומתנפחים בתגובה לזיהום ויראלי או חיידקי. התוספתן גדול במידה ניכרת אצל בעלי חיים אחדים, כמו החולדה והארנבת, אשר בהם הוא משמש לעיכול. "מדעני האבולוציה" מאמינים כי גם לאדם היה פעם תוספתן כזה, אלא שמזמן שנשתנו הרגלי האכילה שלו ושוב הוא אינו מוצא בו שימוש. כיום אנו יודעים שהתוספתן הוא איבר פעיל ועוזר לגוף, בין היתר, להתגונן מפני מחלות:
"The mucosa and submucosa of the appendix are dominated by lymphoid nodules, and its primary function is as an organ of the lymphatic system"
"Today, the appendix is recognized as a highly specialized organ with a rich blood supply"
Frederic H. Martini, Ph.D., Fundamentals of Anatomy and Physiology, p. 916, Prentice Hall, Englewood Cliffs, New Jersey, 1995.
התוספתן משמש אצל בעלי חיים לאכול "תאית". לכן גם אם לא היינו מוצאים לתוספתן שימוש, היינו יכולים להצביע על כך שאלוקים ציווה בתורה על האדם בגן עדן לאכול רק ירק, ולכן אפשר לפרש מכאן שעד זמני נח היה שימוש בתוספתן. אחרי המבול, אלוקים שינה את הגוף האנושי (כפי שאנו רואים בתורה, שבאותם זמנים אנשים חיו מאות שנים). אולי כך התוספתן התנוון, מכיוון שהאדם החל לאכול גם בשר. כיום איננו זקוקים להסבר זה, כי אנו יודעים את השימוש של התוספתן.
- השקדים מגינים מפני דלקות!
2) השקדים (tonsil) שבגרון האדם נחשבו לשרידי איברים וחשבו אותם לחסרי חשיבות:
השקדים הם שני כדורי רקמת בלוטות בצבע ורוד, בגודל ענב גדול כל אחד, אשר נמצאים משני צידי הגרון. כחלק ממערכת הלימפה ומערכת החיסון, תפקידם בין היתר ללכוד ולחסל מיקרואורגניזמים מזיקים כמו חיידקים ונגיפים ובעיקר לייצר נוגדנים כנגד המזיקים. כיום אנו יודעים בבירור שהשקדים מסייעים בהגנה נגד זיהומים של דרכי הנשימה העליונים. לפיכך, קורה לעתים שהשקדים עצמם הופכים מודלקים.
רק לפני כמה עשרות שנים, חשבו הכל, בגלל אמונה עיוורת בתיאורית האבולוציה, שהשקדים הם "שרידי איברים" ואין להם שימוש. לכן היה נפוץ לכרות את השקדים גם למי שלא חלה בהם.
- נסה לשבת בלי עצם עוקץ מרופדת שומן...!
3) גם את עצם הזנב (coccyx, עצם העוקץ) חשבו לחסרת שימוש.
עצם העוקץ נמצאת בתחתית עמוד השדרה, ולכן בקשו לקבל אותה כעדות לכך שלאדם היה זנב! זאת כשלמעשה, לעצם העוקץ יש שימוש ברור.
אם אדם יפול במדרגות על עצם הזנב, הוא יגלה כמה עצם הזנב חשובה אצל האדם. למעשה זה חשוב ששרירים רבים יחוברו לעצם הזנב, השרירים הללו מאפשרים לנו ללכת, לשבת ועוד. עצם העוקץ מוקפת שרירים וחשיבותה מרובה כנקודת אחיזה לשרירים מסוימים, הגורמים לכך שהישיבה הרבה יותר נוחה לאדם, משהיתה ללא עצם העוקץ. לכן סוגים מסוימים של כאבי גב, מקורם בפגם שבעצם זו. לסיכום:
The coccyx is a vital anchor for certain muscles needed for our upright posture
(מעניין לציין שאין לנו כל עדות מהמאובנים לכך שהעוקץ הוא שריד של איבר קדום. לא מצאנו כל שרידי עצמות של אדם או קוף-אדם בעל עצם עוקץ ארוכה יותר).
- "צלקת" אנושית מהלידה או טעות בייצור?
4) עוד שאלה פופולארית שנשמעה פעמים רבות באוזני הוא "למה לגבר יש פטמות?" ו"האם לאדם הראשון היה טבור?"
דתיים יעדיפו שלא לנסות להסביר את קיומם של איברים הנראים אינטימיים במקצת. אולי זו הסיבה שאתיאיסטים כל כך נהנים להציג את השאלה, אך זאת כשלמעשה התשובה פשוטה. כל עובר מראשיתו הינו עובר בעל מין נקבי, ההורמונים קובעים לבסוף מה יהיה מין הילוד, כך נקבעת אף הנשמה הנכנסת בו. אם העובר נהיה למין זכר, הפטמות ובלוטות החלב יהיו חסרות תועלת.
למה הדבר דומה? ובכן, הדבר דומה מאוד לחור הקטן הנותר בבטננו לאחר שחבל הטבור ניתק, מה שמכנים הילדים "פופיק". אף אחד עדיין לא השתמש ב"טיעון הטבור" כטיעון נגד בריאה מחושבת. ברור לכולם, שזוהי מעין צלקת הנשארת מן הלידה המלמדת כל אדם שהוא ילוד אשה. ובכן, גם הפטמות יכולות להחשב למין צלקת שנותרה בנו מאז היותנו עוברים.
(החזה של ילדות זהה לחזה של ילדים עד גיל 12 לערך ולעיתים אף יותר, האם נאמר שזו "טעות" נוספת שבנות נראות כבנים עד התפתחות גופן? ודאי שלא נאמר כן. ובכן, מאותה סיבה הפטמות אצל הגבר אינן באמת "טעות").
- האם לאדם הראשון היה טבור?
"האם לאדם הראשון היה טבור?" נדמה שלא, הרי הוא לא היה ילוד אשה. יתכן מאוד שמאותה סיבה גם לא היו לו פטמות (מכיוון שהוא מעולם לא היה עובר). עם זאת, יתכן שאלוקים ברא את האדם הראשון עם טבור ופטמות בכוונת תחילה, שכך היא צורת האדם.
חשוב לציין שלאבולוציונים אין כל תשובה הגיונית יותר לשאלה. לדעתם התפתחנו ממין של אנדרוגינוסים או שהגבר היה עוזר "בהנקת התינוק" (!) עד שאיכשהו התפקיד עבר רק לנקבה. כך או כך, אין שום תימוך לרעיון המוזר הזה ואין שום הגיון בטענות מעין אלו, בעולם מורכב ומתוכנן כל כך.
- פסולת הדי.אנ.אי היא לא פסולת!
5) אפילו "פסולת הדי.אנ.אי" (D.N.A) התגלתה כבעלת שימוש (חקר הגנום האנושי גילה של-90% מהחומר הגנטי אין שום תפקיד. כל החומר הזה זכה לכינוי "פסולת ד-נ-א". בימינו התברר שבתוך הפסולת הזאת חבויים רצפי ד-נ-א, שדואגים לוויסות הפעילות של החומר הגנטי. רצפים אלה "קופצים" ממקום למקום וכך הם יוצרים, בין השאר, את השונות הגדולה בטבע. רצפי ה"פסולת" בגנום, התברר בשנת 2004, חיוניים למעבר של הגנים למצב פעיל בזמן הנכון ובמקום הנכון.
(מתוך "עשר התגליות המדעיות החשובות של 2004 ע"פ כתב העת "Science").
6) אבולוציונים רבים הציעו את בוהן הפנדה כאיבר חסר תועלת ונכתב אפילו ספר בשם זה. אך למעשה, אין שום דבר משונה בפנדה. הבוהן של הפנדה הוא חלק משוכלל, יעיל ובלתי נפרד מיד הפנדה. הוא משמש לאחיזה ולפיתה של צמח הבמבוק והוצאת עלים ממנו, לא פחות מכל אצבע אחרת ביד הפנדה:
See John Woodmorappe, The Panda thumbs its nose at the dysteleological arguments of the Atheist Stephen Jay Gould, TJ 13(1):4548, 1999.
H. Endo et al., Role of the Giant Panda’s ‘Pseudo-thumb’, Nature 397(6717):309–310, 1999.
- מדענים מחפשים תכליתיות בכל דבר...
7) גם לו נמצאו איברים חסרי שימוש, אין זה הופך אותם מיד ל"שרידי איברים". איננו יודעים עדיין את השימוש של אותם איברים, זה הכל! גם לשקדים והתוספתן לא מצאנו שימוש עד עשרת השנים האחרונות.
כל פרופסור נוהג בחקירותיו, כאילו יש אלוקים והכל לתכלית.
כשמדען נתקל באיבר חדש, או חוק טבע חדש, השאלה הראשונה שהוא ישאל היא "לאיזה מטרה זה פועל כך?" המדען מצפה למצוא כוונה בכל דבר בטבע, הוא מצפה למצוא תכליתיות. אם המדענים באמת היו מאמינים בכל רמ"ח איבריהם בתיאורית האבולוציה, הם לא היו שואלים כלל שאלות, אלא מתייחסים לכל דבר חדש כאל "חסר תכלית" ו"חסר שימוש" עד שבמקרה הם היו מגלים את השימוש שבו.
- תירוצים אלטנטיביים למי שצריך...
8) העלים עין... מאז ומעולם הסברתי לשואלים בעניין, שגם לו יתכן שאלוקים "העלים עין" לעיתים מקיום הבריאה המושלמת, עדיין, הבריאה כולה מעידה על יוצרה. רוב האיברים "הבלתי מועילים" מתבררים לבסוף כבעלי תפקיד. החוכמה עדיין מתגלית בכל ומלמדת על יוצרה.
בכוונת תחילה... ישנם דברים רבים בחיינו שהם לא מושלמים בכוונת תחילה. פאזל למשל, משחקי אתגר ומחשבה. העולם הזה הוא גם כן עולם נסיון. אנו לא חיים בעולם הזה לנצח, ומכאן שהקב"ה יצר את העולם דווקא כשהוא לא מושלם. על האדם מוטל להשלים את היצירה, את הבריאה, ואין האדם צריך להיות מושלם לשם כך. דווקא מחוסר השלמות מגיעים לשלמות. כי השלמות אינה בגוף אלא בנפש.
העולם היה מושלם, אך מאז חטא האדם הראשון הוא איבד משלמותו:
גם אם נמצא איבר מסויים שהוא חסר שימוש, עדיין לא תהיה זו ראיה לאבולוציה! לאחר חטא האדם הראשון, יכול להיות שחלק מהאיברים אבדו את התפקוד שלהם. אלוקים יכל לברוא את האדם באופן שאינו מושלם, או לברוא את האדם באופן מושלם ולאחר מכן (חטא האדם הראשון, ירידת הדורות) להגביל את היכולות שלו ולנוון את איבריו. אפילו לפי התורה ישנה ירידה משמעותית בדורות, גם בגובה, גם בשכל וגם בגיל. לאחר חטא האדם הראשון, העולם כבר לא נותר מושלם כשהיה, לפתע חיות טרפו חיות אחרות, צמחים רעילים ומחלות פוקדות את בני האדם ובעלי החיים גם יחד. אך היהודים יכולים לתקן כל זאת על ידי מעשיהם.
- כמו מחלות...
9) אפשר אף להציע פתרון אחר במקרה ונתקל באיבר חסר שימוש. אפשר לומר שאיברים שהם כמעט בלתי מועילים נבראו כמו חיידקים או מחלות, זאת מכיוון שהם יכולים לחלות והאדם יכול למות בעקבותם. עד ימינו מקיימים ניתוחים להסרת השקדים או הסרת התוספתן למי שחלו בהם. תמיד יהיה זה אפשרי לשבור את עצם העוקץ בנפילה ולסבול מכך. לא במקרה איברים אלה קיימים אם כן.
על התשובה הזאת חשבתי כאשר קראתי את דבריו של איש מקצוע אלמוני אחד, שעוד לא הכיר את השימוש של התוספתן נגד מחלות. וכך כתב אותו אחד: "נדמה שלתוספתן יש רק מטרה אחת. המטרה הברורה ביותר, היא כמובן, להזדהם בצורה מזוויעה, רק כדי שאפשר יהיה להרפא על ידי הסרתו מהגוף בניתוח כואב. זוהי המטרה החשובה ביותר שאיבר קטן זה צריך לבצע, והוא מבצע אותו בצורה מושלמת".
בכל מקרה, כיום יודעים את תפקיד התוספתן, וגם אם נתקל באיבר חסר שימוש, נחכה עד שהמדע יגלה את השימוש של אותו איבר, זאת, כי אנו רואים שהכל נברא לתכלית ולתכלית אנו מצפים.
בברכה,
דניאל בלס.
המאמר הוגש בחסות ארגזים לספר תורה