"אלוהי הברירה הטבעית"!
מאת דניאל בלס
- היום בו קרסה האבולוציה!
בשיחותיי על האבולוציה אני נוהג לומר, כי היום שבו האבולוציה באמת נפלה שדודה, היה היום בו הופרכה תיאוריית לאמרק.
לפני פחות ממאה שנה היו מלמדים בבתי הספר כי הג'ירפה מתחה את צווארה ולכן נולדו צאצאיה עם צוואר ארוך יותר. כמו כן היו מספרים כי הדג במים הרדודים רצה מאות ללכת על החוף, ולכן צאצאיו נולדו עם סנפירים-רגליים.
זו היתה תיאוריית האבולוציה של פעם, אך עד היום הזה יש אנשים החושבים שזה מה שהאבולוציה טוענת.
תיאוריה זו "התבססה" על הרעיון הדמיוני של מישהו בשם לאמרק. לשיטתו - היצורים משתנים והופכים מותאמים לסביבתם הודות לשינויים הסביבתיים והמאמצים שהם עושים לשם כך. לפי תיאוריה זו סברו שבני האדם העתידיים יהיו נמוכים ובעלי אצבעות ארוכות...
לפי תיאוריית למארק, היצורים החיים התפתחו בהתאם לתנאי הסביבה. כלומר, אם בעל חי התאמץ כל חייו להגיע גבוה אל עלי העץ, או שדג התאמץ כל חייו לשחות, אזי בדורות הבאים יוולדו חיות גבוהות יותר ודגים בעלי סנפירים לשחייה. זאת היתה תיאוריית האבולוציה "הישנה".
לא היתה לתיאוריית לאמרק כל אחיזה במציאות, והיא הומצאה כפי שדרווין המציא את התיאוריה שלו, על סמך דמיון בלבד. תיאוריית לאמרק לא הצליחה להסביר את קיומן של עיניים ושאר איברים שאינם מסוגלים להתפתח בהדרגה. תיאוריית לאמרק לא ענתה על השאלות בנוגע לתחילת החיים, ותיאוריית לאמרק אפילו לא ענתה כיצד זה הבעל חי יכול לזכות לשינויים בגופו בהתאם להתאמצות מסויימת בחייו? או כיצד זה נוצר בכלל מנגנון המשנה את הגנים בהתאם לצורת החיים, ומעביר דווקא שינויים אלה לצאצאים.
- הג'ירפה לא זכתה במקרה בצוואר ארוך!
בכל אופן, האמינו אנשים בתיאוריית לאמרק. תיאוריית לאמרק השתמשה באבולוציה, אך הסבירה את האבולוציה באמצעות אמונה עיוורת אך עם שמץ הגיון. התיאורייה סברה שבעל חי יזכה להתפתח בהתאם לאורח חייו. מן התיאורייה יוצא, כי אדם שכל חייו יפתח שרירים, אמור להוליד בנים חסונים וחזקים יותר.
היה בתיאוריה מעין משהו מיסטי, כאשר "רצון" ומאמץ גורר שינויים בגנים העוברים לצאצאים. כך ניסו להסביר בזמנו כיצד בעלי חיים זכו דווקא למה שהיו זקוקים לו. לפי תיאוריית לאמרק, לא "במקרה" זכה הדג לסנפירים, אלא הוא זכה להם עקב מאמץ לשחות. לפי תיאוריית למרק, לא "במקרה" זכתה הג'ירפה לצוואר ארוך, היא זכתה לצוואר הארוך עקב מאמץ להגיע לצמרות העצים. לפי הסבר זה, הציעו כי האדם יאבד למשל את האצבע האחרונה בכף ידו עם השנים או יהיה נמוך יותר כי הוא יעסוק פחות בספורט ויכלה את רוב זמנו בעבודה משרדית. כך התיאוריה גרסה, כי בהתאם לצורת החיים של היצור, כך צאצאיו ישתנו.
התיאוריה נאמרה ללא חשש, בעת שלא היו קיימות כל הוכחות ולו הראיה הקלה ביותר לה. מדענים אינם חוששים להמציא כל הסבר שבעולם למה שרואות עיניהן.
אך לא מן הסתם בחרו אנשים להאמין בתיאוריית לאמרק ולנסות להסביר באמצעותה את החיים. הטענה כי מוטציות מקריות יצרו דווקא סנפירים אצל דג ודווקא צוואר ארוך אצל ג'ירפה, היא טענה שהשכל דוחה אותה. היה סביר יותר להאמין, שבעלי חיים זוכים להתפתחות הקשורה באופן תלוי באורח חייהם.
אך תיאוריית האבולוציה "הישנה" הזאת כבר הופרכה מזמן וכל אבולוציון מודה בכך היום!
ניסויים בבעלי חיים הראו ששום מאמץ של בעל חיים לא יכול לשנות את הגנים שלו. שום ג'ירפה מותחת צוואר לא תזכה בדורות הבאים לצוואר ארוך יותר ושום דג המאמץ את סנפיריו לא יזכה לעולם ברגליים.
- המדע הפריך את האבולוציה!
המדע זכה לשבור את האמונה הנושנה באבולוציה. התיאוריה הופרכה, כאשר ניסויים מבוקרים גילו כי גנים אינם משתנים ועוברים לצאצאים בעקבות פעולות אלו או אחרות שנעשו בחיי היצור. הגנים עימם נולד היצור הם הגנים אותם יעביר הלאה. אבא יכול להתאמן ולפתח שרירים כל חייו, אך הילד שלו לעולם לא יוולד שרירי. הג'ירפה יכולה למתוח את הצוואר מהיום ועד מחר, אך לעולם לא יוולד לה צאצא בעל צוואר ארוך יותר, הדג יכול לקשקש בסנפיריו כל ימי חייו, אך צאצאיו לעולם לא יושרצו עם סנפירים דמויי רגליים.
אז כיצד תיתכן התפתחות אם כך?
וזה היה היום בו קרסה האבולוציה!
אך אם תיאוריית האבולוציה הופרכה, מה יעשו האבולוציונים? מה יעשו כל המדענים הרוצים לכפור באלוקים?
האבולוציה קרסה, לא נותר בה שמץ הגיון ולא היה ניתן להסביר כיצד זה בעלי חיים יתפתחו ויזכו לאיברים וגוף המתאים לסביבתם. אך אבולוציונים היו חייבים למצוא פתרון, ולא משנה כמה בלתי סביר או הגיוני הוא יהיה. כי אם לא, יאלצו הם לקבל כי האדם נברא בידי בורא. לא היתה אפשרות אחרת. אבולוציונים בחרו להאמין באבולוציה בכל מחיר, ולכפור בבורא, ואפילו במחיר השכל וההגיון.
תיאוריית לאמרק הופרכה לחלוטין. היתה זו המכה הגדולה ביותר שנתנה אי פעם לתיאוריה. אך אבולוציונים לא היו מוכנים לנטוש אותה. במקום זאת, הם נאלצו לסבור את הבלתי יאומן, את הבלתי אפשרי...
- הם החליטו לטעון את הבלתי אפשרי!
כידוע, כשדרווין העלה את התיאוריה שלו, לא הועלתה אפילו ראיה אחת שתתמוך בה. את התיאוריה הגה דרווין על סמך דמיונו האישי בלבד. לכן הוא יכול היה להאמין בכל מה שרצה, כי היתה זו אמונת שווא. לאחר שנים, ראיות גילו כי התיאוריה רחוקה מלהיות אפשרית, ולכן נאלצו לשנות אותה. לשנות אותה באופן המגוחך ביותר הניתן להעלות על הדמיון.
האבולוציונים החליטו בלית ברירה לטעון את הבלתי אפשרי - שהאבולוציה אינה מכוונת ביד הטבע ורצון בעלי החיים כי אם על ידי תאויוט שיחפול בגנים (כלומר, טעויות שכפול...)
אבולוציונים נאלצו לסבור שבעת שהיצור מעביר את הגנים לצאצאים, מתרחשות כמה טעויות בגנים, טעויות אקראיות לגמרי שאינן מכווונות, שאינן קשורות בשום דרך למה שחווה היצור בחייו, ולפיכך יוולד היצור עם אפשרות נוספת להתקיים בטבע, אפשרות שאולי תגרום לו תועלת ותביא אותו ליתרון על אחיו.
- הברירה הטבעית מסננת... מקרים אקראיים לחלוטין!
לטענתם של האבולוציונים, הברירה הטבעית סיננה את כל מיליוני טעויות השכפול לכדי כל היצורים המתוחכמים והמורכבים להדהים שאנו רואים בטבע. אבולוציונים בדרך כלשהי שאינה מובנת לי, מצליחים להאמין כי באמצעות ברירת מוטציות מקריות נבנה המח האנושי, העיניים, מערכת החיסון, השלד, הגוונים והיופי, ואינספור בעלי החיים הקיימים בטבע.
העובדה היחידה בכל התיאוריה החדשה, היא שכל יצור מעביר את הגנים שלו לצאצאיו. ובאמת, לעיתים נדירות מאוד גם קורות טעויות בגנים, או בלשון העם - "פאשלות של הטבע", אך בשונה מהציפיות האופטמיות של האבולוציונים, טעויות היו ונשארו – טעויות!
כך קורה שבמקום שיצור יזכה לשתי ידיים, הוא יכול בטעות לזכות לארבע. באותה מידה הוא יכול להיוולד בטעות עם עין אחת, בלי רגל, עם שש אצבעות, עם מערכת חיסונית כושלת, עם שתי מערכות שיניים הפוכות, עם אוזן במצח, עם ציפורניים חודרניות, עם עמוד שדרה עקום ואולי-אולי-אולי גם פעם-ביי עם איזה שיפור, כמו צוואר חזק יותר או סנפיר שדומה לרגל...
- צוואר ארוך לג'ירפה? זה בטעות!
כלומר, לשיטת האבולוציונים, הג'ירפה לא זכתה לצוואר ארוך כי היא התאמצה לקבל צוואר ארוך. הג'ירפה לא זכתה בצוואר ארוך בגלל שהיא היתה צריכה צוואר ארוך. הג'ירפה זכתה בצוואר ארוך סתם ככה, במקרה, בגלל שהגנים השתכפלו בצורה לקויה, וגנים כלשהם יצרו את הג'ירפה עם צוואר קצת יותר ארוך מחבורתיה.
כלומר, כל האיברים וכל המערכות בטבע, נוצרו במקרה. מתוך מגוון כמעט אינסופי של טעויות שונות, שמתוכן היו גם כמה "מוצלחות" לדעתם. כך נוצרו לשיטתם כל בעלי החיים והאדם.
תיאורייה זאת התיאוריה הדרוויניסטית החדשה, בה מאמינים אמונה עיוורת זה כמה עשרות שנים. לפי התיאוריה החדשה, של המוטציות האקראיות, יוולד יצור גבוה לא מכיוון שהוא היה זקוק לגובה או שאבותיו התמצו לגבוה. אלא יוולד הוא סתם כך, באופן אקראי, כיצור גבוה, ואם יעזור לו הדבר לחיות ולהוליד עוד כמותו, הוא ישרוד בעת שאחיו הנמוכים יעלמו...!
לשם התיאוריה הזאת נאלצים לסבור את הבלתי אפשרי. שמוטציות של "גובה", "צבע", "צורה", "איבר" ואינספור סוגי מוטציות אחרות יווצרו לגמרי מעצמם, באופן עיוור ובלתי תלוי, ויעשו נסיונות שונים ומשונים בכל יצור ויצור לבדוק מה הוא זקוק ומה לא!
- הטעות מוצלחת? אז היא נשמרת...
אנשים אלה בחרו לוותר על ההגיון האנושי לחלוטין, וכל זאת כדי להאמין בהתפתחות. לפי התיאוריה החדשה, יצורים יזכו לשינויים שונים ומשונים סתם כך. לגמרי במקרה, בצורה אקראית לגמרי, בצורה עיוורת לגמרי. יצור לא יזכה לעיניים בקדמת ראשו כי הוא רצה לראות, יצור לא יזכה דווקא לשתי עיניים בגלל שהיתה נחוצה לו ראייה תלת-מימדית. יצור לא יזכה למוח מפותח, ללב, לכבד, לידיים, לרגליים, לצוואר ולאינספור איברים אחרים כי הוא היה זקוק להם. הוא יזכה להם סתם כך, מתוך אינסוף צירופים שונים אפשריים.
לתיאוריה זו אין כלל עניין של הסתברויות. מדובר באינסוף צירופים שונים ומשונים אפשריים. מדוע שיצור יזכה דווקא לשיניים בפה ולא במעיים או באוזן? התשובה של התיאוריה החדשה היא ככה. צירוף מקרים הביא דווקא למצב זה של שיניים! מקרה יצר שיניים. היצור לא היה זקוק לשיניים, האבולוציה לא ידעה שהוא זקוק לשיניים, אך נוצרו לו שיניים. נוצרו לו שיניים מתוך מיליארדי טריליוני ביליוני האפשרויות שהיו יכולות לקרות בו, החל ממחושים היוצאים מן הגב התחתון ועד לבלוטות רוק היוצאות מן המצח! במקרה! שיניים נוצרו בפה במקרה!
האין זה אומר כי היינו צריכים למצוא אנשים עם זימים או סנפירים בלתי נחוצים למשל, אשר מנסה ההתפתחות באיזה דור? מדוע אם כן, אנו מוצאים סנפירים רק אצל דגים וכנפיים רק אצל עופות ועיניים רק אצל אלה הזקוקים להם ביותר?
- ממתי טעויות מקריות משכללות יצורים חיים?!
האם נוכל לומר שמכל מיליארדי האפשרויות שבעולם, התרחשה בדיוק המוטציה של סנפירים בצידי גוף הדג השוחה במים? הרי דומה התיאוריה לאומר כי יוכל לזרוק צבעי דיו על דף, ומתוכם יפול פעם אחת האות אלף או בית מתוך כתמי דיו אקראיים לגמרי. התיאורייה החדשה סוברת שטעויות (!), טעויות בגנים ייצרו איברים נחוצים אצל יצורים חיים! יצרו לב, יצרו כבד, יצרו קיבה, יצרו מוח, יצרו מיליוני חיבורים למוח, יצרו דם, יצרו שלד, יצרו יצורים חיים!
אתם קוראים נכון, טעויות. הללו טוענים כי הגנים אינם עוברים בדיוק כפי שהם לצאצאים ולעיתים מתרחשות בהם טעויות. והללו מאמינים כי טעויות אלה יזכו מידי פעם לשפר את היצור החי ולהעניק לו עם הדורות גוף ומוח ומורכבות שלא תוכל להאמר במילים!
אתם יודעים מה עושות טעויות? טעויות מזיקות! והם טוענים כי כמה טעויות מתוך מיליארדי טעויות מזיקות, דווקא יועילו... דווקא ישפרו את המין החי.
- המוטציות שיצרו את ווינדוס...
האם הייתם מסוגלים להאמין בכך?
נניח שיסופר לך כי תוכנת הכתבן (Word) המעודכנת, המעוצבת והחדשה שבמחשב שלך, בעלת כל אותם השיפורים, נוצרה דרך טעויות בדיסק (Errors), מוטציות או וירוסים שקרו לתוכנה בדרך זו או אחרת, והניבו במקרה פונקציות שלא היו קיימות בה לפני כן. איך היית מגיב לכזאת מעשיה?
מה דעתך על הניסוי הבא: טול דיסק ובו תוכנת חלונות בגרסא 95. שכפל את הדיסק מיליון פעמים בזה אחר זה, בעזרת תהליך הצריבה. בכל שלב בדוק את התוצאה: דיסק שנפגם, זרוק אותו. דיסק שהשתפר בפונקציה כלשהיא, שמור אותו. חזור על ניסוי זה עשרות ומאות פעמים אם תרצה.
האם יתכן שבסוף הניסוי תגלה בדיסק שלך את תוכנת חלונות בגרסא 2000 או XP המשופרת? תן דעתך כי המרחק המבדיל בין תוכנת חלונות 95 לתוכנת חלונות 2000, קטן בהרבה מהמרחק שבין אצה לתולעת. האומנם יש מי שיוכל להיות כה משוכנע בכוחן היצירתי של שיבושי העתקה?
מיליוני שנים לא היו מניבים, גם לא שיפור קטן, מטעויות הקורות מידי פעם בפעם, באשר הן טעויות!
היש חוצפה גדולה יותר כלפי בוראינו, מאשר לטעון שמעשיו אינם מעשיו, חוכמתו אינה חוכמתו ויצירתו אינה לתכלית? היש חוצפה גדולה יותר כלפי השכל האנושי מאשר לטעון כי השכל האנושי וכל החוכמה מסביבנו נוצרה עקב טעויות עיוורות, שיבושי העתקה של גנים?
- פשוט לשקר לעצמנו!
תיאוריית לאמרק היא בת למעלה ממאה שנה, והיא היתה הגיונית יותר מן התיאוריה הקיימת כיום. תיאוריית לאמרק ניסתה לומר כי לא במקרה היצור מתפתח כפי שהוא מתפתח. אלא הוא מתפתח בהתאם לסביבה, בהתאם לצורת החיים בשלו, בהתאם למאמץ שלו לרצון שלו. תיאורייה זאת היתה דמיונית ורחוקה מן המציאות אך היה בה שמץ אבק פסיק של הגיון. במקום זאת, סוברים היום כי היצור מתפתח הודות לטעויות בגנים שלו. טעויות שמידי פעם מועילות ונשמרות. טעויות אקראיות לגמרי, שמידי פעם יוצרות איברים ומשכללים איברים. מי מסוגל להאמין בכך? אני מאמין שרק הללו הסגורים בבית-חולים פסיכיאטרי. אך לא, בכך מאמינים מדענים רבים אפילו בימינו. כיצד זה יתכן?
התשובה לכך פשוטה מידי. הם פשוט לא חושבים על כך. מדענים בימינו פשוט אינם תוהים על שאלות אלה. הם מאמינים בתיאוריה אמונה עיוורת יותר מכל שבט עובד אלילים מאפריקה. מדענים אינם ספקנים בנוגע לאקסיומות וזאת האמת.
האבולוציה נתנה לאותם אנשים את האפשרות היחידה להסביר את העולם והחיים באופן טבעי, בלא הזדקקות לבורא. כמובן שויתרו אנשים אלה על שכלם והגיונם, אך היתה זאת הדרך היחידה בה יוכלו לכפור בבורא.
- הם לא חושבים על זה ברצינות, הם פשוט מאמינים!
אני חקרתי את הנושא וגיליתי כי פרופסורים בנושאי ביולוגיה וזאולוגיה למדו לתת תמיד את אותו מענה לכל שאלה הנוגעת לאבולוציה. הם מסבירים אותה באופן כללי, כללי כל כך, כך שהם מתעלמים מכל הפרטים הבלתי הגיוניים בתיאורייה. הם פשוט אינם חושבים על כך.
שאל את האבולוציון שאלה על כל יצור חי והוא תמיד יענה לך את אותה תשובה: היתה קבוצה של יצורים חיים, נולד יצור עם שינוי מה, שינוי זה הועיל לו, הוא שרד יותר מאחיו, אחיו נעלמו והוא שרד, כך נוצר מין חדש. תיאור זה אינו מצליח לכסות אפילו מעט מן המעט מן החוכמה האדירה שאנו מוצאים בבריאה. בסופו של דבר, היצור יזכה לדעתם במה שהיה נחוץ לו, עקב מקרה. עקב מקרה עיוור. האם כך ניתן להסביר את כל פלאי הבריאה והפלא הגדול ביותר ביקום, החיים?
הבה נרחיב את הדוגמאות, ונמחיש בעזרת תמונות:
בחמשת התמונות הללו אתם רואים זחל, שעל גבו מצויירות שתי עיניים. "האבולוציה" לא שכחה אפילו את הברק הקורץ בעין המצויירת. מתחת לטקסט זה ניתן לראות עוד שתי תמונות, בהן נראה הזחל לא רק עם עיניים מדומות אלא אף עם לשון מדומה של נחש!
אך הוא לא היחיד בעולם הטבע שזכה לעיניים מדומות שכאלו:
- טבע מתוחכם מכל דמיון!
האם תאמינו כי מקרה יכול לחזור על עצמו פעם אחר פעם ביצורים שונים?
כעת שימו לב לשלושת התמונות הבאות. נראה כמו נחש מאיים, הלוא כן? ובכן, אבקש שלא תפלו מן הכיסא כאשר אספר לכם שגם זהו זחל!
זהו זנבו של זחל עם פרצוף של נחש! הייתם מאמינים? האם אבולוציה עיוורת מסוגלת לדייק עד כדי כך?
עיני הנחש השחורות המבריקות הללו אינן עיניו של הזחל.. הזחל אך ורק "מקושט" בהן. האם כל זה אירע כתוצאה ממוטציה מקרית בלבד ששרדה? כיצד זה יוכל האדם השפוי להאמין שמוטציה מקרית כזאת התרחשה בזחל, מתוך מיליארדי האפשרויות האחרות? כיצד זה יאמין כי קרתה מוטציה דומה אצל יצורים אחרים? האין למקריות גבולות?
- זה לא מקרה, זו הברירה הטבעית!
על כל הדוגמאות הללו יענו חסידי האבולוציה כי לא היה זה סתם מקרה, אלא דבר שהתרחש באמצעות חוקי הטבע הבלתי משתנים. אחד מהחוקים הללו הוא הברירה הטבעית, דהיינו הזה שמתאים ביותר לסביבתו ישרוד והזה שלא יסתגל לתהפוכות הטבע, יכחד. ולכן האבולוציה אינה אקראית, היא בעלת תכליתיות אין-סופית!
ברירה טבעית, כוונתה: "מקרים מוצלחים אשר מתרחשים ביצור החי - שורדים. מקרים לא מוצלחים רשר מתרחשים ביצור החי - אינם שורדים".
אבולוציונים חושבים שטיעון זה הוא הטיעון הכי חזק לתיאוריה. הם מאמינים בברירה הטבעית אמונה כה גדולה, עד אשר שכחו להפעיל את שכלם ולחשוב על ההגיון העומד מאחורי טענה זו. למעשה, אין זה אלא טיעון חסר משמעות. הברירה הטבעית אמנם תשמר את "המוצלחים" אך כל אחד מה"מוצלחים" הללו הוא תוצאה של, כן, אתם יכולים לנחש לבד: "אקראיות"!
הרי כדי שהטבע יברור את השורדים, על השורדים לנסות קומבינציות שונות לגמרי במקרה. קומבינציות שונות של סנפירים, של עיניים, של ידיים, של רגליים, של מוח, של ורידים ושל אינספור פריטים אחרים. האם בר-דעת יהיה מסוגל להאמין שכל אחד מן המקרים האלה התרחש מעצמו? ומה לגבי איברים מורכבים ביותר, האם נוצרו הם דרך סדרת מוטציות מקריות שניסו עצמם ביצור החי?
אבולוציונים מאמינים שמתוך מיליארדי הקומבינציות האפשריות, תגיע במקרה גם הזאת אשר תוסיף סנפירים ליונק אשר במים או עיניים מדומות על גבו של זחל.
הבה נזכור כי אין אנו מדברים אודות תאונה מוצלחת אחת מתוך מיליוני אלטרנטיבות אפשריות. אנו מדברים על ביליוני תאונות מוצלחות, אשר כנגד כל אחת מהן ניצבות אין ספור טריליוני אפשרויות שליליות. כאשר מוטציות אקראיות מתרחשות, הן לא 'יודעות' כי עליהן לשפר מין מסוים ועל כן, רוב הסיכויים הם שהמוטציה תזיק ולא תועיל!
- מקרים, מקרים ועוד מקרים...
מדוע באמת יקרה שדווקא היונק הנמצא מתחת למים, יפתח מכל מיליארדי האפשרויות הקיימות דווקא "סנפירים"? האם במקרה העכביש המצוי התפתח בצורה כזו שתהיה לו האפשרות ליצור קורים כדי להשתמש בהם לתפיסת טרפו? האם מכל היצורים החיים, זכה העכביש בטעות למסרקות בקצות ידיו כדי לארוג את הקורים?
מדוע שמכל הקומבינציות האקראיות הציפור/זוחל יתחילו לפתח כנפיים עם נוצות? האם התרחשו קומבינציות שבהן גם דגים שבמים החלו לפתח נוצות חסרות תועלת כדי שאולי יוכלו לעוף באחד מן הימים?
האם במקרה התפתח דווקא אצל היתוש 'קוץ' המאפשר לו למצוץ את דמם של יונקים? ובמקרה דווקא ליצור זה קיבה המסוגלת לעכל דם? האם במקרה ליתוש יש סם הרדמה המשמש אותו כאשר הוא עוקץ את טרפו? (ההרדמה מיד מרדימה את האזור הנעקץ בעור החי, כך שהיצור החי אפילו לא ירגיש ביתוש המוצץ את דמו וינסה להרגו).
האם במקרה יתפתח אצל הנחש ארס המוזרק דרך שיניו?
האם מוטציות אקראיות באמת דאגו לכך שדוב קוטב צפוני יזכה בפרווה עבה לשמירת חום גופו באזורים הקרים כאשר יצורים מדבריים פתחו דווקא פרווה דקה לשמירתם מהשמש הקופחת?
האם אין גבול לאמונה במוטציות אקראיות? אם נזרוק כתמי דיו על מיליוני דפים, האם באמת נזכה מידי פעם בציור של מכונית או בית?
- טעויות מוצלחות שחוזרות על עצמן, פעם אחר פעם!
נוסיף לכך את הידיעה שקיימים איברים זהים בבעלי חיים שונים, שאינם שייכים לאותן משפחות ואינם בעלי אב קדמון משותף, אך בכל זאת נמצאים בטבע עם איבר זהה.
העיניים הן דוגמה יפה לכך (לפי האבולוציה התפתחו עיניים בעולם החי לא פחות מבארבעים מינים שונים בנפרד). לדג וללוויתן סנפירים על אף שהליוויתן הוא יונק. לציפור וגם לעטלף כנפיים שבעזרתן יכולים הם לעוף (לציפורים, עטלפים, פרפרים, חגבים, מקקים ועוד עשרות חרקים אחרים - לכולם כנפיים לעוף). לבעלי החוליות וגם ליונקים כקופים, יש מפרקים ברגליים ולסתות תלויות. גם לצפרדע וגם לבוורד סנפירי רגליים. גם הצפרדע וגם הזיקית זכו ללשון ארוכה ודביקה לתפישת חרקים. ישנן דוגמאות אין ספור לאבולוציה מקבילה במינים שונים, כאשר כל האיברים הללו משמשים לאותה מטרה, והתפתחו לדעתם באותה הדרך... האין גבול לעיוורון האנושי?
הרי כל אלה מעידים על בורא אחד שיצר את המינים השונים וברא בהם את אותם איברים. שאם לא, נאלץ לקבל סברה שאינה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת בכלל: נאלץ "להאמין" שעשרות פעמים התרחשה האבולוציה בדיוק באותה הדרך ובדיוק למען אותו התפקיד! הכל אודות למוטציות מקריות. האם אדם שפוי יוכל להעז להאמין בכך? להאמין כי מוטציות אקראיות ניסו עצמן במחזור אחרים, אצל עשרות יצורים שונים, וזכו לחזור על אותה טעות גנטית פעם אחר פעם אחר פעם?
כמה פעמים נזכה לדעתכם, תוך זריקת כתמי דיו על דפים, לציור של מכונית? גם לא לאחת. אבולוציונים לעומת זאת מאמינים שנוכל לזכות ליותר מארבעים!
- אבולוציה, במילה אחת, מקרה!
אילו נבחן יצור באזור מסוים שדומה לסביבתו, מה נאמר? שבמקרה התרחש המקרה בו היצור יהיה דומה לסביבתו? האם האבולוציה ניסתה אצל כל יצור חי קומבינציה של דמות אבן, או דמות עלה ירוק?
המוטציות העיוורות אינן יודעות כי אותם יצורים "צריכים" להיות דומים לסביבתם כדי לשרוד. לכן הטענה היא למספר רב של קומבינציות אקראיות עיוורות. הם טוענים כי זהו פשוט מזל ש"התפתחו קומבינציות מוצלחות במינים מסוימים באזורים מסוימים בתיאום"...
לכן השאלה הנשאלת בכל פעם כזאת, ועוד כמיליארדי פעמים נוספות, צריכה להיות זאת: "מהי ההסתברות כי מוטציות אקראיות יביאו באקראי להתפתחות מוצלחת של יצור הדומה לסביבה בה הוא חי?"
זאת במקום להתבונן על אותה גאוניות וכוונה עצומה בדיוק ולהסיק מכאן מיד על חוכמתו של הבורא האינטליגנט שיצר כך את היצור מלכתחילה. היש חוצפה גדולה מזאת לפני בורא עולם, להביט על יצירתו ולתלות זאת בדרך המקרה? הרי דומה הדבר להסתכלות במעשה אומן ולזלזל באמונותו.
אך מדוע שלא נשתמש בשכל. נשאל את עצמנו, ונענה פעם אחת בישרות: האם יכלו להתרחש אינספור מקרים שונים בלתי תלויים בעולם החי, שזכו כולם לשמש את היצורים החיים ולשפר אותם?
- צירוף מקרים בלתי אפשרי!
מהו צירוף המקרים למוטציה אחת מוצלחת ביצור שבמקרה היה זקוק לו? הרי המוטציה צריכה להתרחש מאפס, ולקרות בדיוק במקום הנכון, כדי לשפר את המין. ולא זו בלבד, אלא שצריכים לקרות לאחר מכן עוד צירוף מקרים שונים, ולקרות באותו המקום כדי לשכלל את היתרון הקיים. דג בעל סנפירים קצרים מידי לא יוכל לשחות, הוא יאלץ לחכות עד שיזכה לעוד צירוף מקרים מדהים שינסה לפתח את הסנפירים הקיימים, כך שיוכל הדג לשחות בהם.
להלן אשאל כמה שאלות ילדותיות. שאלות שאבולוציונים לא יודעים את התשובות עליהן ואף יחששו לעסוק בהן. ילדותיות, הם יקראו לזה. ובכן, נשאל בכל זאת:
מדוע "התפתחו" בלוטות הרוק בפה במקום בתעלת האוזן או בסוף המעיים?
מדוע "התפתחו" השיניים בפה במקום באף? מדוע "התפתחו" התאים המיצרים חומצה הידרוכלורית בקיבה במקום בפה או בכבד?
המלומדים עשויים לבוז לחקירות פשוטות כאלו. אך אין להם מענה. התשובה היחידה שיכולים חסידי התיאוריה להציע היא: "אילולא זה קרה, המין לא היה שורד" ותשובה זו שוות ערך לטענה: "אם לא היתה אבולוציה אז לא היינו כאן אז זה מוכיח שהיתה אבולוציה..." - זהו טיעון מעגלי מושלם. כפי שכבר אמרתי, התיאוריה שורדת רק כשהיא כללית. כשנכנסים עימה לפרטים, מגלים כי אין לה כל אחיזה במציאות.
- התפתחות מדוייקת להפליא...
כיצד נוכל לומר שכל אחד מאין ספור ההתאמות הכימיות והמכניות של האיברים, ההפרשות והדחפים, "התפתחו" בדיוק במיקום הנכון, ביצור הנכון, ובהרכב והאופי המדויקים הנכונים?
הרי לשיטתם המקרה אינו מכוון. במקרה יזכה היצור לקיבה בבטן וללב בחזה ולמוח בראש.
קחו למשל את העין: מדוע שמוטציה עיוורת תפתח בכלל עדשה? מדוע שמוטציה עיוורת תפתח קרנית? מדוע שמוטציה עיוורת תפתח בכלל מצב של עין רואה? מדוע שמוטציה עיוורת תפתח יותר מארבעים פעמים עיניים רואות?
מדוע שמוטציה עיוורת תתן לרוב היצורים הזקוקים לכך דווקא שתי עיניים רואות? האם גם העכביש התנסה בשתי עיניים? האם יונק התנסה פעם בעשר עיניים?
אבולוציה אינה יודעת על קיומו של חלל ושל אפשרות ראייה בתלת מימד או בצבעים. כיצד אם כך, יוכלו לומר אבולוציונים כי מוטציות אקראיות ניסו נסיונות של שתי עיניים לראייה תלת מימדית בקדמת הראש, במקום המתאים לכך עם חיבורים למוח, עם גולגולת בעלת קימורי גבות וחורים למקום גלגלי העיניים. ומדוע דווקא גלגלי עיניים, ומדוע דווקא אישון?
האם מוטל עלינו להודות למזל העיוור? אולי נודה לאבולוציה?
- להודות ל... אבולוציה!
איזה מזל הוא זה, כי האבולוציה חשבה לתת לנו, בעלי החוליות, רק שתי עיניים. איזה מזל הוא זה, כי האבולוציה ידעה למקם את אותן עיניים דווקא בראש. איזה מזל הוא זה, כי האבולוציה ידעה למקם את העיניים מעל האף ולא בסנטר. איזה מזל הוא זה, כי האבולוציה ידעה למקם את אותן עיניים למעלה מארבעים פעמים דווקא בראש. איזה מזל הוא זה, כי האבולוציה לחבר בקצוות את העיניים דווקא למוח. איזה מזל הוא זה, כי האבולוציה ידעה כי העולם שלנו הוא תלת מימדי, ואיזה מזל הוא זה, כי האבולוציה ידעה כי בעולם שלנו יש צבעים.
אך לא רק העיניים עצמן הן פלא למוטציות האקראיות. אפילו הפרטים הקטנים ביותר לשמירת העיניים, זקוקים למוטציות אקראיות מתוך צירופים אינספור.
האם תהית פעם על כך שלדג אין ריסים ולאדם יש ריסים להגן עליו מן האבק, האם חשבת מהי ההסתברות לכך? אגלה לך:
אחד מתוך מיליארדי מילארדים של אפשרויות שונות מתוך מיליארדי מיליארדים של מקומות שונים בהם המוטציה יכלה לקרות! הרי אין לאקראיות סוף.
הרי המוטציה יכלה לקרות בכל מקום אחר, ובכל אופן אחר. היא היתה יכולה להיות מוטציה שתיצור נוצות ולא שערות. היא היתה יכולה להיות מוטציה שתיצור סנפירים דקים או זימים. ויותר מכל סביר שהיא היתה מוטציה מזיקה, כזאת שלא תועיל במאומה, או כזאת שלא תעבור במאגר הגנים כי היא אינה דומיננטית.
- "האבולוציה" מדייקת עד הפרטים הקטנים ביותר!
ובזמן שאתם חושבים על ההסתברויות הבלתי הגיונית, שאלו את עצמכם: מהי ההסתברות הנוספת לכך שתתרחש מוטציה אקראית ליצירת שתי גבות המיועדות להגן על שתי עיניים מן הזיעה אותה מספק העור.
האם תהית פעם מי גילה למוטציה שהיא צריכה לפתח גבות "בדיוק" מעל העיניים, ובדיוק מעל שתי העיניים? ומי גילה למוטציה האקראית להצמיח ריסים להגנה על העין? כל ריס מופנה כלפי מעלה ומטה כדי להקל על הראיה... האם המוטציה העיוורת יכלה ליצור כאלו עיניים? כאלו ריסים, כאלו גבות?
שימו לב כי מדובר בשתי גבות עם מרווח ביניהן. האם האבולוציה אף מצאה לנכון למקם שערות בסדר מסוים לפי האיברים שלידם הם צומחים, או שמא גם זה במקרה?
בכמה ניסים ה"לא מאמין" צריך להאמין כדי להישאר להיות "לא מאמין"? בכמה צירופי מקרים מדהימים צריך ה"לא מאמין" להאמין כדי "לא להאמין" שיש מתכנן-על?
באינסוף! זוהי התשובה. עליו להאמין באינסוף מקרים וצירופי מקרים.
- כל מי שהוא אינו משוחד יכול לשאול שאלות!
בטוחני שכל אדם מסוגל לשאול שאלות מעין אלו. לכן מפליא אותי למצוא אנשים המאמינים בתיאוריה. האמת היא שאנשים המאמינים בתיאוריה כלל לא מפעילים את כושר השיפוט שלהם. כאשר סטודנט לומד באוניברסיטה על האבולוציה, הוא לא שואל את עצמו אפילו פעמיים אם היא אמת או לא. הוא מקבל אותה ככזאת. זוהי מוסכמה "מדעית", אקסיומה. לכן גם פרופסורים ידועים עימם שוחחתי מצאו עצמם נבוכים למול השאלות הפשוטות ביותר, כגון סימביוזה בין בעלי חיים או מורכבות שאינה ניתנת לצמצום.
נסו גם אתם להמציא שאלות אלו, שאין להן סוף.
למה ליצורים החיים פה אחד למשל? האם האבולוציה ידעה כי פה אחד יספיק לנו? היכן היא הסימטריות הבלתי רלווטית? כיצד גם האוזניים ידעו להיות בראש, ולא רק בראש, אלא מצידי הראש, היכן שיוכלו לשמוע בסטריאו כל רחש מכל כיוון וכיוון?
- "אבולוציה" מתוחכמת מידי...
כיצד שיניים נוצרו בפה ודווקא בפה ולא בשום מקום אחר? כיצד זה לפתע מתרחשת מוטציה היוצרת מקשה לבנה ומקשה דווקא בחלל הפה? היש בכלל הסתברות לכך?
ולא זו בלבד, אלא ששכבת השן מצופה אימייל, ואם לא היתה מצופה בו, היתה השן נימוחה כמו אבן גיר, נשברת ומתפוררת. היש בכלל הסתברות למוטציה היוצרת אימייל בשיניים? האם יוכל אדם שפוי לסבור כי קרו שתי מוטציות במקביל באותו הפה, של שיניים, ושל אימייל המצפה את השיניים? ולא זו בלבד, אלא שיניים חותכות ושיניים טוחנות במערכות מסודרות של חצאי עיגולים. ומה תאמרו על הלשון הטועמת באמצע הפה ומשמשת כיד לכל חלקי הפה הפנימי? האם זאת נראית לכם מערכת המסוגלת להתפתח? האין זה רק העיוור שאינו מסוגל לראות את התכנון המכוון?
- "אבולוציה" בעלת כושר נבואי...
נשאל שאלה על הנחיריים: מדוע הן דווקא באף, ודווקא שניים המסננים אויר בכמות המספקת לשתי ריאות?
לפי האבולוציה החיים הראשונים החלו במים... מסתבר שהאבולוציה גם ידעה לתת לחלק מבעלי החיים הימיים נחיריים מעל הפה מכיוון שהיא "ידעה" כי בעתיד עתידים הם לצאת מן המים ולהיות לחיות יבשה המריחות אוכל ורק לאחר מכן אוכלות אותו.
אם "האבולוציה יודעת הכל" הייתה מקיימת את הנחיריים במקום אחר בגוף אזי לא היתה בהם תועלת רבה ליצור החי. אם האבולוציה הייתה מקיימת את הנחיריים מעל העיניים אז הם לא היו עוזרים ליצורים דרי בקרקע, הצריכים לרחרח את האדמה. אם האבולוציה הייתה ממקמת את הנחיריים בצוואר, הדבר היה מקשה על הנשימה.
ונוסיף ונשאל, מדוע האבולוציה בכלל יצרה פרט זה ביצורים החיים. האם לא הספיק הפה לנשימה? או שמא האף נועד להריח ולסנן את האויר? וכיצד זה יתפתחו קולטי ריח ביצור החי אם גופו לא יכול לדעת על קיום ריחות לפני שהתפתח אצלו האף? שאלות זהות ניתן לשאול אף על הלשון וחוש הטעם.
כיצד זה אבולוציה תדע ליצור לבעלי חיים שלד פנימי וגם סימטרי? למה שמוטציה תיצור בכלל מקשה פנימית? כיצד אבולוציה מסוגלת ללא שכל ליצור מקשה פנימית בעלת פרקים ומפרקים, ועמוד שדרה הגמיש ביותר? האם במקרה עצמות הכנפיים של הציפור, חלולות?
ולא זו בלבד, אלא שהאבולוציה העיוורת אף דאגה להניח סחוס בין העצמות של היצורים החיים, כדי שהתנועה לא תכאב!
טיעון הברירה הטבעית הוא לא יותר מאשר אשליה לתכנון. חסידי התיאוריה הפכו את הברירה הטבעית והאבולוציה לתכליתית, לאלוהים!
- הם הפכו את האבולוציה לאלוהים...!
בעודי קורא מאמרים שונים בנושא אבולוציה, זאולוגיה ותצפיות על בעלי חיים, שמתי לב לעובדה מעניינת שהיתה זהה לכולם: נראה בבירור שכל הכותבים האתאיסיטים, ללא יוצא מן הכלל, מתייחסים לאבולוציה כבעלת תכנון וראיית העתיד, כבעלת אינטלגנציה של מתכנן ובורא.
מה הכוונה? אוכל להסביר זאת באמצעות טיעון מעניין שהופיע בספר תצפית על בעלי חיים. השאלה שהוצגה הייתה "מדוע יצרה האבולוציה לזברה פסים?" והכותב מנה תשובות שונות "אולי כדי לתעתע את הטורפים כאשר הזברה בסבך? אולי לשם זיהוי האחת את חברתה? מדוע בחרה האבולוציה לעשות כן?"
מצחיק ככל שיהיה, זוהי גם הסיבה שחסידי התיאוריה מסוגלים לחיות עם התיאוריה תוך כדי שהם חוקרים את הטבע... כל אבולוציון בתוכו מאמין בתכנון מכוון. אם לא היה זה כך, הוא לא היה שפוי!
כל הטיעונים שהעלתי במאמרי, הם טיעונים שאבולוציונים מעדיפים לא לחשוב עליהם כלל. אלו חקירות פשוטות מידי לטעמם, וחוץ מזה, איך אפשר לכפור באלוהי האבולוציה בו הכל מאמינים?
פעם חששו לכפור באלילים (אל השמש, אל הירח...).
אחר כך חששו לכפור בחוכמת היוונים (עולם קדמון, מחזוריות).
אחר כך חששו לכפור ב"מדע" של הכנסייה הנוצרית (השמש מסתובבת סביב העולם).
היום חוששים לכפור ב"מדע" המודרני (יצורים חיים התפתחו מברירת טעויות).
- אמרו להם שהאבולוציה לא אקראית!
התיאוריה הפכה לעוד אחת מהאמיתות אצל הלומדים, לדעה קדומה. שהרי מעת שלמדו את התיאוריה, הסבירו להם פעם אחר פעם כי האבולוציה איננה אקראית כפי שטוענים הללו שלא למדו אותה... כי קיים עיקרון הברירה הטבעית, בירור המוצלחים בטבע.
אך מסתבר שהברירה הטבעית, "שימור המוצטיות המוצלחות", אינה מוסיפה בהרבה לאשליה הסוברת "שכל אחד מן השלבים לא באמת התרחש באקראיות לשמה".
לא תוכל לזרוק קוביות על הקרקע בצורה אקראית ולצפות שיפלו מעצמן למגדל קוביות (גם לו ניסית לעשות כן מיליארד פעמים), גם לו כל מגדל קוביות "מוצלח" יישמר, גם אז לא יכולת ליצור מגדל קוביות מזריקה אקראית.
אם כך, כיצד הברירה הטבעית יכולה לשחק חלק בהתפתחות התא הראשון הזקוק כבר מראשית דרכו ל: הכנסת מזון, עיכול המזון, הסבה (הפיכת המזון) לאנרגיה, הפרשת אויר משומש, התרבות, מחזור, גדילה, תנועה, תגובה לגירויים שונים ועוד?!
- אבולוציה בלי ברירה טבעית!
התא לא יוכל לחיות, "להתקיים" או לשרוד, אלא אם כן כל הפונקציות הקיומיות שהזכרנו למעלה יהיו קיימים באחת. אם כך, כיצד יתכן שאפילו תא אחד ויחיד התפתח? האם נזרק גם מגדל מושלם באחת מן הזריקות?
באותה מידה כיצד תסביר מנגנונים מורכבים הצריכים מספר פריטים הפועלים בתיאום בבת-אחת? זהו טיעון המורכבות. מורכבות שאינה ניתנת לצמצום.
כמעט כל איבר בטבע אינו בר-שימוש, אלא אם הוא מושלם על כל חלקיו.
העין (בעלת קרנית, עדשה, חיבורים למוח ועוד),
ביצת התרנגולת או זוחל (בדרך מקרה אירע שמידת עוביה של קליפת הביצה תתאים במדויק לכל מין: יונק הדבש פיתח קליפת ביצה עדינה, והיען הצליח לפתח קליפת ביצה נוקשה. עד שאירעה התאמה מקרית זו, הצליחו הציפורים, הזוחלים והחרקים "להסתדר" במלאכת הרביה בלעדיה...), כנפי הציפור-העטלף-והזבוב (עד שלא היו מושלמים על כל פרטיהם לא יכלו לשמש לתעופה), וניתן להעלות עוד אינספור דוגמאות אחרות.
האם יוכל מישהו להאמין כי נזרקו קוביות באקראי ובאחת מן הזריקות נוצר מגדל קוביות מושלם על כל חלקיו, עליו יכלה לשמור הברירה הטבעית מכל רע? הרי מובן שהברירה הטבעית אינה יכולה לעזור לאבולוציה האקראית כאשר כל אחת מן הקומבינציות אקראית, עיוורת וחסרת תכליתיות.
פארודיה: כך אבולוציה היתה צריכה להראות.
בציור דוגמה לטעויות גנטיות הגיוניות לשם שינוי.
- אתה לא רואה את התוצאה?!
כל דבר חי מורכב ממספר גדול של חלקים בעלי מאפיינים ייחודיים של הרכבה ותפקוד. כל החלקים הללו ומאפייניהם משפיעים האחד על רעותו.
לא ייתכן שינוי באחת מהן מבלי שהדבר ישפיע על האחרים. כאמור, גם שינוי אקראי בר מזל אפילו במרכיב אחד הנו דבר שחוסר סבירותו הופך את אפשרות התרחשותו לאווילי. ובהתאם לכך, הטענה כי שינויים אקראיים התרחשו בכל מרכיבי החי האחרים, תוך שיתוף פעולה תואם, אינו אלא הזיה מטורפת. "אך הדבר קרה!" הם מוחים, "האם אינך רואה את התוצאות!" אנו בוודאי רואים אותן, ומה שאנו רואים מעיד בבהירות שאין דומה לה כי הדבר לא קרה! כפי שקיומו של בית מוכיח כי הוא לא נוצר במקרה אלא תוכנן ונבנה באופן תכליתי על ידי בעל תבונה. כל אחד מן הגנים משפיע על כל חלקי החי וגורם לחי כולו לתפקד בצורה המיוחדת לו. כל מיליוני המרכיבים של המבנה הגנטי, המבצעים כל אחד את התפקיד המורכב המיוחד לו, פועלים בהרמוניה אחד עם רעהו בתכליתיות ארוגה בקפדנות.
על מנת שמרכיב אחד יעבור שינוי אקראי מוצלח, נדרשים כל המיליונים האחרים להשתנות באקראיות מוצלחת אחד עם רעהו. היכן שורת ההגיון?
- אמרו להם שהאבולוציה לא אקראית.
מסתבר שהתיאוריה "יפה" רק כשהיא כללית, אך כשנכנסים לפרטים בעולם הטבע, לא ניתן להסביר בעזרתה אפילו הפרט הקטן ביותר. להיפך, ככל שאנו מגלים יותר, התיאוריה רק מופרכת יותר בעיני כל אדם שאמיתי עם עצמו. אבולוציה היא לא מדע, המדע והידע סותרים אותה מכל וכל.
כל שצריך הוא להעמיד את התיאוריה במבחן השכל, ההסתברות וההגיון.
ולאנשים המתקשים לוותר על התיאוריה, הוספתי ואמרתי להם: גם לו נעז לשקר לעצמנו ולהניח שאכן, איכשהו, התרחשה אבולוציה - אזי אז, האם הדבר מאפשר לנו לבטל את קיומה של יד מכוונת של גורם אינטליגנטי בכל התהליך הזה?
האמת היא, שאנשים רבים מכירים את מה שאני אומר עכשיו ובכל זאת מאמינים בשלהם. סיים אחד כזה שיחה עימי במשפט: "אין זה קשור לאמונה. אזכור המלה אמונה במשפט הנאמר בזמן העלאת השערות מדעיות אינו בעל אותה משמעות כמו אמונתך 'בבורא' .
"כן, כמובן" עניתי לו "הפליאונתולוגים ואנשי המדע הם אנשים ניטרליים ואוביקטיביים הרבה יותר מאיתנו. הקוף מפילטאון אמר לי זאת בכבודו ובעצמו. גם לוסי אמרה לי זאת בתערוכה חשובה שבה הוצגו תווי פניה! ותיארוך השכבות, הרי זהו מדע טהור..."
"כשהם מעלים השערה, אפשר לקבלה גם אם היא איננה רציונאלית.
כאשר אנו מעלים השערה רציונאלית, אל לקבלה מכיוון שהיא אמונה".
- תודה על החידוש -
הקוף מפילדאון היה אמור להיות שלב ביניים שנמצא בין הקוף הקדמון לאדם ולבסוף הסתבר שהמדובר היה בתרמית. לוסי היא מוצג מוזיאוני של קופה-אדם דומה למקרה ההוא, שלד מקוטע בלבד, שללא מחשבה נוספת הוסיפו לו עור, שערות ותווי פנים "קופיות" להדמייה מושלמת...
על כך, אפשר לומר להם רק דבר אחד: "רוצה להאמין באבסורד, האמן!"
- משוחררים משאלות מוסריות ודתיות...
מסופר כי יהודים עבדו עבודה זרה בעבר אך ורק כדי שיוכלו לעסוק בגילוי עריות בפרהסיה. האם יתכן כי גם במאמין הזה קיימת נטייה להאמין ב"לא יאמן" רק כדי לא לחשוב כלל על האפשרות של קיום בורא או תכלית? אם כן, ברור כי האמונה באלילים ופסלים מדברים הגיונית פי כמה מאמונה זו במקרים אינסוף ליצירת אדם או אפילו תא חי.
וכך כתב פרופ' אוגוסט וויסמן:
"נאלצים אנו לקבל את ההשקפה של הברירה הטבעית, מפני שהיא ורק היא נותנת לנו את ההסבר היחידי להמצאתו של עולם החי הרב גוני, מבלי שנצטרך להניח שנוצרו ע"י כוח עליון שרצה בכך וברא אותם בכוונת תחילה" (מצוטט ב'אבולוציה ויהדות', א.קורמן, עמוד 99).
- הם לא מוכנים לחשוב בשם עצמם...
אי אפשר לדון עם אנשים בעלי אמונה עיוורת. הצע להם אלף קושיות והם יעלו אלף טענות נוספות. הם רוצים להאמין. לעיתים אני חושב שהשקעתי יותר מידי מאמץ בהסברת הכשלים שבתיאוריה. אחרי הכל, בעוד כמה עשרות שנים יצחקו ויעלגו לכל זה שפי שהיום לועגים לטענה הנושנה שהעולם היה שטוח. עוד יקומו עם תיאוריות חדשות ומה שאני כותב יהיה נחלת העבר.
בכל אופן, אני מבקש לפתוח פתח. פתח לביקורתיות ומחשבה עצמית. האם יש אדם שבאמת מסוגל למות שלם עם עצמו, בידיעה שאת כל חייו הוא הסביר על דרך המקרה העיוור, כאשר כל המציאות שסביבו זועקת את ההיפך?
לאחר מותם, באם צדקתי, לא תהיה שום זכות לערער על פסק דינם בשמיים. ההגיון שקבלו מבורא עולם היה אמור להוביל כל אדם למסלול הנכון בו יקיים את תכלית חייו. אך מי שמתעלם מכך, ישא בתוצאות. השקרן לא יצא בשכרו, כי אם רק בהפסדו.
הבחירה לכל הקורא את המאמר, נותרת בידו!
להאמין או לא להאמין, זאת השאלה.
בברכה,
דניאל בלס.
המאמר פורסם בחסות תיק לספר תורה