דג הנקאי ודג החקיין - אבולוציה במבחן
מאת דניאל בלס
- זה לא שיתוף הפעולה היחיד בטבע!
במאמר על התנין וציפור התנינן הצגנו סימביוזה בין התנין לציפור המקננת בתוך שיניו כדי לאכול את שאריות המזון. האם אבולוציה מסוגלת ליצור סימביוזה בין בעלי חיים, או שרק תכנון עומד מאחורי הדברים?
יהיו אנשים אשר ינסו לבטל את הסימביוזה שבין התנין לתנינן בטענה שעדיין מדובר במקרה נדיר. אך אין זה אומר ששיתוף פעולה קיצוני בין בעלי חיים בטבע הוא נדיר. למעשה, מקרים רבים של שיתוף פעולה קיצוני בין טורף לנטרף מתועדים בטבע.
חית הכוכבים" כדי לנקותו. דג הנקאי זוכה לשאריות
המזון ודג "נפוחית הכוכבים" זוכה לנקיון ופחות טפילים.
שיתוף פעולה כמעט זהה קיים גם בים הגדול, אצל דג הנקאי (Labroides). דג הנקאי הוא דג קטן בצבעים מסויימים מאוד, אשר מתקיים בסימביוזה מדהימה עם דגים גדולים ממנו. דג הנקאי מתקרב בלא חשש אל דגים הגדולים ממנו, רבים מהם הם דגים טורפים, והוא אוכל שאריות ותאים מתים בין קשקשיהם, ואפילו בתוך הלוע שלהם. נראה שדג הנקאי אינו חושש ללקט מזון מבין קשקשיהם של דגים גדולים, בידיעה שהם לא יפגעו בו לרעה.
הדגים הטורפים לא חושבים לרגע לטרוף את היצור הקטן המקנן בתוך לועם, ולמעשה עוצרים כאשר הם רואים אותו ופותחים את פיהם בפניו, כאילו הם יודעים שדג הנקאי בא במטרה לנקותם. ואם זה לא מספיק, דג הנקאי אף מוסיף לאותת "ללקוחות" הבאים בתנועות מיוחדות, והם נעצרים כדי לזכות לטיפול שיניים בזה אחר זה. את דג הנקאי הדגים הטורפים מזהים על פי צבעיו המיוחדים.
אפילו צלופח המורנה המסוכן יודע שלא
לפגוע בדג הבא לנקות את שיניו החדות!
בל נשכח שמדובר כאן באינסטינקטים. הדגים לא באמת יודעים או מבינים את התהליך שהם שותפים לו. הדגים פועלים מתוך תכונות מולדות. הדג הטורף לא חושב לרגע על המצב ההגייני של הלוע שלו, ודג הנקאי לא חושב לרגע שעליו להציע את עצמו לניקוי דגים גדולים ממנו. מה יהיה ניתן לומר על מנגנון מעין זה, המשלב בו מספר חלקים מופרדים הפועלים בתיאום? כיצד האבולוציה מסוגלת להסביר תכנון עדין כל כך שבין טורף לנטרף?
אנשים הכופרים במציאות הבורא, מצליחים בדרך שאינה מובנת לי, לסבור את הבלתי יאמן - שהתהליך המורכב הזה, הנראה לכל בר-דעת כתכנון מוחלט, הוא למעשה ברירת מוטציות אקראיות לחלוטין!
לשיטתם - שכפול גנטי השתבש, והדג הטורף קיבל "במקרה" אינסטינקט במוחו לפתוח את פיו בפני דג בעל צבעים כשל דג הנקאי, שכפול גנטי נוסף השתבש במוחו של דג הנקאי אשר הוסיף בו "במקרה" אינסטינקט לאכול שאריות מלועם של דגים טורפים... וכך נוצר שיתוף הפעולה המדהים הזה.
אני מעדיף להאמין בקיומם של פילים ורודים המסובבים את העולם עם האוזניים מאשר להאמין לתרחיש כל כך מטורף של אבולוציה. ברור לכל בר-דעת שעוד נותרה מעט בינה בקודקודו, שמצב מורכב כל כך, בו פועלים בתיאום בעלי חיים שונים לגמרי כפאזל, לא היה יכל להיווצר בדרך של ברירת מוטציות מקריות.
אם זה לא תכנון, איני יודע מהו תכנון. לדעתי זוהי עובדה גמורה שמדובר בתכנון של בורא, אשר יצר את הטבע הנ"ל בין דג הנקאי לדגים הטורפים.
- מתוחכם יותר מכל דמיון!
אך בזה לא תם העניין, כי מסתבר שישנו בים הגדול גם דג מסוג אחר, המנצל את שיתוף הפעולה העדין בין דג הנקאי לדגים הטורפים. מסתבר שישנו דג טפילי בשם "דג החקיין" (Aspidontus Taeniatus או False Cleaner fish) הנראה ממש כמו דג הנקאי, גם בגודלו, גם בצורתו וגם בצבעיו. וממש כמו דג הנקאי, הוא מתקרב לדגים טורפים בלא חשש, אך במקום לנקות אותם, הוא מקרסם מהם חתיכות בשר!
למעלה דג הנקאי ולמטה דג החקיין. במקרה?
הדגים הטורפים, שהתוכנית בראשם אינה מאפשרת להם לתקוף את דג הנקאי, אינם מבינים כיצד הם נאכלים בידי הדג. הם כלל לא מבינים זאת.
במילים אחרות:
(1) מאות מוטציות מקריות חלו במאות מיני דגים גדולים, חלקם אף טורפים, אשר זכו "לדעת" לאפשר לדג קטן מהם להכנס לפיותיהם כדי לנקות אותם, ולזהות דג זה בצבעים המיוחדים לו.
הם לא מגרשים אותו. הם מתנהגים כאילו הם
יודעים שדג הנקאי בא במטרה לנקות אותם.
(2) מוטציה מקרית גרמה לכך שדג הנקאי אינו חושש מהדגים הגדולים, מכיוון שהוא "יודע" שהם לא יטרפו אותו, גם כאשר ילקט מזון מבין קשקשיהם.
(3) מוטציה מקרית גרמה דג נוסף, שאינו קשור לשיתוף ההדדי הנ"ל, זכה להראות כמו דג הנקאי.
(4) מוטציה מקרית גרמה לדג הנוסף להתחקות לדג הנקאי, ו"לדעת" שהדגים הגדולים לא יטרפו אותו גם בבואו לנשוך אותם!
על כך שאלתי אבולוציונים -
"האם אתם מתפללים לאבולוציה שלוש פעמים ביום או רק מאמינים בה?"
- כל בר דעת שהוא אינו משוחד - מבין!
כל בר דעת יבחין מיד שגורם אינטלגנט חיצוני יצר את המצב השיתופי "הבלתי אפשרי" הזה בין יצורים שונים בטבע. אבולוציה לא יכולה להיות אחראית לכך. אבולוציה ביצור אחד לא יכולה לעבוד בתיאום עם אבולוציה ביצור אחר.
האבולוציה אמורה להיות עיוורת, אך הטבע הנצפה רחוק מלהיות עיוור. משמע שאין כאן אבולוציה, אלא תכנון.
בברכה,
דניאל בלס.
המאמר פורסם בחסות קניית ספר תורה