התנין והתנינן

התנין והתנינן / מאת דניאל בלס

- רק אם התאונה הגנטית מוצלחת, היא תשתמר...

אבולוציה, פירושה "ברירת מקרים מוצלחים". דהיינו - אם באחד הדורות נולד יצור עם "דפקט" מוצלח, כמו חיבור נוסף מפצעון-עיני למח, או תאונה המאפשרת למח לראות בצבעים וכדו', אם הטעות עזרה לשפר את המין באופן כזה שהוא יוכל להעמיד יותר צאצאים מחבריו, הוא ישרוד בעוד אחיו יכחדו. האבולוציה מציעה את ההגיון המעוות, כאילו התרחשו להן מיליוני תאונות מוצלחות מאצה לאדם, אותן הברירה הטבעית העדיפה במלחמת הקיום...

מספיק שגלגל שיניים אחד לא יפעל בשעון - כדי שהשעון לא יראה את השעה.

האם מנגנונים זהים קיימים גם בטבע?

אך מה יהיה ניתן לומר על מנגנון המשלב בו מספר חלקים מופרדים הפועלים בתיאום? הרי כדי שאבולוציה תשמור מקרה כלשהו, עליו לתת יתרון הישרדותי משמעותי בו ברגע, אחרת היצור לא "ישרוד יותר טוב מאחיו". מסתבר שקיימים מנגנונים בטבע המראים של"אבולוציה" ניחנה גם בראיית העתיד, או במילים אחרות, עובדה נוספת לקיומו של גורם אינטלגנטי חיצוני.

- הציפור נכנסת לפה התנין בלא כל פחד!

התנין והתנינן (Pluvianus aegyptius) מהוים הוכחה נוספת למציאות הבורא (תכנון תבוני), ומהוים פירכה לאבולוציה עיוורת מנגד.

חוקרי טבע שמו לב לתופעה מעניינת מאוד. הם הבחינו בציפור הנכנסת בלא חשש אל תוך פיו הפעור של תנין המשתזף בשמש. הציפור אכלה את שיירי המזון הדבוקים לשיניו של התנין! לא היה ספק בכך: התנין פוער את פיו בכוונה, כדי לזכות לניקו שיניים ציפורי. והוא אינו אוכל את הציפור!

הדמייה של המעשה המרתק.

מאידך, הציפור הקטנה נכנסה בלא חשש אל תוך פיו הפעור של התנין בביטחון, מתוך הידיעה שהתנין לא יטרוף אותה חיים ברגע שתניח את כף רגלה בפיו האימתני, והיא אוכלת בלא חשש את שאריות המזון שבין שיניו.

באופן זה, התנין זוכה לציחצוח שיניים וציפור "התנינן" (הנקראת על שם תופעה זו) זוכה למזון קל.

- הציפור גם מרתיעה מפני תוקפים!

עד הראייה הראשון שסיפר על ההסכם המוזר שבין התנין לציפור התנינן היה ההיסטוריון היווני הרודוטוס. חוקרים נוספים מהעת העתיקה לא הצליחו להבחין בכך, אולי מכיוון שלא ידעו להסתתר היטב ומשכו תשומת לב. חוקרי טבע מקצועיים בימינו היו עדי ראייה לכך. הם דיווחו על חמישה מינים של ציפורים המנקות את חניכיהם של תנינים.

הציפורים המדוברות הן התנינן-המצרי, הסיקסק, הכרוון, הביצנית-המצויה והנחליאלי-הזנבתן. לדברי צופים, התנין יוזם את הניקוי ופוער את לסתותיו העצומות באורח מזמין.

ציפור התנינן.

החוקר דסמונד מוריס סבור כי הסיבה שלא הצליחו לתעד סיטואציה שכזו היא מכיוון שהציפור אף מתריעה בצפצוף כאשר מישהו מתקרב וכך מספקת לתנין אף הגנה (בזאת הצליח להבחין, אגב, ההיסטוריון הרודוטוס!).

- "אני מבטיח לא לאכול אותך" אמר התנין, והזיל דמעה...

לילד קטן המביט מהצד, יראה הדבר כאילו התנין והציפור הקטנה עשו להם איזשהו הסכם. אך לבעלי החיים אין אינטלגנציה לתקשר ביניהם באופן מתוחכם כל כך. ולא סתם הסכם... הסכם בין כל התנינים לבין כל ציפורי התנינן.

כאילו יום בהיר אחד הגיעה ציפור התנינן הקטנה, ישבה לה על העץ מעל תנין, והציעה לו "ניקוי בחינם, בתנאי שלא יבלע אותה תכף ומיד".

התנין שקל זאת וענה לה "בסדר, כנסי אל לועי הפעור ונקי את שיניי. אני מבטיח לא לאכול אותך". הוא אף הזיל דמעה, להראות לציפור שבתוכו פועם באמת לב של זהב.

הציפור חישבה את הסיכון ואמרה לעצמה, "עדיף להסתכן במחיר חיי כדי למצוא איזו ארוחה קלה בין שיניו של תנין רעבתני, מאשר לרעוב לי כאן על העץ", וכך היא נכנסה אל תוך הפה עטור השיניים, אך משום מה התגלה התנין כנאמן לדבריו. האם כך נוצר שיתוף הפעולה ההדדי בין שתי חיות השונות לחלוטין בשרשרת המזון?

אך בפועל, ברור לכל מי שמתמצא מעט בזאולוגיה, שכל בעלי החיים כולם פועלים מתוך אינסטינקטים מולדים ולא מתוך אינטלגנציה והבנה. הנמלה אינה לומדת שהיא צריכה לאסוף תבואה או לבנות מחילות בכן, היא פשוט יודעת את זה. בכל היצורים החיים קיימות תכונות מולדות, מעין תוכנית לחיים שלמים, כיצד לחיות ואיך לנהוג בכל מקרה ומקרה.

- הם פועלים מתוך תכונות מולדות, מתוך אינסטינקטים!

חוקרי טבע החזיקו ציפורים בבידוד מוחלט מרגע בקיעתן, ובכל זאת ידעו הציפורים לעבור לבדן ארצות וימים, וגם בעיניים קשורות! בכל ציפור כבר קיימת מפה בראש, קורדינציות מדוייקות כיצד להגיע למקום הרצוי בעונה הרצויה.

גם התנין פוער את פיו כפקודה עיוורת לתוכנה הכתובה בראשו. הוא פשוט יודע שעליו לעשות זאת. פקודה נוספת אומרת לו לא לטרוף את הציפור שבאה לקנן לו בין שיניו.

אצל ציפור התנינן ישנה תוכנית דומה. היא יודעת שהיא יכולה להיכנס לפיו של התנין בלי להיפגע, ולמצוא שם את מבוקשה.

הם לא מבינים. הם לא יודעים. הם פועלים מתוך

פקודות מולדות. בתמונה תנין הפוער את פיו.

וכאן אנו מגיעים לנקודה המעניינת. לפי האבולוציה, זכו בעלי החיים לאינסטינקטים שונים גם כן על ידי תאונות מוצלחות בגנים. תאונה שיוצרת אינסטינקט בנמלה לעשות סיבובים במקום לא תועיל לה ולכן לא תשתמר, אך תאונה שיוצאת אינסטינקט בנמלה לאסוף תבואה ממקום למקום היא יעילה ולכן תשתמר.

- אבולוציה בלתי אפשרית!

אך במקרה הנדון, של התנין וציפור התנינן, הדבר הוא פשוט בלתי אפשרי. מדובר כאן בשני בעלי חיים שונים הפועלים בתיאום, מה שנקרא "סימביוזה בין בעלי חיים". כדי ששני בעלי חיים יעבדו בתיאום, לא מספיק שטעות גנטית תיצור אינסטינקט באחד מהם. מה שנחוץ כאן הוא מנגנונים הפועלים בתיאום, אינסטינקטים ביצור אחד הפועלים בתיאום מוחלט לאינסטינקטים בחיה אחרת.

אבולוציה לא יכולה לעשות דבר שכזה, כי היא עיוורת, כי היא יכולה לאפשר רק יתרון הישרדותי מיידי. אבולוציה לא יכולה לראות את העתיד או לתאם בין טבע של שני בעלי חיים בטבע. תפקיד שכזה מסוגל לעשות רק בורא חיצוני אחד, היוצר טבעים משותפים בין שני בעלי חיים שברא.

אם אנו מקבלים את מציאות הבורא, ברור הדבר כי הבורא טבע בשני היצורים הללו את הידיעה המאפשרת להם שיתוף פעולה עם תועלת.

אך הללו המאמינים כי העולם וכל היצורים החיים שעליו נוצרו לבדם, בלא תכנון, לעולם לא יוכלו להסביר כיצד יודעים שני בעלי חיים השונים זה מזה במידה כה גדולה, להפיק תועלת זה מזה.

שימו לב שוב למנגנון העתיד, ולפרטיו:

- האם הציפור תיכנס גם לפיו של אריה אימתני?

התנין יודע:

1) מוטציה מקרית גרמה לתנין להשאיר את הפה פעור.

2) מוטציה מקרית גרמה לתנין "לדעת" לא לאכול את הציפור הקטנה המקננת בין שיניו.

ציפור התנינן יודעת:

1) מוטציה מקרית גרמה לציפור להבחין בפה הפעור של התנין ולדעת להכנס לתוכו.

3) מוטציה מקרית גרמה לציפור "לדעת" שלא לחשוש מהתנין, ולאכול את שיירי המזון המצויים בין שיניו ללא חשש, וזאת כאשר התנין יכול בכל רגע לסגור את לועו כדי לבלוע את הציפור.

מעניין מאוד אם ציפור התנינן תיכנס בלא חשש, באותה מידה גם לפיו של אריה או יגואר אימתני..

מעניין לציין שעדי ראייה מספרים על חמישה מינים של ציפורים שונות לגמרי העושות את אותה פעולה. מבחינה אבולוציונית, מדובר כאן בתופעה בלתי אפשרית בה תאונה גנטית תביא לאינסטינקטים חוזרים ונשנים בציפורים שונות, ותגרום להם להיכנס לפיו של טורף אימתני בלא חשש!

במה תבחר להאמין? בתכנון תבוני או בברירת אינספור שיבושים גנטיים עד לכדי סימביוזה מורכבת בין שני בעלי חיים שונים?

אני בחרתי בהגיון שלי.

בברכה,

דניאל בלס.

המאמר פורסם בחסות כתיבת ספר תורה