חוב של אדם אחד לרעהו ניתן לגביה באמצעות הליכי הוצאה לפועל.
אלא, שכדי לנקוט בפעולות הגביה, על הטוען לקיומו של החוב כלפיו, להוכיח את זכאותו לחוב זה בערכאה שיפוטית ורק לכשיהיה בידו פסק דין חלוט, יוכל להגישו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
אדם שיש בידו להציג שטר חוב או המחאה בחתימת החייב, יוכל לחסוך את ניהול ההליך המשפטי בבית המשפט ולפנות ישירות למימוש שטר החוב או ההמחאה בלשכת ההוצאה לפועל.
יתרון משמעותי מוענק לנושים המחזיקים בבטוחה בדמות שעבוד, כמו למשל משכנתא הרשומה על נכס מקרקעין שבבעלות החייב.
רישום השעבוד על נכסו של החייב מקנה לבעל השעבוד (המוגדר כ"נושה מובטח") קדימות על פני נושיו האחרים של החייב ומאפשר בידו לבצע הליכי מימוש מהירים על ידי מינוי כונס נכסים בהליך הוצאה לפועל, אשר יפעל למימוש הנכס ופרעון החוב מתוך תמורת המכר.
לצד אלה, רשאי החייב עצמו, ליזום הליכי פשיטת רגל.
הליך פשיטת הרגל מתנהל בבית המשפט המחוזי ובמסגרתו ממונה בעל תפקיד ("מנהל מיוחד"/נאמן") אשר תפקידו, בין היתר, לפעול למימוש זכויות ונכסי החייב ולחלוקת תמורתם לנושים (חלוקת דיבידנד).
ככלל, קובעת פקודת פשיטת הרגל, כי עם כניסתו של חייב בשערי הליך פשיטת הרגל, מוקנית לו הגנה מפני נושיו וההליכים השונים המבוצעים נגדו על ידי נושיו מעוכבים.
נשאלת השאלה, האם פניית חייב להליך פשיטת רגל בעת שמתנהלים נגדו הליכי הוצאה לפועל למימוש דירתו, תגרום לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל?
עניין זה נדון לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניינה של חייבת בפשיטת רגל (פש"ר 30106-02-13, כבוד השופטת תמר אברהמי).
בעקבות קריסתה הכלכלית של החייבת, נפתחו נגדה עשרים וארבעה תיקי הוצאה לפועל, ובכלל זאת תיק הוצאה לפועל שנפתח על-ידי בנק מזרחי טפחות שלטובתו נרשמה משכנתא על דירת החייבת ומונה כונס נכסים למימוש הדירה.
חודשיים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל על ידי הבנק, הגישה החייבת בקשה להכרזתה פושטת רגל לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהתאם לבקשתה, ניתן כנגד החייבת צו כינוס נכסים בהליך פשיטת הרגל.
עם היוודע על הליך פשיטת הרגל, עיכב ראש ההוצאה לפועל את הליך מימוש ופינוי הדירה והורה לבנק לקבל היתר מבית המשפט של פשיטת הרגל להמשך בביצוע הליך המימוש בתיק ההוצאה לפועל.
כמצוות ראש ההוצאה לפועל, עתר הבנק לבית המשפט המחוזי בבקשה להתיר לו להמשיך בהליכי המימוש.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והתיר את המשך הליכי המימוש, תוך שקבע כי "הליכי פשיטת הרגל אינם גורעים מזכותו של נושה מובטח לממש את בטוחתו".
בית המשפט הורה עוד, כי בהתאם להלכת "גרבש" לא יעכב בית המשפט של פשיטת רגל את הליכי מימוש הנכס המבוצעים על ידי נושה מובטח במסגרת הליך הוצאה לפועל, אולם יפעל לפקח על הליכי המימוש על מנת לוודא ביצועו הנכון והיעיל של המימוש וזאת במיוחד במקרים בהם שווי הנכס עולה על שווי השעבוד לנושה המובטח.
במקרים כגון אלה, יש לוודא שנשמר אינטרס נושי החייב בתיק פשיטת הרגל, המקווים ומצפים למיקסום התמורה שתתקבל בעת המימוש, באופן שתיוותר יתרה (לאחר פירעון החוב לבנק) שתשולם להם.
החייבת, לא השלימה עם החלטת בית המשט המחוזי וערערה לבית המשפט העליון, אשר מצא, לאחר בחינת טענות הצדדים, לדחות את הערעור ולהותיר את החלטת כבוד השופטת אברהמי על כנה.
בית המשפט העליון המשיך וקבע, כי החייבת יזמה את הליך פשיטת הרגל לאחר שכבר החל הבנק בהליך מימוש הדירה במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ולכן בצדק הורה בית המשפט המחוזי, להתיר לבנק להמשיך בהליכי המימוש במסגרת תיק ההוצאה לפועל.