בשנת 2009 גובשה קבוצת רכישה, במסגרתה חתמו תשעה שותפים על הסכם שיתוף לפיו רכשו יחד קרקע ברחוב הבריגדה היהודית בהרצליה ומאוחר יותר התקשרו עם בעלי מקצוע שונים ועם קבלן לבניית בניין מגורים.
בין שני חברי הקבוצה אשר רכשו את דירות הפנטהאוז בפרוייקט נתגלעה מחלוקת שבאה לפתחי בית המשפט המחוזי בתל אביב.
בבקשה לצו מניעה שהגישה לבית המשפט, טענה המבקשת, בעלת הפנטהאוז המזרחי, כי גילתה לתדהמתה לאחרונה, ששטח דירתה קטן משטח הדירה הסמוכה לה וזאת בניגוד לאמור בדו"ח כלכלי שצורף להסכם השיתוף, לפיו שטחי דירות הפנטהאוזים הינם זהים.
המבקשת טענה, כי עומדת לה הזכות לביצוע שינויים בדירות הבנויות לצורך השוואת שטחי הפנטהאוזים ועד שתידון תביעתה, יש לאסור על בעל הפנטהאוז הסמוך למכור את זכויותיו.
מנגד, טען בעל הפנטהאוז הסמוך, כי הדו"ח הכלכלי שצורף להסכם השיתוף הינו בבחינת הערכה ראשונית של שטחי יחידות הדיור ולא יותר מכך וממילא מאוחר יותר הוכנו תוכניות מפורטות לפיהן אין זהות בשטחי הפנטהאוזים והכל בידיעת המבקשת.
עוד טען המשיב, כי הסכם השיתוף אינו קובע יריבות ישירה ויחודית בין שותפים מסויימים בקבוצת הרכישה, אלא יוצר קשר חוזי ומשפטי בין כלל חברי הקבוצה, בינם לבין עצמם, ועל כן אין המבקשת רשאית לנקוט בהליכים רק נגדו ולהימנע מנקיטתם נגד חברי הקבוצה האחרים.
בקשת המבקשת לצו מניעה ארעי/ זמני הוגשה במהלך פגרת בית המשפט. בשתי החלטות ראשונות שניתנו על ידי שופטים תורניים, נקבע, כי אין דחיפות בבירור הבקשה במהלך פגרה וכי יש לקבוע דיון בבקשה במועד שלאחר הפגרה.
מאוחר יותר ובטרם חלוף הפגרה, ניתנה החלטה נוספת, מנומקת, על ידי שופטת בית המשפט המחוזי (השופטת שבח), אשר דחתה את הבקשה לאחר שעמדו בפניה תגובת המשיב ותשובת המבקשת.
המבקשת שלא השלימה עם ההחלטה, עתרה לבית המשפט בבקשה לבטלה, בטענה כי לא ניתן היה לדחות בקשה לצו מניעה ללא קיום דיון במעמד הצדדים וזאת לאור תקנה 366 לתקנות סדר הדין האזרחי.
בית המשפט קבע דיון בבקשה ולאחריו הוציא תחת ידיו החלטה נוספת הדוחה שוב את הבקשה, במסגרתה קבע מספר עקרונות מעניינים הן בפן הפרוצדוראלי והן בפן המהותי.
בפן הפרוצדוראלי, נקבע, כי למרות לשון תקנות סדר הדין האזרחי, ניתן גם ניתן, במקרים מסויימים, להורות על דחיית הבקשה לסעד זמני גם בלא קיום דיון.
נקבע בעניין זה, כי "תקנה 366 באה להגן על המשיב ולאפשר לו זכות טיעון בטרם ינתן נגדו צו זמני ולא למבקש עת בקשתו ונספחיה, גם בהנחה שלא יסתרו- אינם מצדיקים מתן הצו" והכל למרות לשון התקנה הקובעת, כי יש לקיים דיון במעמד הצדדים.
קביעה זו הינה חשובה וחדשנית ומכוונת לגילוי המהות המסתתרת מאחורי מסך הפרוצדורה.
בפן המהותי, קבע בית המשפט מספר קביעות מעניינות לתחום קבוצות הרכישה.
נקבע, כי הסכם השיתוף איננו מהווה התקשרות ישירה בין המבקשת ובין המשיב, אלא ששניהם יחד עם אחרים הם חלק מקבוצת רכישה ומשכך לא קיימת התחייבות כלשהי של משיב לעניין אופן הבניה של דירת המבקשת או לעניין שטחה.
לגבי הדו"ח הכלכלי עליו ביססה המבקשת את הבקשה, מצא בית המשפט להעדיף את טענות המשיב וקבע, כי הדו"ח מהווה למעשה לא יותר מ"בדיקת עסקית שהוכנה לצורך רכישת הקרקע" והכל בשלב מאוד מוקדם והוא איננו מהווה מסמך מחייב וסופי, שכן במועדים מאוחרים יותר, הוכנו תוכניות בהן קבועים שטחים אחרים. המבקשת חתמה על תוכניות אלה, משמע היתה מודעת כל העת לכך שדירת המשיב גדולה מדירתה.
נקבע עוד, כי הבקשה נגועה בשיהוי ניכר המשתרע על פני שנים וממילא קשה להניח כי ינתן (במסגרת התביעה העיקרית שתגיש המבקשת) צו להריסת קירות ושינוי שטחי הדירות שיחייב הגשת בקשה להיתר חדשה בשלב כה מאוחר.
משום כל אלה, קבע בית המשפט, כי יש לדחות את הבקשה למתן צו האוסר על מכירת דירת המשיב ואין לאפשר פגיעה בזכויות הקניין המוקנות לו.