בעת הגשת תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט, נוהגים התובעים לחלק את דרישת הפיצויים לפי ראשי נזק עיקריים. חלקם ממוניים = ניתנים למדידה וחישוב מדוייק, כגון: הוצאות עבור מטפל סיעודי, הפסדי השתכרות לעבר, הפסד השתכרות לעתיד, אובדן זכויות סוציאליות וכדומה.
מאידך, בעת הגשת תביעת רשלנות רפואית יש לקחת בחשבון ראש נזק לא ממוני - זאת אומרת, נזקים שאכן נגרמו אך לא ניתן לחשב אותם באופן מדוייק והם נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט. ראש נזק לא ממוני לדגומא: פיצויים בגין כאב וסבל. הרי איש לא יכול למדוד או לספור במדוייק כמה "כאב וסבל" נגרם לתובע או לבני משפחתו.
מכאן שבעת מתן פסק דין בעניין רשלנות רפואית, על בית המשפט לדון ולפסוק פיצויים בראש נזק לא ממוני בהתאם לשיקול דעתו ולנסיבותיו של כל עניין ועניין. לדוגמא, פסק דין בית משפט השלום תל אביב-יפו ת"א 019533/03
לעניין ראש נזק שאינו ממוני - כאב וסבל
התובעים שקללו ראש נזק זה והעמידו אותו על הסך של 1,000,000 ₪ בגין כאב וסבל וכן קיצור תוחלת החיים. התובעים ציינו כי מגמת הפסיקה בשנים האחרונות הינה להגדיל שיעור הפיצוי ברשלנות רפואית כפי שמוצא ביטויו בפסיקה וכן בספרות.
הנתבעים סברו, כי אין מקום לדרישה מופרזת זו ויש להעמידה על 50,000 ₪.
הערכת הפיצויים בגין הנזק הלא ממוני הינה משימה קשה, הן בשל הקושי העיוני שביסוד ראש נזק זה והן בשל הקושי לתרגם לערכים כספיים את שיעורו של נזק מסוג זה (ע"א 6978/96 עמר נ' קופת חולים הכללית של ההסתדרות, פ"ד נה (1) 920, 930 (1999); ע"א 7130/01 סולל בונה נ' תנעמי ואח', פ"ד נח (1) 1, 27 (2003)). כבר לפני זמן רב עלה קושי זה בפסיקת ביהמ"ש שציין:
"כיצד זה אפשר להעריך, במדויק או אפילו בקירוב, בכסף או בשווה-כסף את הכאב והסבל או את הצער והבושה של אדם שנקטעה ידו או רגלו, או שמהלך על רגליו והדאגה מכרסמת את לבו כי ימיו ספורים עלי אדמות" (ע"א 70/52 גרוסמן נ' רוט, פ"ד ו 1242, 1254 (1952)).
נסיבות העניין מחייבות התבוננות בנזקי המנוח המבססים את שיעור הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני, תוך התייחסות לגילו, משך שהותו בביה"ח, הטיפולים הרפואיים הרבים להם נזקק, היותו נכה בעקבות הטיפול הלקוי ושיעור נכותו זה, הצורך בעזרת זולת ולכן הפגיעה המיוחדת במנוח כמי שמגיע מתחום הרפואה ונזקק לעזרת זולת מוגברת על לא עוול בכפו, הסבל שעבר על המנוח לאורך פרק זמן של קרוב ל-3 שנים מהם כ-11 חודשים בביה"ח.
כל אלה, יחד עם מגמת הפסיקה כפי שעולה בשנים האחרונות שהינה להגדיל את שיעור הנזק הלא ממוני בכלל, כי אז סברתי כי פיצוי בשיעור של 400,000 ₪ הינו שיעור פיצוי הולם בנסיבות לכלל הנזק הלא ממוני, נכון להיום.
מתיאור פסק דין זה שעניינו רשלנות רפואית כאמור, ניתן לראות ולהבין כיצד מפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בעת קביעת גובה הפיצוי לשארים (במקרה של תביעה זאת), בראש נזק לא ממוני. שימו לב כי גישה זאת של השופטים הנכבדים הנה כחוט השני בתביעות משפטיות בעילת רשלנות רפואית בישראל.