פסיכולוגיה רפואית היא תחום בפסיכולוגיה שהולך ומתפתח בשנים האחרונות. מטרתה של הפסיכולוגיה הרפואית לתת מענה למטופלים של המערכות הרפואיות השונות ומטופלים המתמודדים עם סוגים שונים של מחלות, אופרציות ניתוחיות ומוות. על פניו נשמע שפסיכולוגיה רפואית עוסקת במורבידי, בצד הקשה של החיים, זה שמנסים רוב האנשים להמנע ממנו בכל מחיר, אך רבים העוסקים בתחום יאמרו דווקא שהם מתעסקים עם תקווה ואופטימיות, עם כוחות התמודדות ותעצומות נפש.
ננסה להבין את האמירה הזאת על רקע דוגמא קלינית. אשה בת 53, מנהלת בפנסיה, שמתגוררת עם בעלה, ויש להם כבר ילדים בוגרים ונכדים, אובחנה לפני מספר שנים כחולת סכרת והרופאים הורו לה לשמור על דיאטה קפדנית ו תזונה מאוזנת. עם זאת, היא לא מצליחה לשמור על אכילה מווסתת, ומצבה הולך ומתדרדר והפרוגנוזה שלה אינה טובה. היא נמצאת בטיפול של רופא ו דיאטנית , אך אינה מצליחה להתמיד במשטר שנתנו לה.
כאשר היא מגיעה לטיפול קצר מועד אצל פסיכולוגית רפואית, היא מביעה התנגדות גדולה מאוד לעיסוק בתזונה. כל החיים שלה היא היתה אשה רזה, שאכלה מה שהיא רצתה, ולא היתה רוצה לשנות את היחס שלה לאוכל- מה שהיא רוצה היא אוכלת, בלי חשבון. הפסיכולוגית מבינה כי מדובר כאן בשני דברים מרכזיים: קושי בתפיסת מחלת הסכרת והשפעתה על הבריאות, וקושי בהפנמת זהות חדשה שמאופיינת במחלה. אותה אשה, מנהלת בכירה בתאגיד גדול, לא הצליחה להזדהות עם האשה החולה והמוגבלת שהפכה להיות. חלק מהכחשת המצב התבטא בחוסר הענות להוראות הרפואיות. באמצעות מספר מפגשים ועבודה על הכללת מחלת הסכרת בנרטיב הזהות של אותה אישה, היה ניתן לעודד אותה לקבל אחריות על מצבה, מתוך ראיית כל הטוב שעדיין נותר בחיים. האשה החלה בהדרגה לאמץ הרגלי אכילה יותר נכונים בסיוע הדיאטנית, והיא במצב מאוזן.
מכאן ניתן להבין שלא ניתן למחוק ולהעלים מחלות באמצעות פסיכולוגיה רפואית, אך ניתן להתמודד איתן בצורה אדפיבית יותר, ולשפר את איכות החיים.