ההלכה הפסוקה יוצרה סיטואציה לפיה מרבית הערעורים על תביעות רשלנות רפואית נדחים על ידי ערכאות הערעור השונות, זאת משום שהעיקרון המנחה אותן הוא צמצום ההתערבות בממצאים העובדתיים שהוסקו על ידי הערכאה הדיונית המבררת. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם לבית המשפט שלערעור יהיה קל יותר להתערב באותם ממצאים, כאשר כל התערבות תיבחן בהתאם לנסיבותיה (כך, לדוגמא, במידה והערכאה הראשונה נמנעה משמיעת עדים במהלך הדיון בתביעת רשלנות רפואית הרי שההחלטה לסטות מהכלל המנחה ולהתערב בממצאים שנקבעו על ידה, תהא פשוטה יותר).
תביעת רשלנות רפואית שהוגשה על ידי הגברת כוכבה, היא דוגמא יפה לנסיבות שבהן ערכאת הערעור מתערבת בממצאי הערכאה הדיונית ובעקבות כך משתנות המסקנות הסופיות ופסק הדין כולו.
עובדות המקרה מלמדות כי התובעת חשה דקירות וכאבים עזים באיזור המותן הימנית והבטן ועל כן פנתה לבית החולים, שם נבדקה על ידי מנהל חדר המיון. לאור תגובותיה הטובות לבדיקות שנערכו לה, שוחררה התובעת לביתה לאחר ששהתה כשעתיים בחדר המיון. בגיליון הרפואי שלה נרשם כי עליה לשוב לבדיקת מעקב, אולם לא נעשה כל תיעוד של בדיקת ספירת הדם שנערכה לה ותוצאותיה.
יום לאחר שיחרורה הידרדר מצבה והיא פנתה לבית חולים אחר, שם אובחנה כמי שסובלת מאפנדיציט (דלקת בתוספתן). לאור אבחנה זו נערך לה ניתוח כירורגי, אולם הצוות הרפואי של בית החולים גילה לתדהמתו כי אין למטופלת כל דלקת בתוספתן. מצבה המשיך להידרדר עד אשר הגיעו תוצאות בדיקת השתן שנערכה לה כמה ימים לפני כן בבית החולים הראשון. ממצאי הבדיקות הובילו למסקנה כי היא סובלת מזיהום חיידקי חמור בכלייתה, אשר הובילו לאישפוז ממושך (שהתה בבית החולים כחמישה חודשים) ולנזקים פיסיים רבים.
בית המשפט המחוזי בחן את חוות הדעת הרפואית שהוגשו לפיתחו, שמע את עדויות הצדדים ופסק כי לא הייתה כל רשלנות רפואית מצידו של בית החולים הראשון בו ביקרה. הטענה העיקרית לדחיית התביעה הייתה כי הרופא שקיבל את התובעת לראשונה בחדר המיון סבל כי היא סובלת מעיוות בכליה ועל כן הורה לה על המשך הטיפול בהתאם לאבחנתו. על פי בית משפט קמא מדובר בטעות סבירה שאינה עולה כדי רשלנות רפואית במיוחד לאור התסמינים שהופיעו אצל התובעת. עוד מוסיף בית המשפט כי הטענה היחידה שניתן לעלות כנגד בית החולים הינה כי היה איחור בקבלת תוצאות בדיקת השתן שבוצעה לה בחדר המיון, אולם התובעת לא טענה דבר בעניין ומכאן שאין כל טעם להתייחס לכך.
בערעור טוענת הניזוקה כי בית המשפט שגה משום שלא הבחין בין תוצאות בדיקת השתן שהגיעו באיחור לבין ממצאי ספירת הדם שהיו בידי בית החולים עוד לפני שהתובעת שוחררה לביתה. לדידה, תוצאות ספירת הדם מעידות על כך שהיא סבלה מזיהום חיידקי בכליה עוד באישפוז הראשוני ואילו רופאי הנתבעת היו פועלים בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליהם, הרי שהזיהום היה מאובחן במועד ונזקיה היו נמנעים.
ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא, היות והלה לא ביצע את ההבחנה בין הבדיקות, כפי שנטען על ידי המערערת, כמפורט לעיל. לאור זאתנקבע כי מדובר במקרה מובהק של רשלנות רפואית ויש להשיב את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בגובה הפיצוי שיש לפסוק לתובעת.
חשוב לדעת – אין באמור משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או תחליף לעיון בפסק הדין המלא – ע"א 7009/96