תמר (שם בדוי), בחורה צעירה מאזור המרכז, חלמה, עוד מתקופת הצבא, לעבור ניתוח הקטנת חזה. גודל החזה הטריד אותה שנים רבות ואף גרם לה לקשיים נפשיים לא פשוטים. כשהגיעע לגיל 27 החליטה לעבור את הניתוח ופנתה אל רופא פלסטי מומחה, העובד מטעם אחד ממרכזי הרפואה הידועים. לאחר כמה חודשים, מאז עברה את הניתוח, נאלצה תמר לפנות שוב אל הרופא המנתח לביצוע שני ניתוחים מתקנים, וזאת בשל תוצאות שאינן סבירות ותופעות לוואי, שנלוו לו.
טענותיה של תמר
תמר החליטה לפנות אל בית המשפט ולתבוע את הרופא והמרכז הרפואי תביעת רשלנות רפואית בשל הנזקים שנגרמו לה, קריא: צלקות בטן גדולות, בעייתיות במיקום העטרה-פטמה וחוסר היכולת להניק. תמר טוענת כי זהו מקרה של רשלנות רפואית, ביצוע הליך רפואי באופן לקוי, לרבות שני ניתוחים מתקנים ולצד כל זה גם אי מתן אזהרה מראש בדבר סיכונים ותופעות לוואי, הנלוות לניתוחים מסוג זה. על פי דבריה של תמר, לא ידעה לפני שבוצע הניתוח על כל הסיכונים השונים הכרוכים בו, ועל אחת כמה וכמה, על תופעות הלוואי. אם היתה יודעת זאת מראש, ייתכן והיתה בוחרת באפשרות אחרת.
הנתבעים, הרופא המנתח והמרכז הרפואי, נמנעו מלהתייצב בבית המשפט ולהביע את התנגדותם לדבריה של תמר.
שופט בית המשפט, שטיפל בתביעת רשלנות רפואית בניתוח זו, ביקש מהתובעת, מתמר, להוכיח את טענותיה. בנוסף, פנה אל חוות דעת של מומחה, מטעמו של בית המשפט, על מנת לבחון את מצבה של תמר. לאור תצהיריה של תמר, של הוריה וכן לאור חוות דעתו של רופא מומחה מטעמו של בית המשפט, קבע השופט כי אכן מדובר במקרה של רשלנות רפואית.
פסק הדין – האם הנזקים שנגרמו הינם כתוצאה מרשלנות רפואית?
על פי דבריו של השופט, ולאור טענותיה של תמר, גרמה רשלנות רפואית זו להפרעה ממשית, שפגעה ביכולתה של תמר לחזור למעגל העבודה. על כך, פסק השופט, שעל הנתבעים, הרופא המנתח והמרכז הרפואי, לשלם לתמר סך של 50,000 ₪ על הפסדי שכר.
לצד כל זה, ובהסתמך על חוות דעתו של הרופא המומחה מטעמו של בית המשפט, קבע השופט נכות של 20%. בדבריו טען השופט כי אמנם מדובר במקרה של נכות פלסטית, אולם מכיוון שמדובר בבחורה צעירה, זוהי נכות בעלת השלכות רבות מאד. ולכן, על הנתבעים לשלם סך של 30,000 ₪. עוד טען השופט כי יש לקחת בחשבון גם את תקופת ההחלמה, תקופת ההסתגלות וכל התקופה, במהלכה נזקקה תמר לעזרתם של בני משפחה. עבור פיצוי על תקופה זו פסק השופט סך של 30,000 ₪.
עבור הוצאות רפואיות נקבע פיצוי כספי של 50,000 ₪ וכפיצוי על כל הכאב והסבל המתמשך של תמר לאורך התקופה כולה, פסק השופט פיצוי של 500,000 ₪. על פי דבריו של השופט, לאור רשלנות רפואית זו וטיפול לקוי, נפגע הדימוי העצמי של תמר, נגרמה לה עוגמת נפש ובמיוחד בשל אי יכולתה להניק כתוצאה מהניתוח. בהקשר זה טען השופט כי הסיבה לכל אלה, איננה קשורה באופן ישיר לטיפול הרשלני, כי אם לאי מתן מידע מספק ואזהרה מראש באשר לתופעות הלוואי הנלוות לניתוח ולסיכונים הכרוכים בו.
בסיכומו של דבר, נדרשו הנתבעים, הן הרופא המנתח והן המוסד הרפואי, לפצות את תמר בשל הטיפול הרשלני שביצעו אך בעיקר בשל אי מסירת מידע מלא, שבמידה והיה נמסר לתמר, יתכן והיתה מוותרת על הליך רפואי זה ושוקלת אפשרויות אחרות. יש לקחת בחשבון שזוהי בחורה צעירה ופגיעה אסתטית שכזו, לצד אי היכולת להניק, היא פגיעה קשה מאד.