הסודות מאחורי המדפים – האם גם אתם מכניסים למודעה את מירב הפרטים ?
יובל לובנשטיין
מודעת פרסום עולה ממון רב ועל מנת "לנצל" אותה נכון, קיימת אצל המשתמשים הנטייה, להכניס הרבה פרטים לתוכה.
האם נוהג זה נכון ? האם הוא משרת את המפרסם ? האם מודעה כזו, נוחה ומתאימה לקורא ?
לפני שנכנסים "לעובי הקורה", מן הראוי להבחין בשני סוגי פרסום, הראשון הוא פרסום בעיתונות הכתובה, לא במובן של סוג הפרינט וההדפסה, אלא במובן שבפרסום זה לקורא, קיים זמן לקורא קצת יותר זמן לעיין במודעה, אם כי יש הטוענים שגם בפרסום זה, הזמן הוא קצר ביותר ואינו שונה מהותית מפרסום אחר.
השני הוא פרסום אשר הזמן העומד לרשות המעיין בו הוא קצר ביותר.
הכוונה לפרסום על גבי שילוט חוצות, פרסום בצידי רכבים, פרסום בטלביזיה.
כאמור בשני האפיקים תשומת הלב של הקורא נמדדת בחלקי שנייה ועל כן ברור שהמסר צריך להיות ברור חד ונקי ולא עמוס בכול מיני פרטים, אשר הם חשובים אך לבטח לא הכרחיים.
לבעלי עסקים קטנים, אשר אינם מיומנים בתחום, עלות ההוצאה הגדולה יחסית של המודעות והשילוט נראית גבוהה ולכן קיימת להם נטייה להעמיס על המודעה את מכסימום הנתונים, הכוללים לפעמים: בס"ד, שם העסק, שם הבעלים, שעות פתיחה, תמונה או איור, מפת גישה, שעות פתיחה וסגירה לפי ימים, טלפון, פקס ואפילו מייל.
אומנם כול פריט בפני עצמו חשוב, אולם להכניס את המסר והמלל הזה לשילוט בפינת רחוב, אינו מועיל ואפילו מזיק.
תופעה דומה רואים גם על שילוט על גבי רכבים. המון פרטים, אשר אולי נראים סביר כאשר הרכב עומד במקום מואר, אך ללא צל של ספק, אינם מתאימים לרכב נוסע, בשעות בין הערביים.
מנגד ניתן לראות חברות וגופים אשר יודעים לשלט היטב את הרכבים שלהם ולמתג אותם נכון, ראה חברות כמו כתר פלסטיק, הום סנטר ושופרסל.
זכרו הנוסחא שבדרך כלל עובדת ופוגעת, היא הנוסחא המינימאליסטית
כלומר מודעה ואו שילוט ברור וגדול עדיפה על מודעה עמוסה, אשר מעייפת ואשר אינה לוכדת את העין בחלקי שנייה אשר במקרה הטוב מוקדשים לה.