הסודות מאחורי המדפים – מכונות לממכר משקאות – עושק או גזלה ?!
מי לא מכיר את המכונות הללו ?
לעיתים הן פשוט מצילות חיים ומצליחות להרוות את צימאוננו ביום חם.
בדרך כלל אנו מרגישים שהמחיר "קצת יקר", אבל כידוע לכולם על שירות, זמינות ובמיוחד על משקה מרענן וקר, משלמים.
לאחרונה אף השתכללה השיטה וניתן לקהות דרכן לא רק המזומן אלא אפילו בכרטיס אשראי וישנן מכונות שמספיקה רק שיחת טלפון.
עד לכאן הכול טוב, אז מדוע אתה מעמיס אלינו את הנושא הזה ??
מדובר על סיפור אמיתי, שלא שמעתי עליו מחבר ואו משכן, אלא מקרה שקרה אצלי בבית.
לפני מספר ימים הגיע אלי בדואר מכתב מחברת האשראי, אשר היה ממוען לבני החייל הנמצא כעת בקורס פיקודי בדרום, אשר בטעות פתחתי אותו.
מיותר לציין שרוב החיובים אולי למעט חיוב או שניים היה על שתייה, במכונות אלו והגיע לסכום של יותר ממחצית השכר החודשי של חייל קרבי !
כן – על כול פחית הוא חויב בסכום של בין 4 ל 4.5 שקלים.
אז מה בעצם הבעיה, שהרי זה מחיר הפחית בכול הארץ ?
הנקודה היא ואפילו היא די מרגיזה, שלחיילים אשר נמצאים במקום מרוחק וסגור, אין חלופה אחרת ולכן הם משלמים על פחית של 330 מ"ל – מחיר של בקבוק 1500 מ"ל ולמה ?
למה מחיר הפחית בבסיס צה"ל בדרום הארץ, דומה למחירו בקריה בתל אביב ?
הרי החיל הקריה, יכול לגשת ולקנות בקבוק גדול במחיר כזה ואילו חייל קרבי, אשר משרת בבסיס ואו בקורס בדרום החם, משמש בפועל כבן ערובה ולמסחטת כסך אדירה.
מדברים על מחאה ועל צדק חברתי ? רבותי זה לא רק הקוטג', אלא גם כמה כסף, אנו ההורים נדרשים להשלים לבנים על מנת שיוכלו להסתדר עם המשכורת הצבאית.
מדוע מחיר הפחית, במקומות מרוחקים לא עומד על 2 שקלים למשל ?
מדוע אין יד מכוונת, יד חברתית רגישה, אשר מבינה שדין חייל במקום מרוחק, אינו דומה לחייל המשרת במרכז למשל ?
אולי יש הרואים בדבר זה מקרה קטנוני, אולם חשבון חברת האשראי, הראה לי, שמדובר כאן על עושק וגזלה חמדנות ובצע כסף אשר אינו צריך לשרור במחוזותינו.