תסמונת העייפות הכרונית, שנקראה בעבר גם “מחלת היאפים” או “מונונקלואוזיס כרוני”, תוקפת כ- 0.2% מהאוכלוסייה, בלי קשר למעמד חברתי-כלכלי. גילם של הסובלים ממנה נע בדרך כלל בין 40-20 אם כי יש חולים צעירים יותר ומבוגרים יותר.
המחלה מתאפיינת בתשישות רבה, הנמשכת שישה חודשים או יותר, בנוסף ל- 4 מהתסמינים הבאים:
• ירידה בזיכרון ובריכוז
• כאב גרון
• בלוטות לימפה מוגדלות
• כאבי פרקים או שרירים
• כאב ראש
• הפרעות בשינה
• חולשה הנמשכת מעל 24 שעות לאחר מאמץ, ושאינה חולפת לאחר מנוחה.
אופייניים גם חום נמוך, רגישות לכימיקלים, כמו גם תסמינים אחרים המופיעים גם אצל חולי פיברומיאלגיה.
מהי הפיברומיאלגיה?
פיברומיאלגיה מוגדרת כמחלה ראומטית הפוגעת ב: 4%-2% מהאוכלוסייה, כאשר 95% מהסובלים ממנה הן נשים, רובן בנות 50-20. המחלה מתאפיינת בכאבים בשלד, במפרקים ובשרירים, ללא רקע דלקתי.
עוד מאפיינים את המחלה תחושות כמו: נוקשות שרירים, תשישות, מעי רגיז, כאבי ראש, הפרעות שינה, קשיים בריכוז ובזיכרון, סחרחורות, תחושת נימול בידיים, רגישות לאור, לרעש, לריח, לשינויי טמפרטורה ועוד.
הסימפטום הראשון של הפיברומיאלגיה הוא הכאב – הוא מופיע בדרך כלל בכל הגוף, אם כי הוא עלול להתחיל באזור אחד, כמו הצוואר והכתפיים, ולהתפשט לאחר תקופה מסוימת. לעתים יש שינויים ברמת הכאב ובמיקומו, לפי השעות השונות של היום, רמת הפעילות הגופנית, מזג האוויר, דפוסי השינה ומידת המתח.
על הקשר בין עייפות כרונית ופיברומיאלגיה:
על אף שהן נחשבות לתסמונות שונות, יש ביניהן קשר הדוק: שתיהן מאופיינות בתסמינים הפוגעים בצורה קשה באיכות החיים וביכולת התפקוד.
גם מבחינת האבחון – שתיהן תסמונות קשות מאוד לאבחון, ועדיין לא נמצאה הדרך לריפויין. הן עלולות ללוות את החולה שנים רבות ולהפריע באופן משמעותי למהלך החיים התקין שלו.
כיום אין בנמצא בדיקת מעבדה הקובעת את קיומן של המחלות ולכן האבחון נעשה על דרך השלילה – תוך ביצוע בדיקות רבות לחולה. בסופו של דבר, המחלה נקבעת לאחר חצי שנה של תשישות, שלא נמצא לה הסבר אחר, וכן לפי התסמינים שהחולה מתאר.
לעתים, בשל היעדר ממצאים, נשלחים חולים לאבחון פסיכיאטרי, על אף שמקור המחלה אינו נפשי, והתסמונות אינן מוכרות כלל בפסיכיאטריה.
מדובר בדרך ארוכה, מלווה בסבל גופני ונפשי רב, עד שהחולה מאובחן כסובל מאחת התסמונות. זוהי תקופה ארוכה, בה נשלח החולה מרופא לרופא, מבדיקה אחת לאחרת, וממכון למכון, תוך שהוא סובל מאובדן האמון העצמי ואמון המשפחה, ומתחושה שמתייחסים אליו כאל מתחזה – דבר שמצריך ממנו את הצורך להתנצל או להוכיח קיומה של מחלה.
בשל כך, התסמונות עצמן עלולות לגרום לסטרס ולמצוקה נפשית – מה שגורם גם להחרפת התסמינים בעצמם.
הגורמים לתסמונות אינם ידועים. בחלק מהמקרים נמצא זיהום ויראלי שקדם למחלה. במקרים רבים תוקפת התסמונת לאחר הידבקות במחלת הנשיקה (מונונוקליאוזיס), במקרים אחרים התפרצותה ספונטנית, ללא כל הסבר הנראה לעין. עד היום לא הצליחו להוכיח קשר חד משמעי בין התסמונת, לבין נגיף זה או אחר, ולא נתגלה שום גורם ספציפי מובהק למחלה.
תסמונת התשישות הכרונית והפיברומיאלגיה עלולות להימשך שנים רבות ולפגוע בצורה משמעותית באיכות החיים ובכושר העבודה של הלוקים בה.
מרבית חולי תסמונת התשישות הכרונית, מפסיקים לחלוטין כל פעילות: עבודה, חברה, שגרה וכד”, והופכים שבויים של מכאוביהם.
הטיפול בתסמונת התשישות הכרונית - פיברומיאלגיה:
כעיקרון, אין כיום ריפוי מלא למחלה. הטיפול הקונבנציונלי כולל משככי כאבים בדרגות שונות ותרופות שבמקור מיועדות לטיפול בדיכאון, אך במינונים נמוכים, הן מפיגות כאבים. תרופות אלה מסייעות גם בשיפור השינה ובהרגעת השרירים.
כיום ממליצים גם להיעזר בפיזיותרפיה ובפעילות גופנית הדרגתית, שכן, מסיבה לא ברורה, היא מפחיתה את תחושת העייפות והכאבים.
גם הרפואה המשלימה מציעה מגוון טיפולים המאפשרים הפחתת הכאבים ושיפור המצב הכללי. הטיפולים כוללים המלצות תזונתיות, טיפולים בצמחי מרפא ותכשירים הומאופתיים, טיפולים פיזיים להתמודדות עם כאבים, תוספי מזון ועוד.