בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קבע, כי דירה הרשומה על שמו של אחד מבני הזוג מלפני הנישואין, תרשם 80% על שמו ו 20% על שם בת הזוג, וזאת, בין היתר לאור השקעתה בדירה.
בני הזוג נישאו בשנת 1991 התגרשו בשנת 2009, ולהם ילד אחד. מתחילת הנישואין, התגוררו בני הזוג בדירה הרשומה על שם הבעל בלבד ואשר נרכשה ע"י הוריו כמה שנים לפני הנישואין.
לטענת האישה, היא זכאית להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה, שכן לטענתה, בין בני הזוג היתה כוונה לראות את כל הרכוש כמשותף, כולל הדירה, ובנוסף טענה, כי בדירה הושקעו כספים שירשה, וכי כספי הירושה הופקדו בחשבון המשותף של בני הזוג מתוך כוונה לעשות בהם שימוש לרכישת דירה אחרת.
הבעל הכחיש כוונת שיתוף בדירה, וטען כי מתחילת הנישואין הודיע באופן חד משמעי לאישה, כי אין הוא מתכוון לשתפה בדירה, וכי הדירה נרכשה מכספי משפחתו ניצולת השואה. בנוסף, התייחס הבעל לפסיקת ביהמ"ש העליון, לפיה על האישה להוכיח כוונה ספציפית מפורשת לשיתוף בדירת מגורים, ככל שזו נרכשה לפני הנישואין ע"י הבעל.
השופט פיליפ מרכוס קבע, כי האישה לא הוכיחה כוונה ברורה לראות בדירה כנכס משותף בחלקים שווים, וכי אמנם בדירה הושקעו כספים שמקורם מהאישה או מבני משפחתה, אך מדובר בסכומים קטנים יחסית לערך הדירה.
ביחס לפסיקה עליה נסמך הבעל, ציין השופט כי קיימת פסיקה הפוכה, לפיה ההנחה היא שדירת המגורים הוטמעה ברכוש המשותף, גם אם היא רשומה על שם אחד מבני הזוג, ולכן על בן הזוג הטוען אחרת, להביא ראיות חד משמעיות לפיהן הדירה אינה נכס משותף.
"מצב הפסיקה כמתואר לעיל אינו משביע רצון" כתב השופט, וטען, כי על מנת למנוע חוסר בהירות והתדיינות מיותרת, מן הראוי שזוגות יקפידו לערוך הסכמי ממון סמוך לנישואין.
במקרה זה, נקבע כי יש לקחת בחשבון את העובדה כי הדירה שימשה למגורים משותפים במשך כחמש עשרה שנים, הושקעו בה כספי משפחת האישה בטרם הנישואין, ומן העבר השני, את העובדה שהדירה נרכשה כארבע שנים לפני הנישואין ע"י הורי הבעל וללא קשר עם הנישואין הצפויים.
בפסק דין תמצאו אינדקס מקצועות כולל שמאי, עורך דין, גרפולוג, חוקר פרטי, נוטריון, תמלול, פוליגרף ועוד.
שיווק באינטרנט