ביהמ"ש לענייני משפחה בכ"ס קבע, כי בנסיבות המקרה, ולמרות שבני הזוג היו נשואים באושר כ 40 שנה, אין להחיל את חזקת השיתוף על נכסיו של המנוח שנצברו טרם נישואיו השניים.
לאחר שבעלה השני, עמו חיה נפטר, ביקשה אלמנתו מבית המשפט לענייני משפחה להצהיר כי היא שותפה בכלל נכסיו, זאת למרות שהמנוח הוריש את מרבית נכסיו לבנותיו מנישואיו הראשונים. לטענתה, יש להחיל את חזקת השיתוף על מערכת היחסים בינה ובין המנוח, שכן נישואיהם היו מאושרים, מלאי אהבה, ובמהלכם סייעה למנוח לנהל את בית המלון שבבעלותו, ניהלה את משק הבית וטיפלה בו במסירות בערוב ימיו.
בנות המנוח טענו מנגד, שעיקר רכושו נצבר עוד קודם לנישואיו השניים לתובעת, וכי המנוח הקפיד על הפרדה רכושית לאורך כל שנות נישואיו בידיעת ובהסכמת התובעת.
השופט צבי ויצמן קבע, כי על בני הזוג שנישאו לפני שנת 1974 חלה חזקת השיתוף, על פיה, יש לבדוק מה הייתה כוונת הצדדים בנכסים שנצברו במהלך נישואיהם. לגבי הנכסים שצבר המנוח טרם הנישואין נקבע, כי המנוח, אשר היה בן למעלה משישים כשהכיר את התובעת, הפרידם על מנת להעבירם לבנותיו מנישואיו הראשונים, כאשר מן הצד השני גם התובעת לא שיתפה את המנוח ברכוש שצברה בעצמה.
"נבהיר כבר עתה, אינני מתעלם מכך שבנדון עסקינן בנישואין אשר נמשכו משך כארבעים שנה על מי מנוחות ועל אף שכך (...) ביהמ"ש צריך לתת דעתו לכוונת הצדדים ולרצונם ואל לו לקבוע קביעות כאלו ואחרות שהורתן בתפיסת עולמו שלו או בעקרונות הצדק המקובלים כאשר אלו אינן עולות בקנה אחד עם התנהלותם והתנהגותם של בני הזוג עצמם." כתב השופט וקבע, כי לא תהיה לאלמנה דריסת רגל במלון, בחברה, ובחשבונות העסקיים של המנוח.
עם זאת, נקבע כי המנוח הביע את רצונו החד משמעי כי יש לדאוג לצרכיה ההכרחיים של התובעת, ולכן היא זכאית להמשיך לגור בדירת בני הזוג כל ימי חייה מבלי לשלם דמי שימוש לבנות. כן נקבע, כי התובעת זכאית גם לכספים שנמצאים בחשבון המשותף שלה ושל המנוח.
בפסקדין תמצאו אינדקס מקצועות כולל שמאי, עורך דין, גרפולוג, חוקר פרטי, נוטריון,תמלול, פוליגרף ועוד.