הסדר נושים לפני פשיטת רגל

הסדר לפיסעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") נועדה כדי לאפשר לחייב להסדיר את חובותיו מבלי שנכנס כלל להליך פשיטת רגל, דבר המלווה בהכתמת החייב בכתם של חדל פירעון (וראה הצעת תיקון החוק, חוק לתיקון פקודת פשיטת רגל, תשמ"א-1981, ה"ח 1507, כ"ח בשבט התשמ"א).

קישור למאמר המקורי "סעיף 19א' לפקודה, אלטרנטיבה לפשיטת רגל

ההסדר מאפשר לחייב, שחובותיו עולים על סכום החוב הקבוע בסעיף לפנות בכל עת לבית המשפט עם הצעה להסדר עם נושיו לפיה ישולם לנושיו לפחות 30% מסך חובותיו. בפקודה נקבעו תנאים נוספים שעל ההצעה לעמוד בהם, ואולם כאשר הדבר אפשרי מהווה סעיף 19א' אלטרנטיבה שראוי לשקול אותה עובר לפניה להליכים של פשיטת רגל. במאמר זה נפרט את ההליכים שעל החייב לנקוט בהם ואת שיקולי בית המשפט, שעה שעומדת בפניו בקשה לאישור הסדר ע"פ סעיף 19 א'.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 19א לפקודה קובע כדלקמן:

"(א) חייב שחובותיו עולים על 32,979 שקלים חדשים רשאי לפנות בכל עת לבית המשפט, בבקשה לאשר הצעת פשרה או הסדר עם נושיו, אף אם לא הוגשה בקשת פשיטת רגל, או אם הוגשה - כל עוד לא ניתן נגדו צו כינוס.

(ב) לבקשה יצרף החייב -  (1)   את הצעת הפשרה או ההסדר, בצירוף תצהירו שאינו כול לשלם את כל חובותיו;  (2)   דין וחשבון כאמור בסעיף 17(א)(2) על חובותיו ורכושו בציון סיבת הגרעון;

(ג) בית המשפט רשאי לאשר את ההצעה אם מצא שיש יסוד סביר להניח שישולמו לפיה לפחות שלושים אחוזים מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה, לרבות הפרשי הצמדה עליו עד ליום הגשת הבקשה לאישור ההצעה; בית המשפט רשאי להתנות את אישורו להצעה במתן ערובות לביצועה.

(ד) בית המשפט רשאי להטיל על הכונס הרשמי תפקידים שנקבעו בכל הנוגע לטיפול בהצעה לפי סעיף זה, ולהורות על כינוס אסיפות נושים לשם דיון בה.

(ה) הוראות סימן ג' בפרק זה, למעט הוראות סעיף 35(ז), יחולו על הצעה לפי סעיף זה בשינויים המחויבים."

הנה כי כן, וע"פ לשון החוק, על מנת שהצעת ההסדר תאושר יש להציע לנושים מינימום 30% מסך החובות ולזכות ברוב של 75% מערך החובות של הנושים הנוכחים והמצביעים באסיפת הנושים שתכונס. על פי סעיף 35(ו) לפקודה (המצוי בסימן ג') אישור וההסדר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט. על בית המשפט להשתכנע כי הצעת החוב סבירה וכי יש בה כדי להועיל לציבור הנושים בכללותו בהתייחס להליכי פשיטת הרגל, כמו כן בסמכותו של בית המשפט לקבוע ערובות לביצוע ההסדר.

סעיף 63 לפקודה קובע שורה ארוכה של מעשים ומחדלים שהחייב ביצע ואשר מונעים ממנו את הזכות לקבלת הפטר.

בהקשר להסדר הנושים ע"פ סעיף 19א' קובעת הפקודה כי בית המשפט רשאי לסרב לאשר את ההסדר אם הוכח כי החייב ביצע את המעשים ו/או המחדלים המנויים בסעיף 63 לפקודה לרבות שבמהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל; שהחייב לא ניהל כמקובל וכיאות לעסקו פנקסי חשבונות המראים במידה מספקת את פעולותיו העסקיות ומצבו הכספי בשלוש השנים שבתכוף לפני פשיטת רגלו; שהחייב קיבל עליו חבויות חדשות או התחיל בעסקים חדשים בעת שידע שהוא חדל פירעון ומבלי שהיה לו יסוד סביר להניח שיוכל לעמוד בהתחייבויותיו; שהחייב לא תירץ באופן מניח את הדעת מדוע היה לו הפסד או חסר כדי עמידה בחבויותיו; שהחייב גרם או תרם לפשיטת רגלו בעסקאות נמהרות או מסוכנות, בפזרנות בלתי מוצדקת באורח חייו, בהימור, או בהזנחה פושעת של עניני עסקיו; שהחייב גרם לנושיו הוצאה מיותרת על ידי הגנה קנטרנית או מרגיזה בפני תובענה שהגישו נגדו בצדק; שהחייב גרם או תרם לפשיטת רגלו כאשר נטל עליו הוצאה בלתי מוצדקת בהגשת תובענה קנטרנית או מרגיזה; שתוך שלושת החדשים שקדמו לצו הכינוס, שעה שהחייב לא היה יכול לפרוע את חובותיו במועדם, הוא העדיף נושה שלא כשורה; שהחייב הוכרז פושט רגל בחמש השנים שקדמו למועד מתן צו הכינוס; ושהחייב היה אשם במרמה או בהפרת נאמנות במרמה.

ככלל ניתן להגדיר את כל התנאים שימנעו מחייב את אישור ההסדר כהגדרת רשימת מעשים ו/או מחדלים (כמובן שרשימה זו אינה סגורה) שאותם יראה בית המשפט כחוסר תום לב מצד החייב, אשר יכולים וימנעו ממנו את אישור ההסדר שהציע - גם אם תעמוד הצעתו של החייב בכל יתר התנאים בפקודה.

ההצעה להסדר לא תפחת ממינימום של 30% מסך החובות:

כאמור, על פי סעיף 19א' על החייב להניח את דעתו של בית המשפט שקיים יסוד סביר להניח כי ישולמו לפי ההצעה לפחות 30% מסך חובותיו.

יש לשאול, 30% מאילו חובות? האם המדובר בחובות שאותם מציג החייב במסגרת גילוי הפרטים בבקשתו להסדר, האם המדובר ב- 30% מסך תביעות החוב המוגשות ע"י הנושים או האם המדובר ב- 30% מסך החובות המאושרים ע"י המנהל המיוחד.

התשובה לשאלה שהעלינו לעיל הינה שעל המבקש להגיע להסדר להציע 30% מסך החובות המאושרים ע"י המנהל המיוחד. על כך אנו למדים מסעיף 19א(ג) לפקודה הקובע בין השאר כי ההסדר יהווה 30% מ- "מכל חוב לא מובטח שאילו ניתן צו כינוס ביום הגשת הבקשה היה בר תביעה, לרבות הפרשי הצמדה עליו עד ליום הגשת הבקשה לאישור ההצעה".

שיקוליו של בית המשפט בבואו לדון באישור ההסדר:

בבסיס הליכי פשיטת הרגל, אשר סעיף 19א' נכלל גם הוא בתוכם, עומדות שתי תכליות: האחת כינוס נכסי החייב וחלוקתם בדרך הזולה והיעילה ביותר תכלית זו מקבלת משנה תוקף לאור ההגנה החוקתית על זכות הקניין (סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). לשם שמירה על קניינו של הנושה ופירעון החובות המגיעים לו אין די לעתים בהליכי הוצאה לפועל, ויש הכרח באמצעי קיצוני יותר - הוא הליך פשיטת הרגל. אולם לצד תכלית זו קיימת התכלית, השנייה, לאפשר לחייב שנקלע לקשיים כלכליים ואינו יכול לפרוע את חובותיו לפתוח "דף חדש" בחייו הכלכליים על ידי קבלת הפטר (בענייננו אישור הסדר נושים לפי סעיף  19א') (ראו למשל, ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 204 (2003)).

לא פעם " עשוי להיקלע, לפעמים שלא בטובתו, למצבים המקשים עליו לתפקד וקיים אינטרס חברתי לאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמלית, תוך שמיטת חובותיו..." (ראה ע"א4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו) בעמ' 55). אשר-על-כן צוין כי "אילולא היו קיימים הליכי פשיטת-רגל, צריך היה להמציאם למטרה זו, להציל אסיר מידי אוסריו" (ע"א 501/67 כונס הנכסים הרשמי נ' ולנסי (פורסם בנבו) בעמ' 28). זכותו של החייב להקים את חירותו (האישית והכלכלית) ולשוב ולקיים עצמו בדרך מכובדת מעוגנת גם בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו (ראה רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו (פורסם בנבו), ע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ(פורסם בנבו)).

מתוך הכרה בתכלית של שיקום החייב ניתנת לו האפשרות לבקש מינוי כונס נכסים (סעיפים 17 ו- 18 לפקודה) גם כאשר לא תהיה כלל בפשיטת הרגל תועלת לנושיו. זאת מתוך הכרה באינטרס הלגיטימי של החייב לפתוח דף חדש בחייו (הצעת חוק לתיקון פקודת פשיטת הרגל (מס' 3) (פושט רגל זמני ותיקונים שונים), תשנ"ד-1994, בעמ' 500-499).

הנה כי כן, במכלול שיקוליו של בית המשפט לאשר או לסרב לאשר הסדר נושים עליו להתחשב בשני האינטרסים הנוגדים של הנושים מצד אחד ושל החייב מצד שני. בהתחשב באינטרסים אלו על בית המשפט לדאוג מצד אחד לכינוס נכסיו של החייב וחלוקתם הצודקת בין נושיו ומצד שני, לאחר שברור שמנקודה זו ואילך לא תהיה תועלת בהמשך הליכי פשיטת הרגל, לקבוע כי החייב יופטר מייתרת חובותיו.

בעניין חוסר תום הלב וסמכותו של בית המשפט לפסול הסדר שעמד בכל התנאים אך ורק בנימוק של חוסר תום לב מטעם החייב עלינו להעלות שאלה שהח"מ לא מצא עליה תשובה ישירה בפסיקתו של בית המשפט. היה ועמד כאמור החייב בכל תנאי הפקודה, לרבות הצעה העולה על 30% מסך החובות המאושרים ואף השיג את הסכמתם של כ- 81% מכלל החובות של הנושים. ואולם, כלפי אחד מהנושים שלא הסכים להסדר הוכח כי החייב נהג בחוסר תום לב בתקופה שעובר לפנייתו לבית המשפט על מנת שיאשר את הצעתו.

נשאלת השאלה האם ניתן לאשר את ההסדר, או שמא לסרב לאישור ההסדר מחמת חוסר תום ליבו של המציע. דומה, שלמאזן האינטרסים של החייב ואותו סרבן, כלפיו נהג החייב בתום לב, מצטרף אינטרס נוסף והוא האינטרס של רוב רובם של הנושים שהסכים כבר להסדר. לדעתנו, פסק הדין שניתן ב בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו) ושעליו נפרט עוד בהמשך נותן על כך תשובה וקובע כי ככל שהחייב אינו מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, וככל שהחובות לא נוצרו תוך זלזול בנושים והקמת עסקי שווא, הרי שאין לראות בחייב כחסר תום-לב. אם נוסיף לכך את האינטרסים של רוב רובם של הנושים לקבל את כספם ע"פ ההסדר דומה שאין ספק כי במקרה כזה יש לאשר את ההסדר, כמובן כל עוד חוסר תום הלב של החייב כלפי אותו סרבן אינו נגוע בפגיעה חמורה בתקנת הציבור (גם על כך לדעתנו ניתן ללמוד מפס"ד בנבנישתי הנ"ל).

ההצעה להסדר עם הנושים:

כאמור, תנאי לקבלת ההסדר הינה הצעה של לפחות 30% מגובה החובות שיאושרו ע"י המנהל המיוחד. כמובן שככל שיעלה החייב את שיעור ההצעה יהיה לו קל יותר לשכנע את הנושים להסכים לה. במקרים מסוימים יכול החייב להציע לדוגמא 20% מהחוב במזומן ועוד 10% או יותר בהסדר כלשהו של תשלומים שיועברו לקופת הכינוס לאחר שיאושר ההסדר. היה ויסכימו לכך הנושים יקבל זאת גם בית המשפט (עם וללא ערובה להבטחת תשלומים אלו).

כזכור, תנאי נוסף בלעדיו לא יאשר מלכתחילה בית המשפט את ההסדר הינו הסכמת 75% מהנושים (או 50% בנסיבות מיוחדות שיירשמו). לפיכך, על החייב להראות ולהבהיר לנושים כי הצעתו להסדר תועיל להם, ולו במעט יותר, מאשר הליכי פשיטת רגל. לשם הדוגמא: לו יביא החייב בן משפחה שיחתום על התחייבות להעביר סכום משמעותי לקופת ההסדר - בתנאי שהוא יאושר, ייטו הנושים לאשר את ההסכם. כך גם יכול שיתחייב החייב להעביר לקופת הנושים סכום ניכר מהכנסותיו (גדול יותר מאשר אם יוכרז כפושט רגל) על מנת לשכנע את הנושים להסכים להצעתו.

כאן אנו מגיעים לעניין חשוב נוסף והוא עניין האמון בין החייב לנושים בפניהם הוא מציג את הצעתו להסדר. מניסיוננו, רוב רובם של הנושים לא ייתנו את הסכמתם להסדר אם הם לא יאמינו לדין וחשבון על נכסי החייב והכנסותיו, המצורף להצעת ההסדר. חשוב להדגיש, גם אם הצעת ההסדר תהיה רווחית עבורם יותר מהאלטרנטיבה שהחייב ייפנה להליכי פשיטת רגל, וגם אם לא יהיה בידיהם דרך להוכיח שהדין וחשבון לוקה בחוסר תום לב - לא ייתנו רוב הנושים את הסכמתם להסדר אם יסברו שהחייב אינו מספר להם את כל האמת.

אשר על כן, ובניגוד אולי להליכים משפטיים אחרים בהם על בעל דין להוכיח את תום ליבו בעיקר בפני בית המשפט, בהליך ע"פ סעיף 19א' ישנה חשיבות גדולה מאין כמוה להוכחת תום לב ואמינות של ההצעה להסדר דווקא מול הנושים.

תום לב ותקנת הציבור בבקשה להסדר ע"פ סעיף 19א' לפקודה:

כאמור, אחד השיקולים העיקריים שישקול בית המשפט בבואו לדון בבקשת החייב להסדר הינה עקרון תום הלב, במובנו הסובייקטיבי והאובייקטיבי. הן בשלב של יצירת החובות והן בשלב שלאחר הגשת בקשתו לאישור הסדר ע"פ סעיף 19א'. במובן הסובייקטיבי נקבע בפקודה כי אם מכלול הנסיבות מצביע על כוונת חייב להתחמק מנושיו, בין היתר על ידי הצהרות שווא באשר לנכסיו ומצבו הכלכלי, ייתכן שיהיה בכך חוסר תום לב המצדיק דחיית הבקשה למתן צו כינוס (ראה (ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו)). עקרון תום הלב במובנו האובייקטיבי מתייחס הן לנושים והן לחייב אשר חייבים להפעיל את זכויותיהם על פי הפקודה בתום לב (סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

בית המשפט קבע לא אחת כי "אין כל הצדקה לתת 'קרש הצלה' לחייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, ואין כל הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שנהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר" (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נח(2) 810, 814. וראה גם ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי, (פורסם בנבו)). לכן, בית המשפט יסרב לאישור הסדר נושים אם שוכנע כי הבקשה הוגשה "שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל" (סעיף 18ה(2) לפקודה), או אם "במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל" (סעיף 63(ב)(1) לפקודה). יש ליתן את הדעת גם על שיקולים אחרים הנוגעים לדרישות המוסר המסחרי, ובכללן התנהגותו של החייב, הן במהלך יצירת החובות והן לאחר מכן במסגרת הליך פשיטת הרגל (ראה  ע"א 8937/05 תבין נ' כונס הנכסים הרשמי, (פורסם בנבו); 810; ש' לוין וא' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית, ירושלים, תש"ע) עמ' 156). כך, למשל הסתרת נכסים מהנושים או הברחתם על ידי החייב מהווה חוסר תום לב (ע"א 149/90 קלאר הנ"ל בעמ' 61; פש"ר (מחוזי-חי') 93/07 ניב נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם בנבו)). דרישת תום הלב במובן הנ"ל תיושם גם על בקשה לפי סעיף 19א' לפקודה.

במקרים מסוימים יתייחס בית המשפט בבואו לדון בהליכי פשיטת רגל, לרבות הליכים לאישור הסדר לפי סעיף 19א', גם ב"תקנת הציבור"."'תקנת הציבור' משמעותה הערכים, האינטרסים והעקרונות המרכזיים והחיוניים, אשר חברה נתונה בזמן נתון מבקשת לקיים, לשמר ולפתח... תקנת הציבור הינה המכשיר המשפטי, אשר באמצעותו החברה מבטאת את 'האני מאמין' שלה. באמצעותו היא יוצרת מסגרות נורמאטיביות חדשות ומונעת חדירה של הסדרים נורמאטיביים בלתי ראויים למסגרות הקיימות" (בג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים (פןרסם בנבו), בעמ' 778)

בע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ''ד נז(4) 197 התייחס בית המשפט העליון לסוגיית תום הלב ותקנת הציבור.המערערים (בנבנישתי) פנו לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב הליכים ולמינוי כונס נכסים והכרזתם כפושטי רגל, על-פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן - הפקודה). בית-המשפט קבע כי החובות נוצרו מעיסוק בלתי חוקי - עסק לשירותי ליווי - ולכן בהתבסס על עקרון תקנת הציבור, דחה את בקשות המערערים. מכאן הערעור.

בית המשפט העליו סקר את הפסיקה וקבע כי אין בהגשמת תכליותיה הספציפיות של הפקודה כדי להביא לשלילת תחולתה על חייב המבקש להכריז עליו כפושט רגל שעה שחובותיו נוצרו במהלך ניהול עסק לא חוקי. ככל שהחייב אינו מנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, וככל שהחובות לא נוצרו תוך זלזול בנושים והקמת עסקי שווא, הרי שאין לראות בחייב כחסר תום-לב בהגשת הבקשה לפשיטת רגל רק בשל העובדה כי פעל במסגרת עסק לא חוקי.

שונה המצב באשר לתכלית הכללית שעניינה תקנת הציבור, השמירה על שלטון החוק והרתעת עבריינים. עקרון היסוד שלפיו אין חוטא נשכר, ואין לעודד הפרת החוק על-ידי החוק עצמו, מחייב לכאורה כי חייב שיצר חובות במהלך פעילות של עסק לא חוקי לא יצא נשכר ולא יוכל לחסות תחת כנפיה של הפקודה. מכאן, שקיימת התנגשות לכאורה בין התכליות הספציפיות של דבר החקיקה ובין התכלית הכללית. בנסיבות הפרשה הגיע בית המשפט למסקנה כי אין המדובר רק בעסק בלתי חוקי אלא שיש בו היבטים של חוסר מוסריות. כמו כן המדובר במעשים שהתמשכו על פני שנים מספר והחובות נוצרו לשם אותו ניהול עסק בלתי חוקי ולמען קיומו. בנסיבות אלו מדובר באי חוקיות העולה כדי פגיעה מהותית בתקנת הציבור.

הליכי הביניים עד להחלטה סופית של בית המשפט בבקשת החייב להסדר:

היה ובית המשפט יראה לנכון לדון בבקשתו של המבקש להסדר ימונה, לשם פיקוח על ביצועו וההוצאה לפועל של כינוס נכסי החייב וההליכים המנהליים הדרושים (כגון פרסום בעיתונות, כינוס אסיפת נושים וכ"ו) מנהל מיוחד מטעם בית המשפט. מרגע המינוי יועברו בד"כ כל נכסיו והכנסותיו של המבקש לקופת הכינוס, שתהיה תחת חסותו ושליטתו של המנהל המיוחד, או כונס הנכסים הרשמי. כמו כן, ועד להכרעה בבקשת החייב להסדר יעוכבו כמובן ההליכים כנגדו.

בד"כ יארכו ההליכים עד לאישורו או אי אישורו של ההסכם חודשים רבים. בנסיבות אלו יש לדאוג כי החייב, אשר מצד אחד נכסיו והכנסותיו מועברים לקופת הכונס ומצד שני עדיין לא הוגדר מעמדו, יוכל להתקיים בתקופת ביניים זו.

נקודת המוצא להקצבת הסכומים למחייתו של החייב הינה הוראות סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל הקובעת: "(א)   בית המשפט רשאי לקבוע, לבקשת הנאמן, כי על פושט רגל לשלם לנאמן תשלומים עתיים, במועדים ובתנאים שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להקציב לפושט הרגל סכומים למחייתו ולמחיית התלויים בו, והכל מתוך משכורת, שכר או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה, ובלבד שהסכומים שייוותרו ידי פושט רגל לא יפחתו מהסכום הפטור מעיקול ומתפיסה לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; אין בהוראת סעיף זה כדי לגרוע מהוראת סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, או מהוראה בחיקוק אחר שהסעיף האמור חל לגביו, או מהוראה בחיקוק אחר הקובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בסעיף 303 האמור. (ב)   לבקשת פושט הרגל או הנאמן רשאי בית המשפט לאשר לשלם לפושט הרגל מתוך הכספים המגיעים לנאמן, סכומים נוספים, כפי שייראה לו צודק."

אכן, המגיש בקשה לפי סעיף 19א' עדיין לא הוכרז כפושט רגל, והצעתו להסדר ע"פ סעיף 19א' הוגשה על מנת להימנע מהכרזה כזו בתי המשפט נוטים להחיל את סעיף 111 לפקודה גם על המבקש להגיע להסדר עם נושיו. סימוכין לכך ניתן למצוא בסעיף 38 לפקודה, אליו מפנה סעיף 19א'(ה) בה יכול וייחשב נאמן בהסדר כאילו היה נאמן בפשיטת רגל.

הנה כי כן, סעיף 111 לפקודה מבטיח כי כל סכום השייך לפושט הרגל יועבר ישירות לנאמן מבלי להיאלץ לחקור שוב ושוב אחרי נכסיו של פושט הרגל ואילו מנגד מבטיח הסעיף כי הסכומים שיועברו לנאמן, אינם פוגעים באורח קשה מידי בתנאי המחייה של פושט הרגל והתלויים בו. וכך נפסק ב ע"א 404/87 וסינג נ' ורקר, פ"ד מ"ד(2) 593 (1990): "ההוראה, אשר בנוסחה הקודם (סעיף49(2) לפקודת פשיטת הרגל1936) זכתה לפרשנות בפסיקתו של בית-משפט זה, נועדה, על-פי השקפתי, לשרת שתי מטרות. המטרה העיקרית שביסודה היא העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות נושיו. כל משאביו השיוריים, מעבר לצורכי מחייתו, נתונים להישג ידו של הנאמן, יהא מקורם אשר יהא...המטרה הנוספת המובלעת בהוראת סעיף111נוגעת להגבלת אחריותו של פושט הרגל. גם משהגיע אדם לחדלות פירעון ולפשיטת-רגל, אין הוא הופך "עבד של נושיו". הדין המגביל את אחריותו מונחה על-ידי שני שיקולים: האחד הוא הבטחת קיומו של החייב וצורכי מינימום למחייתו. שיקול זה קיבל ביטוי בסעיף86לפקודה, הקובע מכסת נכסים שאינם ניתנים לחלוקה לנושים. השיקול האחר הוא מתן תמריץ לפושט-רגל להשתקם ולשוב למעגל ההשתכרות בהקדם. שהרי אילו כל הכנסותיו העתידיות תהיינה נתונות לנושיו, מה לו לחייב כי יתאמץ להרוויחן? לפיכך נדרשת הוראה, המקנה לבית המשפט סמכות להותיר בידי החייב חלק מהכנסותיו, מעבר לצרכיו המינימאליים. הוראה זו מצויה בסיפא של סעיף111 (בנוסחו הקודם א.ר)" (שם, פס' 7 לפסק הדין).

הסדר חוב ופשיטת רגל בראי הדין העברי:

בדין העברי אין מקבילה למתן הפטר לאדם שאינו יכול לפרוע את כל חובותיו, זאת למרות שהמונח "פשיטת רגל" לקוח מהמשנה (מסכת כתובות פרק יג', ח): ""הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שילבין ראשה" ואולם הדיו שם מתמקד בעיקר בשאלת אופן החלוקה של כלל הנכסים הקיימים בין הנושים (ראה בעניין זה גם ע"א 3760/03 עמרן נ' עו"ד מיכה צמיר, נאמן על נכסי אייפרמן יוסף, פ"ד נט(5) 735, 744).

במסגרת ההלכה ניתן למצוא דיון אודות בעניין נכסים שמחזיק החייב ואין הנושים רשאים להיפרע מהם מפני שהם נכסים הנדרשים לחייב לצורך מחייתו (הסדר דומה אומץ בחוק ההוצאה לפועל לפיו לא יעוקלו נכסים הנחוצים לצורך מחייתו ופרנסתו של החייב). הבחנה זו שעושה ההלכה בין נכסים שיש להותירם בידי החייב לבין כאלו שניתן להיפרע מהם מכונה בלשון ההלכה "מסדרים לבעל חוב" (תלמוד בבלי, בבא מציעא, קיג, ע"ב), וטעמו של הדין נעוץ בהגנה על כבוד הבריות (ראה שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, דפוס פראג, סימן ת). וכך פוסק הרמב"ם (משנה תורה, הלכות מלוה ולוה, פרק א, הלכה ז) בעניין זה: "מסדרין לבעל חוב... כיצד אומר ללוה הבא כל המטלטלין שיש לך ולא תניח אפילו מחט אחת ונותנין לו מן הכל מזון ל' יום וכסות י"ב חדש מכסות הראויה לו. ולא שילבש בגדי משי או מצנפת זהובה אלא מעבירין אותה ממנו ונותנין לו כסות הראויה לו לי"ב חדש, ומטה לישב עליה ומטה ומצע הראויין לו לישן עליהם. ואם היה עני מטה ומפץ לישן עליו, ואין נותנין כלים כאלו לאשתו ובניו אע"פ שהוא חייב במזונותיהם, ונותנין לו סנדליו ותפליו. היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין, כגון שהיה חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות. היה לו מין אחד מרובה ומן אחד מועט נותנין לו שנים מן המרובה וכל שיש לו מן המועט. ואין לוקחין לו כלים מדמי המרובה. היה אכר או חמר, אין נותנין לו לא צמדו ולא חמורו. וכן אם היה ספן, אין נותנין לו ספינתו אע"פ שאין לו מזונות אלא מאלו, אין אלו כלים אלא נכסים וימכרו עם שאר המטלטלין בבית דין וינתנו לבעל חובו".

למרות שאין בהלכה מתן הפטר לחייב מתשלום חובותיו לנושיו. גם כאשר נכרת הסכם בין חייב לנושיו לפיו הוסכם על גריעה מהיקף החובות, אין בכך כדי למנוע מנושה שלא היה צד להסכם לתבוע את החוב כלפיו במלואו. עם זאת, ישנם סממנים מובהקים של פשיטת רגל בה הסדרי גביית החובות הוא עניין קולקטיבי של כלל הנושים, גם בהלכה היהודית. סקירה נרחבת על כך תוכלו למצוא בפש"ר (י-ם) 6291-09‏ ‏ הודיס יחיאל נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו). הסקירה בפסק דין זה מלמדת שאין כל חדש תחת השמש וכי הדין העברי יכול לשמש בסיס עמוק נרחב ואין סופי לפסיקה במדינת ישראל.

לסיכום:

במקרים מתאימים, על מנת להימנע מכתם של הכרזה כפושט רגל והיה ויש ביכולתו של החייב לגייס 30% מערך חובותיו (גם אם בתשלומים) יהיה זה ראוי שתישקל האלטרנטיבה להצעת הסדר נושים ע"פ סעיף 19א' לפקודה.

יש לציין כי הליך זה תלוי במידה רבה בהסכמתם של הנושים אשר תושפע בעיקר במידת הרווח שיפיקו מההצעה לעומת האלטרנטיבה - הכרזת החייב כפושט רגל. דומה שנושה שיגיע למסקנה שיקבל חלק גדול יותר מחובו באמצעות הסדר ייטה להסכים להסדר. לעומת זאת נושה שלא ייראה רווח בהסדר מול האלטרנטיבות, או שיחשוד בתום ליבו של החייב ובהצעת ההסדר שהגיש, לא יסכים להסדר ובכך תישמט הקרקע ממילא מתחת להסדר והוא לא יעמוד בתנאי בלעדיו אין שהינו הסכמת 75% מהנושים להסדר.

הבהרה

דברי ההסבר אשר פורטו במאמר זה הובאו בצורה חלקית, תמציתית ובכלליות. בשום מקרה אין לראות בהם את נוסח החוק. אין המאמר דלעיל מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ובכל מחלוקת בעניינים בהם נוגע המאמר מומלץ בחום לפנות לעורך דין המתמחה בסוגיות אלו על מנת להבטיח את כל זכויותיכם ע"פ הדין.

בר אל ירון, עו"ד

בר אל ושות, משרד עו"ד

קישור למאמרים נוספים בתחום המשפט האזרחי