קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית של מערכת העיכול, שפוגעת בעיקר במעיים אולם יכולה גם לפגוע בכל אזור במערכת העיכול - החל מהפה ועד לפי הטבעת.
מהם הגורמים למחלת קרוהן?
גורמים אוטואימוניים - עקב פגיעה במערכת החיסון של הגוף שבאופן נורמלי תוקפת חיידקים מזיקים ומסוכנים שפולשים למעי. במחלת קרוהן, מערכת החיסון אינה מבדילה בין אוכלוסיית חיידקי המעי הידידותיים ששוכנים באורח קבע בפלורת המעיים ומסייעים בחלקם לפעולות העיכול, לבין אוכלוסיית החיידקים המזיקה ומפעילה תגובה דלקתית כוללנית שיכולה לגרום להיווצרות כיבים ודלקות.
גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים: הקשר הגנטי - שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה לעומת האוכלוסיה הכללית. נמצאה שכיחות מוגברת של כ- 44% הארעות בקרב תאומים זהים לעומת מתאם של 4% בלבד בקרב תאומים לא זהים. נמצא קשר לכרומוזומים ספציפים, לתסמונות גנטיות מסוימות.
תסמיני מחלת קרוהן:
מחלת קרוהן מאופיינת במגוון תסמינים (אין תסמין אחד שחייב להופיע ע"מ לאבחן מחלת קרוהן, יתכן שחולה א' יציג תסמין בודד, ולעומתו חולה ב' יציג שילוב של תסמינים מרובים). התסמינים, כאמור, משתנים מחולה לחולה וחומרת הופעתם תלויה במצב הבריאותי של החולה במחלת קרוהן. תסמיני קרוהן אופייניים הינם: כאבי בטן עזים, שלשולים, צואה דמית, הקאות, בחילות, פריחות, אובדן משקל, חוסר תיאבון, חולשה,פצעים בפה(אפטות) ולעיתים אף אנמיה.
מחלת קרוהן אינה ניתנת לריפוי באמצעים תרופתיים או כירורגיים.קיימת שונות גדולה מאוד מחולה לחולה המתבטאת במספר ההתקפים בשנה ובעוצמת וסוג התסמינים שהחולה במחלת קרוהן מציג.
סיבוכים של מחלת קרוהן:
הסיבוך הנפוץ ביותר של מחלת קרוהן הוא היצרות של המעי. במקרה של היצרות במעי, שמופיעה בעיקר בחולי קרוהן, תזונה עשירה בסיבים יכולה להביא לחסימה. ברוב החולים היצרות שכזו אופיינית במהלך התלקחות ולא במהלך הפוגה. במיעוט החולים יש היצרות קבועה ואז אפשרות של חסימה קיימת כל הזמן. סיבוכים נוספים כוללים מחלה של פי הטבעת, פיסטולות ופיסורות (חור במעי שיוצר תעלה לחלל אחר). במקרים אילו נדרשת לעיתים התערבות כירורגית
איך מאבחנים מחלת קרוהן?
אבחנת מחלת קרוהן נעשית על ידי שלילת קיומה של קוליטיס – באמצעות ביופסיה, קולונוסקופיה וצילומי מעיים. גם כאן, הטיפול המקובל הוא בתכשירים נוגדי-דלקת, כמו רפאזל וסלאזופרין, או תכשירים לדיכוי המערכה החיסונית, כמו קורטיזון ואימוראן - בדומה לקוליטיס. לעיתים, בשלבים מתקדמים של קרוהן, משתמשים בעירויים של תכשירים נוגדי TNF (חומר כימי המעורב ביצירת הדלקת) כמו רמיקייד או הומירה, אולם הסיכון לתופעות לוואי בהם הוא גבוה.
טיפול במחלת קרוהן
מטרת הטיפול בחולה קרוהן היא להחזיר את החולה לתפקוד רגיל ושגרתי, ללא צורך בתרופות, לאורך זמן רב ככל האפשר. ברוב המקרים, החולה סובל מחסר תזונתי חריף, על רקע הפרעות בספיגה והימנעות ממרכיבי תזונה חשובים, לאורך שנים. לכן, ללא השלמת הרכיבים התזונתיים ויצירת בסיס הולם, לא ניתן לרפא את הדלקת.
הטיפול במחלת קרוהן הוא אינדיבידואלי ומתבסס על התרשמות קלינית מהמטופל, תוך התייחסות למצב הגוף, הרכב התזונה, דרגת הסבל, משך המחלה, היקף הירידה במשקל, התרופות הנלוות והפגיעה באיכות החיים הכוללת.