חוק הנוטריונים אשר נחקק בשנת 1976, הוא הדין החל כיום בישראל על נוטריונים. אולם, חוק זה נולד רק לאחר היוולדם של חוקים ישנים יותר אשר נחקקו בעבר.
בשנת 1913, נחקק בישראל, בזמן השלטון העות'מאני, חוק הנוטריון הזמני. החוק קבע דרישות לכהונת נוטריון אך החוק לא דרש כי נוטריון יהיה עורך דין. לא זאת בלבד כי חוק הנוטריונים קובע כי נוטריון יהיה עורך דין אלא, ישנה דרישת וותק כי של עשר שנים לפחות.
ההבנה כי תפקידו של נוטריון קשור בקשר הדוק אל עריכת דין, החלה לחלחל בשנת 1918, כאשר הותקנו תקנות הנוטריון הציבורי. אלו שינו את החוק העות'מאני וקבעו כי נוטריון יהיה מזכיר בית משפט שלום או מחוזי.
צעד נוסף בכיוון זה התרחש בשנת 1921, כאשר נחקקה פקודת הנוטריונים הציבוריים אשר הסדירה את פעילותם של הנוטריונים למסמכים שנועדו לשימוש מחוץ לישראל. נוטריון של מסמכי חוץ היה יכול להיות פרקליט שהוסמך באנגליה בלבד, בעל וותק של שלוש שנים, הרשום כפרקליט בישראל.
למעשה, בדבר חקיקה זה, נעשה מפנה חשוב במעמדו של נוטריון, כאשר נתקבלה התובנה כי נוטריון חייב להיות עורך דין, לשם ביצוע העבודה הנוטריונית.
הפרדה בין נוטריון ציבורי ונוטריון חוץ
עד לחקיקת חוק הנוטריונים, הבחין הדין בישראל בין נוטריון ציבורי לבין נוטריון אשר טיפל במסמכים שנועדו לשימוש בחו"ל. הנוטריון הציבורי פעל על פי הוראות החוק העות'מאני, בעוד שנוטריון החוץ שאב סמכותו מהוראות חוק נוטריונים למסמכים יוצאי חוץ, אשר נחקק בשנת 1950.
אט אט, הפנים המחוקק כי למעשה אין צורך אמיתי בהפרדה בין שני התפקידים וכי עורך דין בעל וותק, יכול לכהן כנוטריון אשר ימלא את כל הסמכויות הנוטריוניות. חשוב לציין כי הצעות חוק הנוטריונים, ביקשו לייחד את מקצוע נוטריון לעורכי דין וותיקים ביותר, הפועלים מעל 20 שנה במקצוע, על מנת לשחררם מהנטל הכבד שבעבודת עריכת הדין.
הכוונה הייתה לשמר את קביעת חוק העות'מאני, על פיה, נוטריון עוסק אך ורק במקצוע זה.
נשאלת השאלה האם איחוד הסמכויות לכדי מקצוע נוטריון אחד, שיפרה את מעמדו של נוטריון או פגעה בו. מחד, ניתן לומר כי איחוד הסמכויות, שיפר את מעמד הנוטריון שהרי ניתן לו כוח רב יותר. מאידך, ניתן לומר כי ההפרדה שהתקיימה בעבר בין התפקידים, העניקה לכל אחד מהם, יוקרה גדולה יותר.
דרישת הוותק של נוטריון
הצעות החוק של חוק הנוטריונים, דרשו כי נוטריון יהיה עורך דין בעל וותק של 20 שנה. המטרה בדרישה זו הייתה לייחד את מקצוע הנוטריון לעורכי דין מבוגרים, אשר מבקשים להתפרנס עתה ממקצוע רגוע יותר, כמו נוטריון.
דרישה מחמירה זו לא התקבלה ובחוק הנוטריונים נקבעה דרישה לוותק של 15 שנה בלבד. מאוחר יותר, בשנת 2002, תוקן החוק ודרישת הוותק ירדה ל -10 שנים.
האם דרישת הוותק של 10 שנים היא מספקת?
בעבר, כאשר נוטריון עסק במקצוע נוטריון בלבד, והמקצוע יועד לאנשים מבוגרים בעיקר,ניתן היה לדרוש, דרישת וותק גבוהה, אך כיום, כאשר נוטריון יכול לעסוק גם בעריכת דין, במקביל לעבודתו כנוטריון, אין מקום לדרישת וותק חמורה מ - 10 שנים.
מאידך, יש הטוענים כי הפחתת דרישת הוותק ל 10 שנים בלבד, פגעה ביוקרה של מוסד הנוטריון, משעלה באופן משמעותי מספרם של הנוטריונים בישראל.
התפתחות מעמדו של נוטריון
נדמה כי בראשית הדרך, מוסד הנוטריון נחשב כמוסד יוקרתי. מספרם של הנוטריונים היה קטן, כאשר נעשתה הפרדה בין נוטריון ציבורי לבין נוטריון המטפל במסמכים שנועדו לשימוש בחו"ל. עם חלוף השנים, נמחקה הפרדה זו והוחלט כי עורך דין וותיק, יכול למלא את כל סמכויותיו של נוטריון.
האם מעמדו של נוטריון כיום, טוב ממעמדו טרם חקיקת חוק הנוטריונים?
1. הרחבת סמכויות – איחוד הסמכויות ריכז את כל הסמכויות הנוטריוניות בידי הנוטריון ומבחינה זו, מעמדו התחזק.
2. ייחוד המקצוע – בעבר, נוטריון עבד בתפקיד זה בלבד, אך כיום, רשאי הוא לעסוק גם בעריכת דין במקביל לעבודתו כנוטריון. אין ספק כי עיסוק בלעדי בתחום מסוים, מעניק לו יוקרה רבה יותר. נדמה כי העובדה כי נוטריון הוא גם עורך דין, הורידה מעט מיוקרת המקצוע.
3. ריבוי נוטריונים – בעבר, מספרם של נוטריונים היה קטן אך כיום, בעקבות דרישת הוותק העומדת על 10 שנים בלבד, מספרם של הנוטריונים המכהנים בישראל, גדול מאוד.
איחוד הסמכויות הבא לידי ביטוי בחוק הנוטריונים, נועד לעודד התמחות והתמקצעות ענפה יותר של נוטריון. הכוונה הייתה כי נוטריון ימלא את תפקידו מתוך שליחות ויבצעה במיומנות רבה, תוך דייקנות וירידה לפרטים. אולם, ייתכן מאוד כי הורדת דרישת הוותק ל -10 שנים בלבד והאפשרות לעסוק בעריכת דין במקביל למקצוע נוטריון, פגמו בסופו של יום בהתמחותם של הנוטריונים בעבודה הנוטריונית. ככל שמסקנה זו נכונה, הרי שמעמדו של נוטריון בעקבות חוק הנוטריונים, ירד, לעומת מעמדו בעבר.
לקריאה נוספת, תרגום נוטריוני >>