במסגרת הלכת אהרונוב הידועה (ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נ. אהרונוב) קבע בית המשפט העליון, כי כאשר מוכר מתחייב להקנות בעלות במקרקעין לרוכש, משתכללת אצל הרוכש זכות שביושר אשר הינה "מעין זכות קניינית" הפועלת כלפי צדדים שלישיים.
נקבע, כי באמצעות זכות זו מתגבר הרוכש על זכות של נושה המטיל עיקול על הנכס, וזאת גם אם טרם בוצעה העברת הזכויות על שמו של הרוכש ואף אם טרם רשם הרוכש הערת אזהרה לטובתו.
ברם, לעיתים גוברות זכויות הנושה על זכויות בעל הערת האזהרה.
על פניו דומה, כי תוצאה כזו תעמוד בסתירה להלכת אהרונוב, אולם לא כך הוא.
בית המשפט המחוזי בתל אביב דן לאחרונה בסוגיה דומה, במסגרת עתירה שהגיש נושה כנגד חייב (ה"פ 44683-02-10).
בפסק דין שניתן כנגד החייב בבית משפט השלום, חוייב זה לשלם לנושה כ- 123,000 ₪.
החייב לא שילם את חובו ועל כן נקט הנושה בהליכי הוצל"פ במסגרתם ביקש לממש מחצית הזכויות בדירה בהרצליה הרשומות על שם החייב.
בשלב זה התברר לנושה, כי כארבע שנים קודם לכן נרשמה הערת אזהרה על זכויות החייב לטובת גרושתו.
משכך, עתר הנושה לבית המשפט המחוזי בבקשה שיצהיר כי החייב היה ונותר בעל מחצית הזכויות בדירה וכי הערת האזהרה שנרשמה לטובת הגרושה, בטלה.
לטענת הנושה, החייב עצמו העיד במסגרת ההליך המשפטי בבית משפט השלום, כי הוא מתגורר עדיין בדירה עם גרושתו וכי העברת זכויותיו בדירה לגרושתו נעשתה בהמלצת הילדים "כדי שלא יעקלו את הדירה".
בתגובתה, טענה הגרושה, כי הערת האזהרה נרשמה להבטחת האמור בהסכם הגירושין שנכרת בינה ובין החייב בשנת 2005, לפיו העביר החייב את זכויותיו אליה, והיא גוברת על זכויות הנושה מכח פסק דין שניתן במשנת 2009.
החייב לא הגיש תגובה והסכם הגירושין לא הוצג.
לאחר בחינת טענות הצדדים קבע בית המשפט, כי מלבד רישום הערת אזהרה לטובתה לא פעלה הגרושה לממש את זכותה הנטענת בדירה במשך כ- 5 שנים.
עוד נקבע, כי החייב עדיין מתגורר בדירה ונוהג בה מנהג בעלים.
מכל אלה באה מסקנת בית המשפט, כי הערת האזהרה שנרשמה לטובת הגרושה לא נועדה להגן על אינטרס לגיטימי שלה במחצית הדירה הרשומה על שם החייב, אלא למנוע מנושיו של החייב להיפרע מזכויותיו בדירה.
אשר על כן, מצא בית המשפט לקבל את התביעה, להורות על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת הגרושה ולהצהיר שמחצית הזכויות בדירה הרשומות על שם החייב הינן אכן בבעלותו.
ניתן ללמוד מפסק דין זה (כמו גם מפסקי דין נוספים בעניין זה), כי העדיפות הניתנת לרוכש על פני נושה של המוכר אינה מוחלטת וכי ידו של הנושה תגבר, אם רכישת הזכות "המעין קניינית" או השימוש בה על ידי הרוכש נעשו שלא בתום לב.
משרדנו מתמחה בתחום האזרחי- מסחרי לרבות-דיני מקרקעין (הגנת הדייר, תיווך, הסכמי שיתוף ופירוק שיתוף, עסקאות מקרקעין (מכר/רכישה/קבוצות רכישה/קבלנים/קומבינציה), שכירות, תכנון ובניה, מושבים, בתים משותפים (רישום ותיקון צו בית משותף, סכסוכי שכנים בנוגע לשימוש ברכוש המשותף, מעלית, הרחבות וכד') ,ליקויי בניה ועוד), פשיטות רגל ופירוקים, קניין רוחני, חברות ושותפויות (הקמה/ פירוק/ ליווי שוטף) וליטיגציה מסחרית מגוונת.
המאמר פורסם ביום 6.6.2010 במוסף הנדל"ן של עיתון "גלובס".
הכותב, עו"ד דן הלפרט, בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין (רחוב בן גוריון 2 רמת גן, מגדל ב.ס.ר. 1, טל'- 03-7554466) אי מייל- dan@halpert-law.co.il.
עו"ד דן הלפרט בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במנהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בקביעות בעיתונים "גלובס" ו"הארץ".