מחלת קרוהן היא מחלה דלקתית של מעיים העלולות להשפיע על כל חלק של מערכת העיכול החל מהפה ועד לפי הטבעת , הגורמת למגוון רחב של סימפטומים .
הסימפטומים העיקריים של מחלת קרוהן הם כאבי בטן, שלשולים (עשויים להיות מלווים בצואה דמית), הקאות, או אובדן משקל, אך המחלה יכולה לגרום לסיבוכים רפואיים מחוץ למערכת העיכול כגון פריחות על העור, דלקת פרקים, שעורה בעין, עייפות וחוסר ריכוז.
מחלת קרוהן הינה מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון העצמונית של הגוף תוקפת את מערכת העיכול, וגורמת להיווצרות דלקת מקומית. מחלת קרוהן מסווגת כהפרעה של מערכת העיכול מקבוצת מחלות מעי דלקתיות. ישנן עדויות גנטיות לכך שמחלת קרוהן היא בעלת מרכיבים תורשתיים – כאשר הסיכון להתפרצות מחלת קרוהן גבוה בקרב אנשים עם אחאים החולים במחלה. גורמים סביבתיים נמצאו גם כן קשורים לעלייה בסיכון ללקות במחלת קרוהן, כפי שמעידות סטטיסטיקות החולים במדינות המערביות המתועשות. אין הבדל בסיכון ללקות במחלת קרוהן בין שני המינים, התוקפת גברים ונשים כאחד.
מחלת קרוהן נוטה להופיע בתחילה גילאי העשרים, עם שיא שכיחות נוספת בשנות החמישים והשבעים, אם כי המחלה יכולה להופיע בכל גיל.
לא קיים טיפול תרופת או ניתוחי לריפוי מחלת קרוהן. הטיפול שניתן הוא סימטומטי בלבד, במטרה לשמור על הפוגה ומניעת הישנות חוזרת.
תסמיני מחלת קרוהן:
תסמיני מחלת קרוהן הינם רבים ומגוונים, וכוללים לרוב: כאבי בטן, שלשולים, בחילות, הקאות, צואה דמית, אובדן במשקל ועוד. שכיחות הופעת התסמינים וחומרתם תלויים במצב הבריאותי של חולה ומשתנים מחולה לחולה. תסמיני המחלה לרוב נובעים מחוסר היכולת של המעי לספוג את תוצרי פירוק המזון עקה הכיבים שנוצרים בחלל המעי. תופעה נלווית למחלת קרוהן היא אנמיה כאשר החלק הפגוע הוא החלק התחתון של המעי הדק. לעיתים מופיעה אצל החולה גם פרוקטיטיס – דלקת של הרקטום ואי יכולת לשלוט על הסוגרים (עקב אובדן גמישות של הרקטום וחוסר יכולת לאגור צואה).
מחלת קרוהן – מהם האזורים הפגועים?
מחלת קרוהן יכולה לכלול את כל חלקי מערכת העיכול: שליש מהחולים סובלים מפגיעה במעי הדק, שליש סובלים מהמחלה במעי הגס ("קרוהן קוליטיס"), ואילו שליש מציגים מחלה פרי אנאלית (היווצרות של פיסורות, פיסטולות).
איך מאבחנים מחלת קרוהן?
אבחנת מחלת קרוהן נעשית על ידי שלילת קיומה של קוליטיס – באמצעות ביופסיה, קולונוסקופיה וצילומי מעיים. אבחנת מחלת קרוהן נעשית לרוב באמצעות בדיקת קולונוסקופיה. הרופא המומחה-גסטרואנטרולוג המבצע את הטיפול והמעקב הרפואיים בחולה, ימליץ בדרך כלל על ביצוע קולונוסקופיה חוזרת אחת למספר שנים (בדרך כלל שנתיים), כדי לבדוק את סטאטוס המחלה ואי התפתחות פתולוגיה נוספת.
הטיפול במחלת קרוהן:
גם כאן, הטיפול המקובל הוא בתכשירים נוגדי-דלקת, כמו רפאזל וסלאזופרין, או תכשירים לדיכוי המערכה החיסונית, כמו קורטיזון ואימוראן - בדומה לקוליטיס. לעיתים, בשלבים מתקדמים של קרוהן, משתמשים בעירויים של תכשירים נוגדי TNF, כמו רמיקייד או הומירה, אולם הסיכון לתופעות לוואי בהם הוא גבוה
מטרת הטיפול בחולה קרוהן היא להחזיר את החולה לתפקוד רגיל ושגרתי, ללא צורך בתרופות, לאורך זמן רב ככל האפשר. ברוב המקרים, החולה סובל מחסר תזונתי חריף, על רקע הפרעות בספיגה והימנעות ממרכיבי תזונה חשובים, לאורך שנים. לכן, ללא השלמת הרכיבים התזונתיים ויצירת בסיס הולם, לא ניתן לרפא את הדלקת.
הטיפול במחלת קרוהן הוא אינדיבידואלי ומתבסס על התרשמות קלינית מהמטופל, תוך התייחסות למצב הגוף, הרכב התזונה, דרגת הסבל, משך המחלה, היקף הירידה במשקל, התרופות הנלוות והפגיעה באיכות החיים הכוללת.
טיפול במחלת קרוהן באמצעים משלימים:
* עירויי ויטמינים ומינרלים, ברזל ואומגה 3 – זו הדרך היחידה לעקוף את מערכת העיכול, לאפשר לגוף לקבל ישירות את החומרים הדרושים לו וליצור את הבסיס התזונתי הנדרש לריפוי הדלקת, לקיום תקין ולחיזוק הגוף.
* שינוי הרגלי האכילה ומרכיבי התזונה (לפי שיטת ד"ר מאייר) ובנוסף,הדרכה תזונתית אישית.
* קוליביוגן (תוסף חלבון) ותכשירים טבעיים אחרים – מסייעים בריפוי הכיב ובבניית רירית המעיים והקיבה מחדש.
* תערובת חמצן ואוזון (בזריקות ובחוקן) - לטיפול בדלקת.
* המשך השימוש בתכשירים המקובלים, במידת הצורך, תוך הפחתה הדרגתית עד להפסקה מוחלטת.