5 היינות ישראל הטובים של שנת 2009 - הילה איל

5 היינות של הילה איל

קשה לבחור 5 יינות מתוך מבחר כה רחב של יינות מוצלחים שיצאו השנה בארץ. דקות בודדות נדרשו לי כדי להעלות זכרונות טובים מלפחות 15 יינות ומכאן החל הקושי שלי בבחירה.

כדי לסיים את ההתלבטות הלא קלה עוד לפני סגירתה של שנה זו, החלטתי לסטות מעט מהבחירות הסטנדרטיות.

ראוי לציין שיש לנו בארץ מזה מספר שנים מבחר נאה של יקבים/יינות אשר באופן עקבי כמעט כל שנה יוצאים מוצלחים ומשובחים וזוכים לציונים ולהערכות גבוהות, באופן גורף כמעט מכל מי שנחשף אליהם – בין אם חובב ובין אם מבקר/כתב יין זה או אחר. מאלה החלטתי דוקא להתעלם לצורך הבחירה בלבד – שכן לשמחתי, הם כבר כמעט המובנים מאליהם ביינות הארץ. אך אציין שעבורי מדובר בעיקר ביינות המובלים של יקבים מובילים: יקבי רמת הגולן – קצרין, יינות הכרם היחידני (קברנה ומרלו), מרגלית (קברנה סוביניון ספשייל רזרב), שאטו גולן – סדרת הרואיל רזרב, יתיר (יער יתיר), כרמל (הלימיטד אדישן), קסטל (גרנד ואן) והרי גליל (יראון). ליינות אלה אני מעניקה, במקום הכינוי – "יין השנה" את הכינוי "יינות השנה – כמעט כל שנה".

לאחר שמיפיתי מהבחירה את היינות הנ"ל, החלטתי לבחור יינות, לא רק בגלל שהם היו בעיני הטובים ביותר, אלא בעיקר בגלל שהם מעידים על משהו יחודי של היקב/היינן בשונה משנים קודמות.

השנה הזו, שמתי לב, יצאו לא מעט יינות בלנד מוצלחים ולצדם יינות זניים אך מזנים פחות נפוצים ביינות כזן המרכזי, המשמשים בדרך כלל כתוספת ליין (קריניאן, קברנה פרנק ואחרים). אולי נכון לקרוא לשנת 2009 שנת הבלנדים ושנת הזנים החדשים. המגמה של יקבים רבים – קטנים וגדולים – ליצר יינות בלנד, ולא רק זניים או יינות זניים מזנים חדשים מעידה בעיקר על שלושה דברים: הראשון – היינן מרגיש מספיק בשל ובטוח להעיז ולנסות ליצר סגנונות יין חדשים, מעבר ליינות הזניים המסורתיים (קברנה סוביניון ומרלו או בלנד ביניהם). השני – היקבים השקיעו בשנים האחרונות בטיפוח כרמים עם זני ענבים חדשים ועתה אנו מתחילים להתרשם מפירותיהם. השלישי – קהל שותי היין בישראל הצליח לפתח חיך ומערכת טעמים המובילה לביקוש לדברים חדשים ומסקרנים, לצד המשך שמירה ומיצוב איכות של היינות הקיימים.

אלה, לדעתי, ניצנים יפים המעידים על חדשנות בעשיה, ובעיקר כאשר התוצאות מוצלחות – המשך שמירה על האיכות לצדה.

עכשיו אפשר לסכם את הבחירה. הצלחתי לקבל החלטה. אין לי יכולת לדרג בינהם שכן את כולם אהבתי, כל אחד בהתאם לסגנונו. מובן שעלי לסייג: לא טעמתי את כל היינות שהושקו השנה ולבטח זכרוני אינו חד לגבי כולם. בכל זאת, מאלה שכן טעמתי, החמישיה שבחרתי משקפת יינות שנחרטו בזכרוני כבעלי יחוד וכמענינים לשנת 2009 עבורי:

1. יקב צרעה שורש 2007 – קברנה סוביניון בתוספת 15% סירה. יין בעל נוכחות אמיתית ומאפייני טרואר הכרם מאזור הרי יהודה – עם התיבול והטניניות, מעט עוקצניים בחיך אך מאוזנים ומותירי טעם של עוד. בעיני, יין זה הינו אחד מתווי ההיכר של היקב והיינן – ערן פיק, אשר משנה לשנה מתחדדים בעשיה ובפירותיה ובכך מביאים לידי ביטוי את הסגנון האישי של יקב קטן ומקצועי.
2. יקבי כרמל - קברנה פרנק (שנת 2007, לאחר 5 שנות הפסקה) – גליל עליון. בתוספת 8% פטי ורדו ו-7% מלבק. הרכב הזנים יחד עם הישון בחבית, הניב יין עם גוף יחסית מלא וטנינים עדינים ובעיקר בלנד ארומות וטעמים מעורר של פירות אדומים ולצדם אלון מעושן ומתובלן עדין.

בכלל, בשנים האחרונות אנו רואים איך מעיזים יקבים שונים להשתמש בזן הזה כמרכזי ביין ובהצלחה. ביניהם אפשר לציין גם את גופנה רזרב – קברנה פרנק 2007 – יקב גבעות (עם היינן שיבי דרורי); ויתקין – קברנה פרנק 2007 (עם אסף פז המפגין יצירתיות אינסופית כמעט ביקב הקטן) ועמק האלה – קברנה פרנק 2008 (עם היינן דורון רב-הון). כולם מייצרים עוד יינות בשימוש בזנים והרכבים יצירתיים ומכווני סגנון ישראלי/טרוארי. 

1. יקב דלתון – עלמה  2007. יין בלנד (65% קברנה סוביניון; 22% מרלו, 13% קברנה פרנק). שתיתי ממנו לפני כשבוע ופשוט נהנתי. זהו יין שקונים ושותים (אם כי יש לו עוד כושר יישון לשנים הקרובות), ובמונחי "תמורה למחיר" נותן מענה ראוי. זו התמצית. יין שמתאים לתנאי מזג האויר הישראלי – בעל אופי יותר ים תיכוני, בשונה מיינות הקברנה סוביניון והמרלו הנחשבים לכבדים ולעשירים יותר בטעמם. והיינית נעמה דלתון, שמשנה לשנה, מפגינה בבטחה את התעוזה בעשיה, וללא פשרה אל איכותה.
2. יקב רקאנטי – קברנה סוביניון רזרב 2007 – אם כבר, אי אפשר להתעלם מקברנה סוביניון, הקלאסי והדומיננטי בעולם היין הישראלי (בנוסף לאלה של "יינות השנה כל שנה) ובעיקר כשהוא משאיר חותם מרשים. יין פירותי מאוד, עשיר בטעמי פרי יער ושזיפים שחורים, בליווי ארומות קלות של תבלינים ים תיכוניים. יין רך, עגול, מעט מתחנף, נגיש ומהנה לשתיה עם סיומת מאוזנת ונעימה. אמנם אין פה חידוש בזן, אך העושר שהיין מגלה מאפשר לחוש מה המשמעות של מיצוי טוב של זן הקברנה סוביניון. יקב עם יינן צעיר ומבטיח להמשך העשיה. נציג ישראלי מכובד ברמה בינלאומית מעבר ים.

לדעתי, אי אפשר לקפח את היינות הלבנים, שאף הם מצליחים משנה לשנה להשתדרג ולמצות את המאפיינים הזניים. בעיקר בארצנו החמה – היין הלבן הוא שותף קלאסי למזג האויר ולצינון המזג שלנו. בחרתי בויוניה ירדן 2007 – יקבי רמת הגולן כנציג הלבנים שלי לשנה זו (למרות שההתלבטות העלתה לפני לפחות 5 שכאלה – גם מזנים אחרים, מעבר לקסטל C של יקב קסטל ולשרדונה קצרין של יקבי רמת הגולן המשובחים).

בכלל – יקבי רמת הגולן הם יקב לדוגמא המגוון כל הזמן ובהצלחה בשימוש בזנים חדשים – כזניים ובבלנדים ועל כך ראוי לציינו. לצידו לא פחות חשוב כמה מקדמי "בלנדים" וזנים חדשים – מהם יש לצפות להפתעות, ביניהם – יקב ססלוב, עם רוני (ששבה עם רוחות עשיה חדשות מחו"ל) וברי, יקב אבידן בעשיה שקטה שמצליחה להפתיע כל פעם מחדש וכמה יקבים קטנים בגליל העליון (בפרט באזור רמות נפתלי וכרם בן-זמרה).

1. ויונייה ירדן 2007, יקבי רמת הגולן - 100% ויונייה, ארומאטי בעל ניחוחות מושכים של אפרסק משמש ופרחים טריים עם רמזים לניחוחות תבלינים ובושם, המודגשים כולם על רקע ניחוחות עדינים של עץ אלון. יין עשיר, אלגנטי ומלא טעם. יין שימשיך להתיישן בחינניות למשך כמה שנים משנת הבציר.

פורסם בפורטל היין הישראלי: www.israelwines.co.il

ינואר 2009