עם צאת מהדורת 2010 של מדריך היינות של מבקר היינות דניאל רוגוב, פנתה רשת החנויות "דרך היין" לרוגוב וביקשה ממנו לדרג את 10 היינות הטובים ביותר בשנה החולפת. בעקבות זאת, ארגנה דרך היין ללקוחותיה ארוע טעימה של היינות, מלווה בהדרכה מקצועית של צוות החנות.
השתתפתי באחת מן הטעימות האלה – במרתף סניף רמת השרון שהתקיימה בשבוע שעבר.
את הטעימה הנחתה והדריכה הילה רונן סהר, מדריכה בדרך היין.
במהלך הטעימה, הילה סיפרה בתמצית על מאפייניהם הייחודיים של כל יקב/יינן וכמובן של היין שברשימת 10 הגדולים ולצד אלה הוסיפה רקע על עולם היין בישראל, ההתפתחות האדירה והמגמות הבולטות.
את היינות, שמרביתם קשים היום להשגה בשוק, השיגה הרשת בפניה ליקבים ובשיתוף פעולתם.
בשנים האחרונות, מציינת הילה, אנו רואים עליה ברמת היינות בישראל, עד כדי מיצובם בסטנדרט בינלאומי. כיום האנשים קונים יינות ישראל – בארץ ואף אנו מוצאים את יינות ישראל במקומות רבים ברחבי העולם, כולל מקומות לא שגרתיים כיפן ודרום אמריקה.
הטעימה:
1. יקבי הרי גליל, יראון 2005. ציון רוגוב: 93
יקב הרי גליל (קיים משנת 2000 ובבעלות משותפת של קיבוץ יראון ויקבי רמת הגולן) קנה שם כיקב המציע יינות בעלי תמורה למחיר. מיכה ועדיה היינן (בין היתר, למד באוניברסיטת דייויס קליפורניה והתמחה במגוון יקבים בחו"ל – במדינות עולם חדש) מצליח בענין זה לבטא עקביות באיכות ובעשיה ואת סגנון היינות של העולם החדש.
לגבי יין יראון, הדבר המפתיע הוא שאין ליקב מתכון קבוע לעשייתו. היין יצא לראשונה בשנת 2001 וכיום הוא יותר התקבע בהרכבו. היין עשוי מ-50% קברנה סוביניון, 44% מרלו, 4% פטיט סירה ו-2% פטיט ורדו. היין מבציר 2005 זכה לציון הכי גבוה של רוגוב בסדרה זו.
הטעימה: היין שהה 16 חודשים בחבית. בטעימה מורגשות ארומות דובדבנים וריבת שזיפים עם תיבול וניל ותחושת עץ קלוי. יין מאוזן בעל סיומת נעימה ומזמינה עוד טעימה. כנראה שזה היין הכי טוב של היקב ודרכו לשיאו עוד לפניו.
2005 אינו מצוי למכירה בחנות אך בציר 2006 מוצע במחיר לצרכן של 88 ₪.
2. יקב צרעה, מיסטי הילס 2006. ציון רוגוב: 92
הרי יהודה, מספרת הילה, הוא אזור הכולל לא מעט תתי אזורים, כאשר כל אחד מפתח ומבטא משהו אחר. כיום, אין עדיין בארץ מפה מוסכמת של אזורי יין, אם כי נעשים מספר נסיונות בתחום, לרבות באזור הרי יהודה.
רוני ג'יימס, מייסד היקב, השקיע זמן רב בהליך הקמת ומיסוד היקב, בפרט בשל היותו במקור בבעלות הקיבוץ. ברגע שהשיג את מבוקשו, הוא עמד על כך שהטיפול בכרמים וביקב יהיה עצמאי שלו ולא חלק מענף הכרם של הקיבוץ. מכאן יצא היקב לדרכו. כיום היקב נמצא בבעלות משקיע פרטי.
שם היין - מיסטי הילס – משקף את התופעה הקיימת במפגש בין השפלה לבין הרי יהודה – בשעות הבוקר המוקדמות מתכסה האזור ערפילים. את היין החל היקב ליצר שוב בשנת 2006, לאחר הפסקה משנת 2003.
היין מורכב מ-50% סירה ו-50% קברנה סוביניון והתיישן 18 חודשים בחביות. זהו יין של היינן ערן פיק (בוגר אוניברסיטת דיוויס קליפורניה), המבטא שפה חדשה של יינות היקב – יותר לכיוון עולם חדש ובשונה מסגנון עשיית היינות של רוני, שהיה אוטודידקט בעשייתו.
בכלל – בולטת בארץ מגמה של הצטרפות ייננים חדשים וצעירים ליקבים. ייננים שלמדו באוניברסיטאות בחו"ל והתמחו במגוון יקבים בחו"ל. התוצאות של המגמה מתבטאות ביינות שמתקבלים – חדשנות בעשיה ובסגנונות היין ויינות מוקפדים בעשיה, שניתן לאפיין ולייחד את סגנונם (ואת סגנון היינן) ובאופן עקבי יחסית.
הטעימה: היין מאוזן וזן הסירה מורגש בו באופן בולט, אך לא משתלט. זהו יין, כפי שהגדיר אחד הטועמים בעל מאפייני יין של אזור הרי יהודה.
המחיר לצרכן: 169 ש"ח.
3. קלו דה גת, הראל סירה 2007. ציון רוגוב: 93
היין מורכב מ-85% ענבי סירה ו-15% קברנה סוביניון. התיישן 16 חודשים בחביות. היקב, בבעלות אייל רותם (גם יינן היקב) צעיר יחסית ובתחילת דרכו יינותיו נועדו ליצוא. זהו יקב קטן מאוד, בעל כ-70 דונם כרמים המניבים יבול נמוך באופן יחסי (500 קילו לדונם). מרגע שיצאו יינותיו לשוק הם זכו להערכה גבוהה (גם בחו"ל), למרות הטענה שבהליך עשייתם נעשה שימוש רב יחסית בעץ. הילה מזכירה את ההתלבטות הקלסית של הייננים בין הרצון להאריך את משך חיי היין דרך ישון ארוך יחסית, אל מול הרצון להבליע את העץ ולתת לפרי את הבמה.
הטעימה: היין עודו צעיר ואישית הייתי מעדיפה לחכות איתו מספר חודשים לפני טעימה נוספת. למרות העץ, היין מאוזן. מורגש ביטוי מיטבי של זן הסירה, מוטה לסגנון עולם ישן, והוא בהחלט מעביר תחושת "משהו אחר" בטעמים, ובפרט אל מול יינות סירה אחרים בארצנו (שאחד מהם טעמנו בהמשך – כרמל קאיומי שירז 2006).
מחיר לצרכן: 135 ש"ח.
4. יקבי כרמל, קאיומי שיראז 2006. ציון רוגוב 93
יקבי כרמל של היום זה לא מה שהיה פעם. בתמצית הילה מספרת על ההיסטוריה של היקב מאז הקמתו על ידי בני משפחת רוטשילד.
היין עשוי מ-100% ענבי שיראז והתיישן 15 בחביות.
הטעימה: כאן, בשונה מהיין הסירה של קלו דה גת, מורגש סגנון עולם חדש, ופחות עץ מובלט. זהו יין נגיש מאוד ובהחלט נמצא ב"חלון זמן" נכון לשתיה, אם כי הוא ראוי לישון נוסף. השיראז מכרם קאיומי מתגלה כפרי בעל מאפיינים איכותיים ולדעתי זה עיקר סוד הצלחתו של היין.
מחיר לצרכן: 95 ש"ח
5. יקב פלטר, פטיט ורדו טי סלקשיין 2006. ציון רוגוב: 93
טל פלטר, היינן, למד באוניברסיטת אדלייד באוסטרליה ויינות היקבים מבטאים סגנון זה. היקב מייצר כיום כ-80,000 בקבוקים ממיקומו הנוכחי ברמת הגולן. הענבים נלקחים מ-3 כרמים ולאחרונה נטע היקב כרמים משלו.
זן הפטיט ורדו משמש בעיקרו כתוספת תבלון ליינות אחרים ולא מיוצר כזני, בעיקר בארץ. את הענבים ליין זה לקחו מכרם קטנה (15 דונם) ובעלת יבול נמוך, בסמוך למושב מטע. היין נעשה במקור למסעדות בחו"ל וזה כנראה מסביר את אופיו. היין התיישן משך 14 חודשים בחביות.
מחיר לצרכן: 279 ₪.
כמה מילים על המחיר: כנראה שיעוד היין לחו"ל גרם לאנשי היקב להכתיב ליין מחיר גבוה יחסית, שכנראה שאינו מוצדק, לפחות על פי המשתתפים בטעימה. בהקשר זה, מציינת הילה שמחירי היין בארץ בכלל טיפסו לאחרונה, כנראה לאור הצלחות שונות וביסוס עולם היין הישראלי במפת העולם.
הטעימה: זהו יין צעיר אך באופן מפתיע התגלה כמאוד עדין עם פירותיות נעימה וטנינים רכים (נשיים). אני אישית יכולה לדמיין יין כזה מלווה ארוחה במסעדה באופן שייצר חווית שתיה יחודית.
6. שאטו גולן, רויאל רזרב קברנה סוביניון 2005. ציון רוגוב: 94
יקב שאטו גולן ממוקם בדרום רמת הגולן. היינן אורי חץ למד באוניברסיטת אורגון והתמחה ביקב גדול בקליפורניה. הפילוסופיה של היקב ושל אורי הוא יצירת יינות יקב בוטיק המתאימים את עצמם לטרואר של כרמי היקב. אורי מנסה לגדל הרבה זנים כדי למצוא את הנוסחה הנכונה. כך אפשר לציין מעבר לזני המרלו והקברנה סוביניון, זנים כגון סירה, גרנאש, מורבדרה, פטיט סירה, סוביניון בלאן ועוד מספר זנים לא מוכרים בארץ. בין היתר, ליקב יש חלקה אורגנית נסיונית.
שיטת היצור של אורי אף היא יחודית: בציר לאחר שהענבים מגיעים לרמות סוכר גבוהות יחסית. זה בעיקר מאפשר נגישות מהירה של היין, אך יכול לבוא על חשבון תקופת הישון שלו.
היין עשוי מ-87% קברנה סוביניון, 0.5% פטיט ורדו ו-12% קברנה פרנק. 18 חודשי ישון בחביות.
הטעימה: היין של 2005 כבר הספיק לנוח קצת ועכשיו הוא שונה ממה שצוות "דרך היין" זוכר מטעימה מוקדמת יותר. עדיין צריך לתת לו זמן מה לשהות בכוס לפני השתיה. היין טוב לשתיה בשלב הזה (למעשה – נהדר) אך קשה להעריך את פוטנציאל הישון שלו. הטנינים רכים וחמיצות במינון נכון, שמאפשרת גם להחזיק את היין משך זמן נוסף (2-3 שנים).
יינות היקב, וגם יין זה, הם מאוד עשירים בטעם, בין היתר בהיותם מיועדים ליצוא. יש כאלה שיאהבו זאת ויש כאלה שלא.
7. יקב מרגלית, קברנה סוביניון ספשייל רזרב 2007. ציון רוגוב: 94 נקודות.
מאז הבציר הראשון של היקב שהניב 1600 ארגזי יין, מייצר היקב כיום כ-80,000 ארגזים. יקב מרגלית הוא בעל השפעה גדולה על מה שקרה בעולם היין בארץ. כיום, אסף מרגלית ורמי ליבנה הם יינני היקב (בעבר – היינן היה יאיר מרגלית). גם החשיבה של היקב בעשיית היין השתנתה. כרמי היקב בשני מיקומים אחד מהם באזור כדיתא. השינוי בחשיבה מתבטא בסגנון הגידול והעשיה. שיטות הגידול השתנו כולל הפחתת כמות ההשקיה כדי לעודד את חדירת השורשים לעומק. היינות יותר מרוכזים ובעלי נגישות טווח קצר, אך עדיין משמרים כושר יישון.
היין עשוי מ-82% קברנה סוביניון ו-18% פטיט סירה (ובכל זאת היקב מכנה אותו כיין זני), ולאחר ישון 18 חודשים בחביות.
הטעימה: היין צעיר מדי ולכן קשה להתייחס לטעימה במכלול. מצד שני, זהו לא יין לישון ל-20 שנה. היין, כמו יתר יינות היקב, עשוי במיטב העשיה ומורגש שבהחלט לא יאכזב בהמשך.
כמה מילים על ציון היין: במקביל לרוגוב, מבקרי היין של ה-Wine Spectator דרגו את היין עם 81 נקודות. הילה מציינת שזה משקף מגמה הקיימת בארץ – מעין בועה של ציונים. מבקר ישראלי שמבקר את יינות ישראל יטה לתת להם ציון מוערך גבוה יותר ממבקר מחו"ל. תופעה זו אולי בולטת בישראל, אך למעשה קיימת גם במדינות חו"ל.
מחיר לצרכן: 275 ₪. ברמת מחיר כזו אפשר למצוא לא מעט יינות חו"ל מאזורים מובחרים – בורדו, שאטו נף דה פאפ ואחרים טובים מאוד. זה מעורר בשנית את הסוגיה ביחס לתמחור היינות בארץ בכלל – האם היא לא גבוהה מדי (עד כדי מופרזת)? ובכל זאת – ההחלטה היא אישית של כל אחד.
8. דומיין דה קסטל, גראן וין 2007. ציון רוגוב: 92
היקב, במיקומו בהרי יהודה, החל בנטיעות בשנת 1988 והבציר הראשון בשנת 1992 – השקה ב-1995. היקב עלה למפה בעקבות גילוי מקרי של יינותיו על ידי אחת מטועמות היין של סותביז בחו"ל.
הגישה של היקב והיינן: גישה צרפתית עולם ישן ולכן גם שמו – דומיין.
היין עשוי כ-60% קברנה סוביניון והיתר: מרלו, קברנה פרנק, פטיט ורדו ומלבק. זהו בלנד עקבי בעיקרו לאורך השנים – בורדולזי. התיישן משך 22 חודשים בחביות עץ חדשות.
יקב קסטל, מציינת הילה, הגדיר למעשה מחדש את עולם היין בישראל. הכרמים מצויים במיקומים מיטביים – גבוהים יחסית, עם חשיפה צפונית (פחות שעות שמש) וניקוז טוב. אלה מניבים בסופו של יום יינות מאוזנים.
הטעימה: היין צעיר אך עשוי מצוין. יין מרשים ומאוזן. יין שכולם הגדירו כפחות ישראלי. אישית – הייתי מדרגת אותו ברמה גבוהה יותר.
מחיר לצרכן: 229 ש"ח
9. יקבי רמת הגולן, קצרין 2004. ציון רוגוב: 94
יקבי רמת הגולן אף הם גרמו לשינוי מהותי בעולם היין בישראל. לא בכדי הם מכונים שגרירי יינות ישראל בעולם. בכלל – יינות היקב כמכלול נחשבים למעולים – ובפרט של הסדרה הגבוהה – ירדן ויינות הקצרין.
הקצרין 2004 זהו יין שכמעט נעלם מהיקב וניתן לקניה רק בכמות מוגבלת.
מחיר לצרכן: 399 ₪.
הטעימה: אין מה לומר מעבר לכך ש"קצרין הוא קצרין"!
10. יקב יתיר, יער יתיר 2005. ציון רוגוב: 94
יקב יתיר הוא חברת בת של יקבי כרמל אך מנוהל באופן עצמאי לחלוטין לרבות בעשיית יינותיו. ערן גולדווסר היינן למד באוסטרליה ולאחר שעבד ביקבי כרמל קיבל לידיו את עשיית יינות יקב יתיר. יינות היקב מבטאים את סגנון העשייה האוסטרלי של ערן. לצד אלה נוסף מרכיב חשוב של מיקום הכרמים ברמת ערד, המניבים פרי יחודי באופיו וטעמיו.
יער יתיר – יין הדגל של היקב עלה על המפה העולמית ועורר תהודה רבה בעקבות דירוג של 93 נקודות שקיבל ממבקר היין העולמי רוברט פרקר (על יער יתיר 2003). את היין הנוכחי דירג פרקר בציון של 90 נקודות "בלבד".
יינות היקב, מספרת הילה, יוצאים לשוק ובמהרה נעלמים.
הטעימה: היין מגלה במהרה רבדים של דומדמניות, פרי שחור לצד מוקה. כל אלה יוצרים מכלול טעמים נהדר וממלא בפה. יין מלא חן וממלא הנאה ועדיין לא הגיע לשיאו.
מחיר לצרכן: 229 ₪
סיכום הטעימה: היה כיף לראות ולהנות מחברת קבוצת אנשים חובבי יין מתכנסת באמצע שבוע בערב לשתית יינות משובחים ובהדרכה מקצועית.
השילוב של ההווי/מפגש חברתי, לצד ההדרכה המקצועית תואם את קהל היעד שאינו בהכרח מהסוג של "חובבי יין מושבעים". הילה סיפרה לי שלארוע הטעימה הזה יש ביקוש רב במיוחד, שכן זו ההזדמנות של הקהל להגיע ליינות המצטיינים ולמצות את הטעימה מהם, דרך ההדרכה.
הילה בעצמה, יצרה ערב נינוח והטעימה נמשכה כשעתיים וחצי. כך ניתנה הבמה הראויה לכל יין כפי שמתבקש נוכח המעמד המכובד להם הגיעו.
אפשר בהחלט להתווכח אם בחירת 10 היינות של רוגוב והציונים שנתן היא הבחירה המיטבית; גם לדעתי, וגם לדעת המשתתפים בטעימה. מדי פעם העלו המשתתפים שמות של יינות אחרים שאינם ברשימה ונחשבו לראויים לא פחות. כמו כן, עלתה סוגיית הדירוג של היינות, וזאת בהקשר של דירוגים עם נטיה לדירוג יתר, בעיקר עבור יינות ישראל על ידי מבקרים ישראלים. כל אלה לצד שאלת מחיר היינות, הנגישות, ודיון קצר על היקבים והייננים, עם דעות הטועמים, הפכו את היינות בטעימה, למעין פלטפורמה לדיון רחב יותר.
טעימת 10 הגדולים של רוגוב עוררו רצון להמשך דיון ולהוסיף ולטעום מיינות ישראל המיטביים, גם מאלה שנבחרו (בעיקר הפחות נגישים) ומאחרים, כדי להרחיב את בסיס ההשואה והענין. הביקורות והדעות המושמעות הן לא רק לגיטימיות אלה בעלות ערך מוסף ומעידות על יכולת קהל חובבי היין לבטא דעה אישית ועצמאית שלו.
הגיוון בסגנונות העשיה, בזנים ובמרקם הטעמים בטעימה, והכל ברמת איכות גבוהה, המחיש כמה מרשימה ההתפתחות של תעשיית היין בישראל והדרך שעוד מיועדת לה לשנים הבאות.
פורסם באתר: www.israelwines.co.il
הילה איל
פברואר 2010