האם ניתן להוכיח מבחינה רציונאלית שיש משמעות דתית לחיים מהבורא?
דו-שיח בענייני אמונה (מאת דניאל בלס)
נושאים: לאדם יש צורך בעבודת השם. משמעות החיים היא עשיית הטוב. באדם קיים פחד מן המוות והרגשת קיום הנצח. לכן האדם מטבעו מבקש לקיים את רצון בוראו כדי לזכות בעולם הבא. הטוב והרע הם יחסיים ולכן צריכה להיות תורה מוחלטת בעולם.
נמרוד: אז מהי משמעות החיים, לקיים את התורה?
דעואל: נגיע לזה. אין הנושא כל כך פשוט, ואם אנו אנשי אמת, נגיע לאמת בשלבים, כאשר כל שלב מוכח וברור לנו.
נמרוד: טוב. אז מהי משמעות החיים לפי נפש האדם?
דעואל: כדי לענות על שאלה זו, נחקור עוד תכונה בנפש האדם. אנו רואים שבאדם יש מצפון. באדם יש יצר טוב ויצר רע ואת כח הבחירה ביניהם. מה נוכל ללמוד מכך?
נמרוד: איני יודע. על איזה יצר רע וטוב אתה מדבר? במה שונה האדם מבעל חי בנושא זה?
דעואל: בעל חי אינו חושש לפגוע, אם יהיה זה לתועלתו. לעומת זאת, האדם חושש. אנו מוצאים מצב בו האדם חושב אם לעשות מעשה מסויים או שלא לעשות אותו. האדם בוחן אם המעשה הרע הוא באמת לתועלת, וגם אם הוא לתועלת, האדם שוקל אם עליו לעשותו אם בכך יפגע באחר או בערכי מוסר פנימיים. בטבע, "הרע" אינו קיים. מה שלתועלת - הוא הטוב ואותו צריך לעשות. אם זה לתועלת - זה טוב. כך זה הטבע. אם יהיה זה לתועלת להרוג בטבע, אז זהו מעשה חיובי. לגנוב בטבע, אם זה לתועלת, אז זה מעשה טוב. אין בחירה אלא מעשה לתועלת.
נמרוד: והאדם לא עושה דברים לתועלתו?
דעואל: לא. אצל האדם, מעשה שהוא לתועלת אינו בהכרח טוב. יהיה זה לתועלת אם נגנוב, הרי יהיה לנו יותר ממון בעקבות כך - זה יהיה לתועלת עצמינו. ובכל זאת אנו יודעים שהדבר הוא רע, כי בכך אנו פוגעים באחר. אנו רואים שהאלוקים טבע באדם את כח הבחירה בין שני היצרים שבו. אנו רואים שבאדם יש יצר טוב ויצר רע ויש מאבק ביניהם והאדם הוא שבוחר בטוב או ברע.
נמרוד: בסדר, אז האדם שונה מבעל חי. האדם חושב אם לעשות מעשה כלשהו ויש לו התלבטויות, והוא מחליט. זאת דרך החשיבה וההתנהגות האנושית, אך מה כל זה קשור למשמעות החיים?
דעואל: התאזר בסבלנות, ידידי. האדם יודע שעליו לעשות מעשים טובים. זוהי הגדרה של האלוקים בנפש האדם. זהו המצפון. כל אדם, ואפילו כופר, יודע מטבעו שעליו לבחור לעשות את הטוב ולא את הרע. האדם גם יודע שהטוב, הוא לא בהכרח מה שטוב בשבילו. היצר הטוב והרע עליהם אנו מדברים טבועים בכולנו משחר היוולדנו. אך האדם, הוא שמחליט בסופו של דבר אם להאבק ביצרו או לשקר לאדונו ולעצמו. אנו גילינו בתרבות האנושית בני אדם שהצליחו להתעלם מהמצפון הטבוע בהם ולהיות אפילו לנאצים אכזרים ושונאי אדם. אך המצפון עדיין קיים. אדם יודע שמעשיו רעים, גם כאשר ינהיג את כל חייו במעשים רעים.
נמרוד: אני מסכים על כך שהאדם חש שעליו להנהיג את חייו בדרך ישרה. כך האלוקים ברא את האדם. האם זאת היא משמעות החיים?
דעואל: כן. משמעות החיים היא לעשות את הטוב, לעשות את רצון הבורא. לא במקרה לאדם יש בחירה בין הטוב לרע. אנו מבינים כי האל בוחן את האדם יש יעשה את הטוב או את הרע. על האדם לבחור לעשות את הטוב ואת רצון בוראו. אך לשם כך, על האדם להאבק ברצון הרע שבו. האדם בוחר בסופו של דבר את דרכו בעולם, בין יעשה טוב או בין יעשה רע, אך האדם בוחר והאלוקים טבע בו את כח הבחירה. בעלי החיים לא קבלו את זכות הבחירה גם יהיו הם מרגישים וחשים, לא יכולים הם לבחור. בזאת האדם נעלה יותר ממלאך.
נמרוד: פעם נוספת, אתה מתייחס בדבריך למציאות שבה איני מאמין. בכל אופן, גם אם לאדם יש את כח הבחירה בין טוב לרע, אין זה מלמד על תכליתו. מדוע שהאדם לא יחייה את חייו כמו שהם ופשוט לא יחשוב על כך?
דעואל: לשם כך אלוקים ברא תכונה נוספת בנפש האדם, תכונה שאינה מאפשרת לאדם לנוח מהידיעה שלחיים אמורה להיות משמעות. בנפש האדם קיים פחד מן המוות.
נמרוד: פחד מן המוות? פחד זה קיים בכל היצורים החיים כדי לשמור על חייהם. אין לזה כל קשר למשמעות.
דעואל: חשוב שוב. אנו רואים חיות המוכנות להתאבד עבור המטרה, או שאינן חוששות למות לאחר ביצוע מטרה מסויימת. קיימים דגים השוחים עד לראש נהרות כדי להטיל את ביציהם ולמות שם. דגים הבוקעים מן הביצים שוחים עם הזרם ולאחר מכן חוזרים שוב להטיל את ביציהם במעלה הנהר ולמות. לעומת זאת, אצל האדם אנו רואים שאין מטרה שאחרי ביצועה המיתה מתקבלת בברכה. אנו רואים שגם אדם זקן שיש לו בנים ונכדים ונינים פוחד מן המוות. אדם שכבר כלכל את משפחתו ודאג להם עדיין ימצא עצמו חושש ודואג כאשר ישמע מהרופא שנותרו לו שבועיים לחיות. הוא לא ימשיך בחייו כרגיל. הוא לא יחתום על צוואה ויבקש את ארוחתו הרגילה כאילו הוא צועד לקראת עוד דבר שגרתי. הוא יחשוש והוא יפחד. אלוקים טבע בנו את הפחד מן המוות, גם כאשר האדם זקן ומתכונן לקראת מוות טבעי.
נמרוד: אז האדם פוחד מהמוות, אז מה?
דעואל: לא במקרה האדם פוחד מן המוות, ידידי. הבורא שטבע פחד זה באדם ידע טוב מאוד מה פחד זה יצור באנושות. הפחד הזה יצר מצב, שבו כל הדתות חוות דעה על המוות ומאמינות שיש חיים אחריו. האלוקים טבע באדם את הפחד הזה והכמיהה לחיי עולם הבא, כך מובן לנו שיש חיים לאחר המוות, מנפש האדם. אלוקים ידע שבבריאת נפש האדם באופן הזה, שבו חיפוש המשמעות והפחד מן המוות יתפסו מקום מרכזי בחייו, יגיע האדם לידי חיפוש דבר האלוקים בעולם.
נמרוד: אז מה ניתן ללמוד מכך, שמשמעות החיים טמונה במוות ובמה שאחריו?
דעואל: כך זה נראה, זהו המסר שהבורא טבע באדם. עצם העובדה שהרוב המוחלט של בני האדם בעולם מאמינים בהישארות הנפש מוכיח שזו הגדרה טבעית שהאלוקים טבע באדם. אלוקים טבע בנו את החיפוש אחר הייעוד ואחר המטרה ואלוקים מצפה מאיתנו שנחפש את האמת כדי לפעול על פיה ולהתכונן ליום המיתה. האדם מטבעו מבקש להתכונן למוות ולמצפה לו אחריו.
נמרוד: אני לא מסכים איתך. האדם פוחד מן המוות כי הוא פוחד לעזוב את העולם הזה, כי הוא פוחד לאבד את חייו.
דעואל: אולי, אך ברור לנו שהבורא ידע ממצב זה וממה שהוא יצור. אני סבור שהאלוקים גילה לכל אדם בלבו על קיומו ועל קיום הנצח. בגלל שנבראנו בצלמו אנחנו נצחיים בקיומנו ולמרות שאנחנו יודעים שגופנו ימות קיים בנו הרצון העז של הנצח. זוהי ההוויה האלוקית וזוהי מציאותה. עלינו להיות מאושרים שזכינו להיות יצירת ההוויה הזאת ולבקש להתקרב ולהזדכך ולחזור אל ההוויה הרוחנית ממנה נחצבנו. האדם מטבעו מבקש לחיות לנצח והוא חש בנצח הרוחני אליו הוא נועד, כי הנשמה היא חלק אלוק ממעל וכל מעדני העולם הזה לא יספקו אותה.
נמרוד: שוב אני שומע על האמונה הפרטית שלך. גם אם קיים פחד מן המוות, זה לא אומר שמשמעות החיים היא לא להנות ולעשות מה שבא לך בעולם הזה.
דעואל: בדיוק להיפך. יש תכלית לחיים שלנו ולא באנו הנה רק כדי ליהנות! ההגיון שלנו מלמד אותנו שנבראנו לתכלית ולא למיתה. אלוקים טבע בנו את החיפוש אחר הייעוד ואחר המטרה ולכן הוא מצפה מאיתנו שנחפש את האמת כדי לפעול על פיה ולהתכונן ליום המיתה! עצם העובדה שהרוב המוחלט של בני האדם בעולם מאמינים בהישארות הנפש מוכיח שזו הגדרה טבעית שאלוקים הנחיל לאדם. לימוד נפש האדם מלמדת אותנו שיש חיים אחרי המוות ואנו לא מסיימים את חיינו בעת המיתה. האדם יודע מטבעו שתמיד יהיה לו המשך. כאשר אדם נפטר אנחנו לא מתייחסים אליו כאל פחית שהתרוקנה וסיימה את יעודה בחיים אלה אלא שאנו מבינים שיש לו המשך. אלוקים הוא שטבע באדם את ההבנה הזאת.
נמרוד: אז נניח שמכאן למדים שיש לאדם המשך אחרי המוות... אז מה? מה כל זה קשור למשמעות החיים בעולם הזה?
דעואל: כבר אמרתי לך כי על זאת הדרך, האדם אמור להתכונן ליום המיתה. הוא אמור לשעבד את חייו לרצון הבורא, כי הוא לא חי עבור העולם הזה. זאת, כי העולם הזה מסתיים ואיננו והאדם אינו לוקח עימו דבר לעולם הבא מן העולם, פרט למעשיו. בזה האמינו אנשים, ואלו הגדרות אנושיות הטבועות בכל אחד ואחד מאיתנו. כל אדם יודע שהוא אמור לקבל שכר ועונש על מעשיו. ניתן להבין בנקל מנפש האדם כי מיצוי התכלית היא שתאפשר לנו לזכות בחיי העולם הבא.
נמרוד: אז משמעות החיים לפי דבריך, היא להתכונן ליום המוות?
דעואל: לא בדיוק. יש בנו מצפון להבדיל בין טוב לרע ואנו מרגישים רע אם עשינו דבר הנוגד את הערכים שהכרנו מעצמנו. אנו מבינים שיש תכלית למעשינו ולכן צריך להיות שכר ועונש על הפעולות הרעות והחיוביות שלנו. אם לא היה שכר ועונש אז אלוקים לא היה נותן לנו את הנסיון לעמוד בחטא או במצווה. עצם העובדה שיש בנו יצר טוב ויצר רע מלמד שאלוקים השאיר לאדם ספר הדרכה בעולם כדי לדעת איך להתמודד עם היצרים, "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה - תבלין".
נמרוד: אז אתה מסיק מכל זה שהבורא אמור להשאיר ספר הדרכה לאדם?
דעואל: נדון בכך בהמשך. אך ברור לנו כי לא מן הסתם מבקש האדם לקיים את רצון הבורא. אנשים מאמינים שעל ידי קיום המשמעות שלהם בעשיית הטוב, הם יזכו בשכר בעולם הבא. אנשים בכל העולם כולו, ובכל התרבויות, מאמינים שחיי העולם הזה הם נסיון שבו על האדם להוכיח את עצמו במעשיו כי הוא ראוי לחיי העולם הבא. כאן אנו מוצאים את המשמעות. האדם מטבעו יודע שעל ידי מעשיו הטובים בעולם הזה הוא קונה את כרטיס הכניסה שלו לעולם הבא. כל התרבויות האמינו, שעל ידי מעשיו הטובים של האדם - יקבל האדם את שכרו מהאלוקים. עובדה זו מוכיחה שהאלוקים טבע בבני האדם את הרצון לדעת מהו רצון האל. זהו מושג נוסף שהאלוקים טבע באדם.
נמרוד: מה תאמר על רוב הדתות אם כן? האם כולן מסרו את דבר האל לגרסתך?
דעואל: כלל לא, ומעולם לא אמרתי זאת. להיפך, רוב בני העולם המציאו דתות ושקרו להמון לגבי דבר האלוקים, אך נבע הדבר רק מרצונם העז לדעת את יעודם, וזאת מתוך הכמיהה הטבעית לכך בנפש האדם. גם אם רוב הדתות שיקרו, עדיין הדבר מלמד אותנו שהאלוקים טבע באדם את הרצון לדעת מהי מטרת חייו ולקיים אותה ע"י סדרת חוקים ונסיונות מהבורא שבראו. אנו רואים בכל התרבויות כיצד יחידים דברו בשם האלים ובני אדם האמינו להם. אנו רואים כיצד היו טובחים בני אדם את ילדיהם שלהם למען האלים, רק מכיוון שהאמינו שזהו רצון האלים! מכאן אנו למדים שבנפש האדם קיימת הכמיהה לחיפוש המשמעות על ידי ידיעת דבר האלוקים. הדבר היחיד הנלמד מכאן הוא כי אנשים מחפשים את דבר האלוקים בעולם ולכן טבעי שהאלוקים ישאיר את רצונו למחפש האמת.
נמרוד: נניח כי אתה צודק, ובאמת מלמד הדבר על כך שהאדם אמור להתכונן ליום המוות ולחפש את דבר הבורא כדי לקיימו. עדיין, מאין לך שהבורא לא טבע רגשות אלה באדם סתם כך כאשר הוא אינו מצפה מהאדם לפעול לפי הדרכה מסויימת?
דעואל: מדוע האלוקים יטבע באדם יצר טוב ויצר רע והתמודדות ביניהם אם האלוקים אינו מצפה מהאדם לפעול "לפי הדרכה מסויימת" שהשאיר בעולם, ועליהם השכר והעונש? למה אלוקים טבע באדם את הפחד מן המוות (גם כאשר האדם הוא שבע ימים) אם לא כדי שהאדם יחפש דרך להתכונן לקראת המוות ולשנות את מעשיו בעולם בהתאם לכך, כדי שיזכה בעולם הבא?
נמרוד: אני לא בטוח שאלוקים באמת מעוניין בכל הדברים שציינת. אני לא בטוח שהאדם אמור לחפש אחר דבר האלוקים כדי לקיים את רצונו.
דעואל: קצת ישרות! אז מה את חושבת שהאלוקים באמת רוצה ממך? מדוע אלוקים נתן בך יצר טוב ויצר רע אם הוא לא מצפה שתתמודד עימם לפי סדרת חוקים שקבע מראש? מדוע האלוקים לא ברא אותך כבעל חי הפועל לפי אינסטינקטים הטבועים בו ולא חושב על המחר? מדוע האלוקים נתן בך בינה, הגיון, תודעה ומצפון אם הוא לא מצפה ממך לחפש בעזרתם את משמעות חייך בעולם? האם האלוקים יפקיר את האדם בעולם ללא ספר הדרכה מה נכון ומה אסור? ומדוע פוחד האדם מהמוות גם כאשר אין לו סיבה להמשיך לחיות? מדוע האלוקים טבע באדם את הפחד מן המוות אם הוא לא מצפה מהאדם לחפש את התורה שתוביל אותו לחיי העולם הבא?
נמרוד: טוב, טוב. אני רואה את ההגיון שבדבריך, וזו טענה די חזקה שלך, לגבי הטוב והרע והבחירה המלמדים על תכלית ועניין במעשי האדם, אך עדיין איני רואה כאן את הרעיון של חיפוש ההדרכה לאדם. מדבריך יוצא כי משמעות החיים היא עשיית הטוב בעולם הזה, מדוע לא נסתפק בכך? מדוע נחפש ספר הדרכה כדי לדעת כיטצד להתמודד עם יצרינו? האם האדם אינו יכול להבין לבד מהו טוב ומהו רע?
דעואל: יש בנו יצר טוב ויצר רע, אנו עושים מעשים טובים ומעשים רעים ויש התנגשות בין ערכים של אחד לערכים של האחר. אנו מבינים שהאלוקים אמור להשאיר ספר הדרכה לאדם בעולם כדי שנדע איך לנהוג לא רק מעצמנו אלא גם כדי למצות את תכליתנו ולזכות בחיי הנצח של העולם הבא. אנו רואים כאן מצב של אפשרות בחירה אצל האדם, ומכאן אנו יכולים להבין שהאלוקים מצפה מאיתנו לבחור במשהו. האדם יכול לבחור לעשות מעשה חיובי או מעשה שלילי והוא אחראי למעשיו. לכן אנו מצפים לספר הדרכה שיאמר לנו אילו רגשות הם חיובים ואלו רגשות הם שלילים וכיצד עלינו לנהוג בחיינו בעניינים רבים.
נמרוד: מדוע אתה כה בטוח שהאלוקים צריך לגלות לנו מהו טוב ומהו רע, ושלא נוכל ללמוד זאת מעצמנו?
דעואל: האמת צריכה להיות דרך חיים שתגיד לאדם כיצד להתחתן, כיצד לקדש את האשה ולא משהו שינצור האדם רק בתוכו. הרי זו צריכה להיות דרך חיים שתהיה נגישה לגברים, נשים וטף!
נמרוד: אולי אלוקים רק רוצה שנהיה טובים. לשם מה צריך תורה בעולם?
דעואל: אדם רוצה להתגבר על הרגשות השליליים שלו ולהקצין את החיוביים. אך כיצד הוא ידע מהם רגשות אמיתיים ונכונים? הבנו שהאלוקים רוצה שנבחור בטוב ובכך נקיים את משמעות חיינו בעולם הזה. אך כאן ישנה בעיה, זאת מכיוון שבכל תרבות - "הטוב" מוגדר אחרת. אם אנו במלחמה ואנו חובשים פצוע שאיבד את ידיו ורגליו והוא מבקש שנהרגהו, האם זה טוב או רע? הרי הוא יסבול בחייו, אז עדיף להורגו אם כן, לא? איש אינו בטוח מה נכון ומה לא במקרה זה. האם לאשה מותר למכור את גופה אם היא מעוניינת בכך? בסין היו נוהגים לכרות את האף של מי שגנב. במדינות ערב, היה נהוג לכרות את היד. ומהו באמת דינו של גנב? האם מותר לנו לקחת את חירותו, ואם כן, לכמה זמן? האם מותר לנו להורגו?
נמרוד: אבל יש אנשים שעשו מקיום הטוב, קבע. כך למשל את הבודהיסטים, הם מאמינים שהם בוחרים בטוב בכל מעשיהם.
דעואל: מה שטוב בשבילי הוא לא בהכרח מה שטוב בשבילך. פעם דיברתי עם בודהיסט צמחוני אחד שאמר לי שאסור להרוג שום יצור חי. שאלתי אותו האם מותר להרוג נמלה. הוא אמר לי שלא. שאלתי אותו האם מותר לי להרוג יתוש בחדר שרוצה להזיקני. הוא אמר לי שלא. שאלתי אותו מהו יצור חי, האם חיידקים הם יצורים חיים? אולי הבודהיסט הורג חיידקים בעת שהוא נושם? הבודהיסט אמר לי שלא ניתן לראות חיידקים סתם כך. לכן שאלתי את הבודהיסט האם מותר לי להרוג נמלה אם אני לא רואה אותה כל כך טוב? הוא אמר לי שלא, והבין כיצד הוא סותר את דבריו במעשיו. הנחתי לזה.
נמרוד: אלו עניינים מאוד פעוטים, כמו מה מותר ואסור לאכול. אין כאן ממש עניין של טוב ורע.
דעואל: בדיוק להיפך. אלו העניינים הגדולים ביותר, האם האוכל מטמא את האדם? האם האדם רוצח כשהוא אוכל? ומה מותר ואסור לאכול והיכן הגבול בין רצח לבין הריגה לדבר אכילה? הבודהיסט לא ידע לענות לי על כך והוא לא ידע לענות על שאלות קשות יותר בנוגע להתערבות ברצח אדם. הבודהיסט למשל אמר לי, בהמשך השיחה, כי אסור לי להרוג רוצח כי בכך אני יורד לדרגתו. הרוצח התכוון להרוג אותי ואילו אני עשיתי את אותה פעולה כשהרגתי אותו. ירדתי לשפלותו של הרוצח כשעשיתי את אותו מעשה שהוא התכוון לעשות. הסברתי לבודהיסט שהמניע כאן שונה, הבודהיסט הסביר לי שהמניע אינו משנה, אלא הפעולה. שאלתי את אותו בודהיסט האם מותר לי להרוג מחבל באוטובוס, או שאתן לו להרוג אותי ואת היושבים בהסכמתי. הבודהיסט ענה לי שזהו רצון הגורל ואל לי להתערב בו ולכן אתן למחבל להרוג את כל היושבים ולא אהרוג אותו. שאל את עצמך, נמרוד: אם אראה מחבל המגלה מטען נפץ באוטובוס ומתכוון ללחוץ על הכפתור בעת שהוא צועק "אללה אכבר" ואילו אני רואה אדם שהתעלף קרוב אלי ואקדח באבנטו. הרי אני אקח את האקדח וארה במחבל מיד. האם המעשה שעשיתי הוא רע?
נמרוד: אני רואה את ההגיון העומד מאחורי דבריך. אדם שחי רק על פי רגש חיובי ואין לו רגשות שליליים יחשוב שרע להרוג גם מישהו רע.
דעואל: נכון, כך אמר לי אותו בודהיסט. כך הבנתי שגם טוב יכול להיות רע. רחם על רשע, ותהיה בעצמך רע. התעלם מלהציל צדיק, וגם כן תהיה רע. אנו רואים כי האדם יכול לפרש את הטוב והרע בכמה דרכים ואנו רואים שינויים רבים בתרבויות לגבי ההגדרות של טוב ורע. לכן ברור לנו שהבורא אמור להשאיר לנו ספר הדרכה מה טוב ומה רע באמת ומהי דרך עבודת השם. מה שנראה לי כטוב, יכול להראות כפשע אצל השני ומה שנראה אצל השני כמצווה יכול להראות כפשע בעיניי. אנו מצפים למצוא את דבר האלוקים בעולם, האומר לאדם את הדרך הנכונה בה יזכה לעשות את רצון בוראו ויזכה לעולם שכולו טוב.
נמרוד: אך אולי בכל זאת, זוהי הדרך? כלומר, אולי עלינו לבטל מעצמנו את הרע לגמרי. לא לכעוס אף פעם, ולא לרדת לדרגתם של אנשים רעים?
דעואל: כיצד תוכל לומר זאת? האם אמא שצועקת על הילד שלה שעשה מעשה רע הוא מעשה רע? האם אסיר שכולאים בכלא בכח הוא מעשה רע? הרע כל אלה ועוד הם מעשים חיוביים ולא שליליים! כיצד אדם שמוותר על רגשותיו השליליים יכול להבין את זה? הרי אדם שחושב שהוא וויתר על הרגשות השליליים שבו חושב שהריגת נמלה זהו רצח! על אחת כמה וכמה שחיטת דג (!) או אכילת סטייק עין. עם זאת, הוא עצמו הורג מיליוני חיידקים ושאר יצורים בכל שניה ושניה כשהוא נושם, על אחת כמה וכמה כשהוא שותה! הוא הורג יצורים חיים. אז אולי האדם יפסיק לנשום כדי לא להרוג? אבל אם הוא יפסיק לנשום הוא ימות ויפול על הרצפה ויהרוג את מיליארדי יצורים חיים אחרים! כשהוא חולה באיזו מחלה ולוקח תרופות הוא הורג את החיידקים המסכנים הפוגעים בגופו. אך אולי היצורים החיים הקטנים פחות חשובים מהחיים? אז אולי נמלה חפה מפשע מותר להרוג?
נמרוד: אני רואה שקיימות סתירות בגישה זאת, אך ישנן דתות מסודרות העוסקות בכך. לא כן?
דעואל: לא. בסופו של דבר, כל דת הודית, בדרכה המיוחדת, בודהיזם או הינדוהיזם או שינטו או זן, מגיעות לאמת בדרך אחרת לגמרי. כל אחד מבין אחרת מהו "טוב" ומהו "רע" וכל אחד יכול להסביר לך שעות במה הוא מאמין וכיצד הוא מרגיש וחש זאת בדרכו הסובייקטיבית. אך הוא לא יכול להוכיח שהרגשתו נכונה מהרגשת אחרים. אך אמת יכולה להיות רק אחת. אדם שאומר לכם שהוא מרגיש שזאת האמת ולא אכפת לו שאתם חושבים שהאמת אחרת, הוא אדם שפשוט אינו יודע מהי האמת. הוא רק מאמין באמת משל עצמו. להיפך, אמונות אלו רק מלמדות אותנו מדוע צריך להיות ספר הדרכה מסודר.
נמרוד: האם אתה באמת מסוגל לומר לי כי ניתן להשתמש ביצר הרע למטרות חיוביות?
דעואל: בודאי. הרי היצר הרע נמצא באדם רק כדי שיתמודד איתו כדי לזכות בעולם, זוהי מטרה חיובית כשלעצמה. התורה היהודית מלמדת אותנו כיצד להשתמש ברגשות בתבונה. "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", "וידעת את השם אלוקיך" - זהו שכל וזוהי אמת. "ואהבת את השם אלוקיך", "ואהבת לרעך כמוך" - זוהי השתמשות נכונה ברגשות החיוביים. "משנאיך השם אשנא" - זוהי השתמשות נכונה ברגשות השליליים. רק תורה של אמת לא מבקשת להקצין רגשות מסויימים אלא להשתמש בכולם בתבונה. רק אלוקים יכול להגיד מהו רע ומהו טוב וכיצד להשתמש ברגשות שבך. על האדם להתגבר על יצרו ולכפות אותו לאהבת הבורא. רק ברגע שהאדם מצליח בכך, הוא מגיע לאושר האמיתי ומרגיש שהאמת השכלית מתיישבת על לבו גם באופן הרגשי.
נמרוד: אז כיצד נדע היכן היא דת האמת?
דעואל: על ידי תורה. התורה שהאלוקים ישאיר לאדם צריכה להיות במתכונת שונה מכל תורה אחרת במידה כזאת שלא יהיה ניתן לשקר בה על מה שאמר אלוקים. הבה נסתכל בדתות השונות ונראה אם הבורא השאיר משהו לאנשי העולם אותו יצר. מהי תורה זאת? בכך נדון במאמרים העוסקים בכך.
בברכה,
דניאל בלס.
המאמר הוגש בחסות ארגזים לספר תורה