דו-שיח בענייני אמונה
(מאת דניאל בלס)
"אולי לבורא אין בכלל עניין בבני אדם?"
נושאים: האל אינו זקוק לתפילותינו או ליחסינו אליו, ואולי איינשטיין ושפינוזה צדקו ולאל אין כלל עניין באדם. האם הבורא עזב את העולם? כיצד נוכל לדעת האם לבורא יש בכלל עניין במעשיו של האדם?
נמרוד: הייתי רוצה כעת לגשת לדון ברצון האלוקים. אני יודע שזהו נושא מעורפל במקצת, וקשה לי להאמין שתוכל להציג ראיות מוצקות לשם כך, כפי שהצגת עד כה בנושאים אחרים בהם דיברנו.
דעואל: זה אמנם נושא סבוך במקצת, ונאלץ להשתמש בלא מעט מחשבה ולוגיקה, אך הראיות יהיו מוצקות וברורות לכל בר-דעת חושב. אך עליך לדעת גם זאת: כדי להוכיח שיש בורא לעולם, מספיק להשתמש במדע והחשיבה המדעית. אך כדי להוכיח שלבורא יש רצון באדם, צריך להיות יותר מחכם, צריך להיות ישר ואיש של אמת.
נמרוד: אני כמובן מוכן לנסות.
דעואל: אם כן אמור לי, במה אתה בדיוק מאמין נכון לעתה?
נמרוד: תראה, כבר אמרתי לך שאיני מאמין שהתורה אמת. התייחסתי לכל הפסוקים שהצגת בצורה היסטורית ופיוטית בלבד. אני מאמין שגם אם יש בורא, בטח שלא אכפת לו מהאדם וממעשיו. אחרי הכל, אתה מדבר על בורא אינסופי. אתה חושב שמעניין אותו אם נטלת שלוש פעמים את הידיים לפני הסעודה? האלוקים אליו אתה מתפלל לא באמת זקוק לתפילות שלך, וגם אתה לא זקוק להן כדי לדעת שהוא קיים.
הבורא שבאמת קיים הוא בורא שלא ראוי להתפלל אליו כלל, כי אין לו צורך או רצון בתפילות או במעשים. זה היה גם החידוש של שפינוזה: שהאלוקים אמנם קיים אך לא אכפת לו מהאדם. כשאני חושב על כך, בעצם כל מדען שטען שיש אלוקים, כפר ברצון של האלוקים. כלומר, גם איינשטיין טען שיש בורא לעולם הנמצא בכל היקום, וש"לא משחק בקוביות"...
אך הוא לא האמין שלבורא יש עניין באדם. סטיבן הוקינג מדבר גם הוא לפעמים על הבורא הקוסמי, אך הוא בכלל לא מתאר אותו כאל שעכשיו נמצא בינינו ושומע את השיחה עליו. גם כאשר פרופסורים ידועי שם מדברים על אלוקים ברצינות, הם לא מדברים על אלוקים שאכפת לו ממעשי בני האדם. כך שהטענה שלי היא כזאת: אולי יש בורא לעולם, אך אין לו כלל עניין במעשיהם של בני אדם?
דעואל: אז לשם מה הוא ברא אותם? לשם מה האל ברא את בני האדם, אם אין לו עניין בהם? האם חושב אתה שאדם בונה בניין כדי לעזוב אותו שומם? האם מסוגל אתה לחשוב לרגע שאם מביאה ילד לעולם במטרה לנטוש אותו ולשכוח ממנו? האם נדמה לך כי האל יצור את האדם, בניו, ישקיע בהם ובעולמם חוכמה בל תתואר במילים וזאת רק כדי לנטוש אותם?
נמרוד: אתה מדבר כעת במושגים של בני אדם, אולי למושגים של הבורא זה בסדר.
דעואל: לא, המושגים בהם אני מדבר הם המושגים אותם הבורא השריש בי, כפי שהשריש בכל אחד מאיתנו. יש בנו את כח הדיבור, שאין בבעלי החיים. ויש בנו גם את כח השכל, אותו השכל ממש בו אנו מביטים על הבריאה ומסיקים שהבורא קיים ולא נטש את ברואיו.
נמרוד: כיצד אתה יודע שהבורא לא "נטש את ברואיו"?
דעואל: על כך כבר דנו בעבר. סיכמנו שהבורא משגיח על כל דבר בבריאה ואם יעזוב את אחיזתו מן הבריאה אפילו לרגע, הכל יחזור שוב לתוהו ובוהו. חוקי הטבע בעולם הם התגלמות הכוחות של הבורא. האטום ממשיך לנוע, באותה מהירות ובאותה צורה. העולם מסתובב סביב השמש והירח סביב העולם. מערכת השמש והכוכבים נעים כסדרם, במרחק המתאים, בזוית המתאימה ובמהירות המתאימה לקיום החיים כאן בכדור הארץ.
האל מאפשר את קיומנו בכל רגע נתון. כך גם אמרו חכמים "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. כל הקיים עשוי ממולקולות אך המולקולות אינן נוגעות אלה באלה. מה מחזיק אותן יחד אם לא הבורא? הבורא שומר על הבריאה שתתקיים והוא נתן בכח השכל האנושי לראות ולהבין את כל זה. מדוע לדעתך האל שומר על העולם, אם לא כדי שנתקיים בו ונשים לב לכל אלה?
נמרוד: אלוקים ברא גם נמלים. אולי הוא משגיח על כל אחת ואחת מהן?
דעואל: הבורא עליו דיברנו, הוא בורא אינסופי ובודאי שהוא משגיח על כל ברואיו. כך אמר גם דוד המלך בתהילים "כי הוא הנותן לחם לכל בשר, כי לעולם חסדו". האל שומר על המינים שברא בעולם, ומקיים את כל העולם ברצונו.
נמרוד: כשאני אומר "משגיח", הכוונה שלי לאכפתיות מעשית, לא רק להשגחה שהיצור ישרוד. במה האדם שונה מנמלה לפני הבורא? יש לי ההרגשה שבתור אדם, יש בכל אחד מאיתנו הרצון לאבא בשמיים. נראה לי שזהו מחסור נפשי הקיים באדם. אתה ממלא את המחסור הזה באמצעות אמונה. אז אני שואל שוב, ואני רוצה תשובה עניינית. מדוע שהבורא יתעניין במעשיו של האדם יותר משהוא מתעניין במעשיה של נמלה?
דעואל: עצם העובדה שהאדם מסוגל להביט ולהבין ולדון על כך, מוכיח שלאל עניין מיוחד באדם. רק לנו יש את כח השכל וההבחנה בין טוב לרע, כדי להבחין בקיום הבורא. תאר לעצמך את העולם ללא האדם. הרי היה זה עולם חסר משמעות. נמלים הפועלות כרובוטים.
בעלי חיים האוכלים בעלי חיים אחרים ללא מחשבה, ולאף יצור אין שאיפה או השגה שכלית לגבי קיומו ומי שבראו. האדם מסוגל להבחין שהוא נזר הבריאה לא בגלל גאוותו, כי אם בזכות שכלו.
נמרוד: גם אם האדם הוא נזר הבריאה, כלומר היצור המיוחד ביותר שהבורא ברא, עדיין אין זה מלמד שלבורא קיים יחס מיוחד כלפיו וכלפי מעשיו. כיצד אנו יודעים שהבורא מתעניין באדם?
דעואל: התשובה לכך היא מאוד פשוטה, וצפיתי שתגיע אליה לבדך. אנו יודעים שלאלוקים יש עניין באדם מהסיבה הפשוטה שלאדם יש עניין באלוקים!
ברור לנו שאם לבורא יש עניין באדם, הוא צריך להשאיר בכולנו את האפשרות להכיר בקיומו. זוהי האינטואיציה האנושית הטבועה בכולנו, היכולת להבחין בקיומו של המסדר לפי הסדר. אנו יודעים שהבורא קיים היות והעולם מעיד על בוראו. אך אנו גם יודעים שהבורא ברא את האדם, והוא המאפשר את חייו באמצעות כל הרוחש סביבו.
האלוקים נתן בנו את היכולת להגדיר את המציאות, ככזאת אשר נבראה עבורנו. לא מן הסתם האדם מסוגל להבחין בכך. לאל יש עניין שהאדם יבחין בכך, ומכאן שיש לו עניין לראות את תוצאות מעשיו.
נמרוד: גם אם נניח שאלוקים רוצה מהאדם משהו, איך אתה חושב שהאדם מסוגל לדעת מה אלוקים רוצה ממנו?
דעואל: כדי למצוא את התשובות לשאלות הללו, כל שעליך לעשות הוא להשתמש בשכל. ברור שכאשר האלוקים ברא אותנו, הוא גם ברא גם את ההגיון שבנו. אנו יכולים להכיר את רצונו של האלוקים על ידי חקר האדם וההגיון שנתן בו. על ידי עמקות בנפש האדם נוכל ללמוד על הבורא ורצונו מן האדם.
נמרוד: מדוע שנכיר את הבורא מנפש האדם? וכי אנו מבינים את הבורא ויכולים למשש אותו? לא! אז מדוע שנבין את רצונו אם אותו עצמו איננו מבינים? הפעם הלכת מעט רחוק מידי.
דעואל: תאר לך פירמידה ששנינו לא יודעים מי בנה אותה או כיצד בנו אותה! ובכל זאת אנו יודעים שמישהו בנה אותה.
נמרוד: ברור לי שההוכחות למציאות האלוקים בעולם הן לפי מיליונים אך לא על כך רציתי לדון, אלא כיצד נוכל ללמוד על הבורא מתוך הבריאה אותה ברא, זוהי שאלתי.
דעואל: התאזר בסבלנות, ושמע מה יש לי לומר. כעת, אני שואל כיצד נכיר את האנשים שבנו את הפירמידות? יש דרך! נניח שאתבונן באבנים הענקיות הבנויות אחת על גבי השניה באופן סימטרי, אומר לך כי היוצרים של הפירמידה הם אנשים מדויקים! עוד אראה ציורים בפירמידה של כהי עור המשעבדים בהירי עור בפרך, אומר לך שמכאן אני מבין שהמצרים היו כהי עור ושעבדו עם אחר של בהירי עור.
עוד אראה בפירמידה אזור קבורה ובו אוצרות, אומר לך שהמצרים קברו בפירמידות את מלכיהם לזכרון עולם ואולי באמונה בתחייה מחודשת בה יוכלו הם להשתמש באוצרות הקבורים עמם. כל אלו הן מסקנות הגיוניות ביותר.
אך תאר לעצמך אילו אתה היית שואל, "וכי אנו מכירים את יוצרי הפירמידות? מדוע שנכיר את יוצרי הפירמידה מתוך הפירמידה עצמה? וכי אנו מבינים את המצרים שבנו את הפירמידה ויכולים למשש אותם ולקרוא בשמותיהם? אז מדוע שנלמד עליהם או נבין את רצונם מתוך הפירמידה אותה בנו?"
נמרוד: משל נחמד. אני מבין את המסקנה היטב.
דעואל: חקר רצון האלוקים דומה מעט לחקר הארכיאולוגיה. כשם שהיינו מוצאים כלי חרס בן אלפי שנים ולומדים מצורתו והשירטוטים שעליו על כוונת האומן ביצירת הכלי, כך נוכל להבין מחקר נפש האדם על כוונת היוצר כשבראו.
נמרוד: וזה נראה לך לוגי, לחקור רגשות ויצרים בנפש האדם, ולהסיק מהן על הרצון האלוקי?
דעואל: יהיה זה לוגי לחקור את נפש האדם והכוונה ביצירתה בדיוק כשם שיהיה זה לוגי לחקור כלי חרס או ציור ולהבין כוונת האומן שיצר אותם. כאשר נגלה שאנו מסוגלים להבין את רצון האלוקים על ידי חקר נפש האדם, נבין בבירור שהאלוקים טבע בנו את היכולת להבין את רצונו.
נמרוד: אני רואה.
דעואל: אנו יכולים ללמוד כמה שאפשר ממה שאפשר. אנו יכולים להכיר את רגש האהבה מתוך ההתבטאות שלה שלה בפועל ומה שמוכן האדם להקריב עבורה. באותה מידה אנו יכולים ללמוד על האלוקים ורצונו מנפש האדם והאינסטינקטים הטבעיים הנמצאים באדם, מכיוון שאלוקים, הוא שטבע באדם את כל אלה: את החיפוש אחר התכלית ואחר היעוד, את הפחד והחשש מן המוות - הכל מהאלוקים.
אנו מסוגלים לראות שיתוש עוקץ את העור, ולפני כן הוא מזריק את העור סם מרדים. אנחנו מסוגלים להבין בשכלנו שפעולה זו וסם זה טבועים ביתוש על ידי הבורא כדי שיוכל הוא לשרוד ובעל החי לא ירגיש בעקיצתו. אנו מסוגלים לראות כד חרס ישן, וללמוד מן הקימורים שעליו וצורתו כי הוא נועד לפולחן או לשימור יין. כך גם אנו מסוגלים להביט על האדם בעולם, לצפות במעשיו ובמושגיו האנושיים, ובאמצעות ההגיון להבין מה הבורא רצה מן האדם ולשם מה בראו. כדי לגלות מה היה רצון הבורא ביצירת האדם, מוטל עלינו להשתמש בפסיכולוגיה וסוציולוגיה.
נמרוד: טוב. זוהי בהחלט נראית כגישה שכלית ואני מוכן לנסות לדון בה.
דעואל: כבר הסכמנו שניתן ללמוד מהחיים על פני כדור הארץ, כי העולם הזה נוצר בשביל האדם. כל בעלי החיים והיקום נוצרו עבור האדם המסוגל להכיר בהם. אך בזה לא תם העניין, כי האדם לא מסתפק בכך שהוא מבין וחש כנזר הבריאה. אלוקים טבע באדם תכונות אלה אך הוא טבע בו גם תכונות נוספות. תכונות כגון חוסר סיפוק וחוסר משמעות מן החיים החומריים והיצריים.
האדם שואל את עצמו מדוע הוא קיים ומדוע הוא מת. האדם שואל את עצמו, אם אנו חיים, מדוע אנו מתים? מהי המטרה להיותי קיים?
אנחנו יודעים שהבורא רוצה מאיתנו משהו לפי הרגשות והתכונות שבנו. המצפון. עצם הידיעה מתי עשית דבר רע או דבר טוב. הפחד מהמוות, הרצון, השאיפות. החיפוש אחר הייעוד, אחר המטרה. יש מטרה מכיוון שהבורא טבע בנו את הרצון לחפש אחר מטרה, אחר ייעוד.
נמרוד: אתה מדבר בצורה מאוד כללית וקשה להבין אותך. מהי נפש האדם עליה אתה מדבר? מהן התכונות הללו שאתה טוען כי האל טבע באדם?
דעואל: ראה, גוף האדם הוא הדבר המורכב ביותר ביקום. ברור לנו שהבורא ברא את גוף האדם והוא ברא גם את נפש האדם. באומרי "נפש האדם", כוונתי לתבנית הנפשית הבסיסית הקיימת בכל בני האדם. זוהי הדרך בה אנו מפרשים את המציאות ולומדים להתנהג בה ולהבינה.
מהרגע בו האדם נולד, אנו רואים שקיימים בו אינסטינקטים בסיסיים שהאלוקים טבע בו. תינוק למשל לומד לדבר את שפת אמו, וזאת כאשר לא ידע מהו דיבור מעודו. ילד ישמח כאשר תנתן לו מתנה וילד יבכה כאשר תלקח ממנו המתנה. אדם כועס כאשר לועגים לו והאדם פוחד כאשר באים להזיק לו. האדם מקנא במה שאין לו והאדם מצטער על מה שחסר לו. כל התכונות הללו ועוד רבות אחרות הן היוצרות את התבנית הבסיסית של נפש האדם.
רק החל מגיל מסויים האדם הוא גם בעל בחירה, ומסוגל לשלוט ביצריו ואף לבחון את המציאות באובייקטיביות כאיש של אמת. בתור בני אדם, יש בכולנו מן המשותף, וזה מה שמאפשר את קיומנו כחברה. אם לא היתה קיימת בכולנו תבנית נפשית בסיסית, לא היתה קיימת הפסיכולוגיה החוקרת את ההתנהגות האנושית. במאמרים אלה, למעשה ננסה לחקור את נפש האדם וההתנהגות האנושית. לכן אמרתי שנעסוק כאן בפסיכולוגיה וסוציולוגיה.
נמרוד: עכשיו הסברת את עצמך טוב הרבה יותר. אתה צודק בכך שבכל בני האדם ישנן תכונות נפשיות משותפות. ובאמת נראה שהבורא טבע באדם תכונות אלו למטרה מסויימת. בכל אופן, איני רואה שהתכונות שהזכרת בנפש האדם מעידות על רצונו. הן רק מערפלות את התמונה.
דעואל: עד כה ניסיתי להגדיר לך מהי נפש האדם. אך נעסוק עתה רק בתכונה אחת בנפש האדם, המעידה שלבורא יש ענין באדם. אלוקים טבע באדם את הבקשה למשמעות.
נמרוד: מהי כוונתך?
דעואל: כפי שאנו יכולים לראות, נפש האדם מחפשת משמעות. אנו רואים שבכל התקופות בני האדם, ולא רק הפילוסופים, חיפשו את מטרת קיומם ולא הסתפקו בקיום משפחה ועבודה. לא קיים אדם שאינו שואל את עצמו מספר פעמים בחייו לשם מה הוא חי ומה האלוקים רוצה ממנו. יש שיחפשו אחר משמעות חייהם בעולם ויש אנשים שידחיקו רגעים כאלה על ידי מעבר לעיסוקים שונים. אך כל אדם עובר מצבים כאלו בחייו ושואל את השאלה "לשם מה אני חי?"
אפילו בימינו אנו מגלים אלפי בני נוער הנוהרים להודו ולמדינות המזרח כדי לחפש משמעות. זאת מכיוון שההגיון האנושי הטבוע בכולנו מלמד אותנו שנבראנו לתכלית ולא למיתה. כל בעל חי מטבעו מבקש לשרוד ומסתפק בכך, ואילו האדם שואל לשם מה לו לחיות!
נמרוד: אני רואה מדוע התכונה הזאת, של המשמעות, נוגדת את ההגיון. אך איני רואה בתכונה זו שאלה מהותית כל כך אצל האדם.
דעואל: לא הכרתי אדם שדבר זה לא הפריע לו. אנשים אמנם נוטים להדחיק את הבקשה הזאת, אבל היא בוערת בכל אחד מאיתנו. כל הדיונים שלנו עד עכשיו מוכיחים זאת, כי האדם רוצה להרגיש שלם עם עצמו בדרך חייו. הוא רוצה לדעת שהוא יודע את האמת ועושה את הדבר הנכון. כל מי שמתעניין בדיון שלנו יכול להוכיח את הנקודה הזאת.
נמרוד: ומה לגבי מי שלא מחפש אמת ושואל שאלות? גם לו לדעתך יש את התכונה של חיפוש המשמעות והאמת?
דעואל: בודאי. גם האדם הפשוט ביותר שואל את עצמו "האם המטרה להיותי קיים היא לאכול ולשתות, להביא ילדים לעולם ולמות כמו כל בעל חי?" כי אם זוהי היתה המשמעות, כיצד זה שאנשים אינם שלמים איתה?
כולנו שואפים למשמעות, במודע או שלא במודע. בכל חילוני קיימת ההרגשה הזאת, שהוא החמיץ משהו. האדם הולך לעבודה, חוזר לביתו מותש, צופה באיזה משחק כדור והולך לשון. אך בתוכו, בתוכו הוא מרגיש שיש יותר מזה. שהוא החמיץ משהו בחיים שלו, שלא בשביל זה הוא חי. לא בשביל כסף, לא בשביל ירושה גדולה לילדים, לא בשביל ספורט או גוף שרירי, לא בשביל אוכל או תאווה גופנית. כל אדם יודע בתוכו שלא בשביל זה חיים. כל אדם מרגיש בתוכו שעליו לחפש את משמעות החיים, אך רוב האנשים פוחדים לחשוב או לחפש. הם מרגישים שהם יכולים להפסיד את כל ההנאות שהם הכירו בחיים אם יגלו את האמת.
נמרוד: קשה להתווכח איתך בעניין זה. אך אולי נובע הדבר ממחסור? כלומר, אנשים עשירים ובעלי עבודה טובה בטח אינם חושבים על דברים כאלה.
דעואל: האדם יכול להיות בעל ממון רב כשכל תענוגות העולם בידו ועדיין תטריד אותו שאלת קיומו. האדם יכול להיות מבוסס, בעל אשה, משפחה, ילדים ועבודה טובה ועדיין ישאל מדוע הוא קיים.
בקשה זו, לדעת מהי משמעות החיים, נוגדת את כל חוקי הטבע. זוהי שאיפה הקיימת בנפש כל אדם ואנשים מסוגלים לאבד את חייהם בגללה. כיצד זה האלוקים ברא מצב בו כל כך הרבה אנשים רוצים במשמעות?
נמרוד: טוב, אז באדם יש מעין תכונה כזאת של חיפוש אחר משמעות חייו. אז מה? מה כבר ניתן ללמוד מזה?
דעואל: שום בעל חי המוכר לנו, איננו מבקש לדעת את תכליתו בעולם או להכיר את יוצרו. האדם מבקש ותר אחר משמעות ואביו הנצחי. האלוקים, הוא שברא את האדם במתכונת הזאת, שבה יבין האדם שיש לאלוהיו עניין בו. רוב בני העולם מקבלים בלב שלם וכעובדה שיש אלוקים ויש לו חפץ ועניין בהם ובמעשיהם, כי עם הבנה זאת הבורא ברא אותם.
עליך להבין ששאלת המשמעות המתעוררת בכל אדם, לא נובעת מן הסתם. זוהי תכונה נוספת שהאלוקים ברא בנפש האדם. כאשר נחקור תכונה זאת, נוכל להבין מה האלוקים רצה שנלמד ממנה.
נמרוד: טוב, אז מה אפשר ללמוד מתכונת "הרצון לאמת ומשמעות"?
דעואל: כפי שהאדם הצמא מעיד על קיומם של מים, כך האדם השואף למשמעות מעיד על קיומה של משמעות.
נמרוד: מעניין.
דעואל: בכל מקום בו צועדות רגלינו, אנו רואים שהאלוקים ברא באדם צמאה ורעב אך ורק לדברים שהם קיימים. אנו רואים זאת בכל מקום בטבע. גם לו נקח זכר בודד ונשימו באי שומם הריק מכל יצור חי אחר, הרי בבו היום הוא ישאף למצוא לו בת-זוג. הנפש שלו תהיה כמהה לכך ומכמיהה זו הוא יוכל ללמוד שבת הזוג אמורה להיות קיימת והוא יחפש אחריה.
גם לו נקח סוס ונסגור אותו בחדר צר כשבוי מרגע היוולדו, עדיין תהיה בו הכמיהה לרוץ בשדות הפתוחים ולחלץ את עצמותיו בחופשיות. הבקשה למרחב ושטח מחייה גדול היא תכונה הקיימת בבעלי החיים, המלמדת ששטח מחייה כזה אכן צריך להיות קיים עבורם והחיות נועדו לחיות בו.
גם לו נחזיק אריות ונמרים בשבי, עדיין תהיה בהם הכמיהה לצוד את טרפם ולאכול בשר חי. גם לו ניקח יונה ונביית אותה, היא תרצה לעוף, ממש כשם שציפור הדרור תרצה להיות חופשיה. האלוקים ברא את המים ולאחר מכן ברא את היצור הצמא למים. אין טעם שהאלוקים יברא יצור הצמא למשהו שהוא לא ברא. בעלי חיים אינם תרים אחר משמעות ומכאן שאין להם משמעות. הכלב נאמן לבעליו, זוהי תכונתו וזוהי מטרת קיומו. החיות מבדרות, מועילות או מזיקות לאדם ואין להן רצון משל עצמם או דעה לגבי החיים. האדם לעומת זאת, משתוקק לגלות את רצון האלוקים ויעודו בעולם. טבע זה בנפש האדם מלמד אותנו שהאלוקים אכן השאיר בעולם דרך לגלות את רצונו.
נמרוד: אז אתה בעצם אומר כי המתכונת בה נברא האדם, היא מתכונת המעידה על רצון יוצרו. האל ברא את האדם בעל רצון למשמעות והכרת הבורא, כך שלבורא היתה כוונה שהאדם יגלה את משמעות חייו. הבורא, כפי שאנחנו רואים בטבע, בורא דברים למטרה מסויימת, ולא נותן מחסור לדברים שהם אינם קיימים. לפי דברים אלה נראה כי משמעות צריכה להיות קיימת עבור האדם. אני מודה שהצלחת להוכיח את קיומה של משמעות, לפחות לפי הנתונים שאנחנו מקבלים מחקירת תכונות בנפש האדם.
דעואל: כל ההשגות שהשגנו עד דיון זה, הן השגות אותן כל אדם מסוגל להשיג. אנו רואים שהאלוקים נתן בנו שכל להשיג אמת על קיומו, וכעת אנו יודעים שהאל טבע בנו שכל כדי להשיג אמת אף על רצונו. לא במקרה אנו מסוגלים להגיע להשגות אלה. אנו מתוכננים לכך בידיו. האלוקים ברא את האדם ואלוקים ברא גם את נפש האדם.
בברכה,
דניאל בלס.
המאמר הוגש בחסות סט ילקוט יוסף