שיחה עם יהודי משיחי-דתי-כופר (חלק שני)

שיחה עם יהודי משיחי-דתי-כופר (חלק שני)

מאמר בשני חלקים מאת דניאל בלס

- הנצרות היא שקר, אבל פשוט קשה לי לוותר על האמונה!

בשלב זה נאנח היהודי, והודה בפני שהנצרות היא שקר. "ובכל זאת," אמר לי "פשוט קשה לי לוותר על האמונה שישו יכפר לי על כל החטאים".

ניסיתי לענות לו על הדברים מן התורה:

לפי הנצרות, מספיק להאמין בישו כדי לכפר על כל החטאים, ואפילו העתידיים. אך לא די בכך שאין כל הגיון בטענה שקורבן מן העבר מסוגל לכפר על מעשים עתידיים, אלא שלא מצאנו בכל התנ"ך כולו אפילו קורבן אחד המסוגל לכפר על חטא שעוד לא נעשה.

מצד שני, גם לא מצאנו בכל התורה כולה קורבן אנוש לכפרת העם. עקידת יצחק לימדה אותנו היטב שאין הקב"ה מעוניין בקורבן אדם, ואין אדם המסוגל לכפר על חבירו במותו. כך גם אומרת התורה במפורש (דברים, פרק כד, טז) "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבותם. איש בחטאו יומת!"

"אני רואה שזה כתוב בתורה," הוא אמר "ואני מבין למה הנצרות לא יכולה להיות אמת. אבל אתה צריך להבין אותי... לחשוב שהלכתי כל יום ראשון לחוגים הנוצריים, למדתי את הנצרות במשך שנתיים. כל האהבה של ישו וכל הקדושים שמתו בשמו... אני מבין בשכל שלי שהנצרות לא אמיתית, אבל הם גרמו לי להרגיש אחרת כל השנים האלה".

"אני מבין איך אתה מרגיש," השתתפתי בצערו "ובעצם, כאשר נוצרים מגיעים להבנה הזאת, הם טוענים שלא צריך לסמוך על השכל, ולמעשה האמונה צריכה להיות רגשית".

"זה מה שאני מרגיש עכשיו," הוא אמר.

"זה אולי מה שאתה מרגיש," הסברתי לו "אבל לא מה שאתה יודע. גם האמונה הנוצרית מבוססת על מאורעות היסטוריים ונבואות. הם מאמינים שהיה אדם בשם ישו, הם מאמינים במעמד הר-סיני, וסוברים שהברית החדשה היא המשך של הישנה. הם לא יכולים להתעלם מהשכל רק כאשר זה נוגע לאמונה בנצרות, ומאידך להסתמך על השכל בכל עניין נוצרי אחר..."

"כן," הוא אמר "אבל מה לגבי כל האושר שהאמונה בישו מציעה, כל הקדושים... אהבה בלי תנאים, כמו שצריך להיות".

"תאמין בישו, ותקבל כרטיס כניסה חצי-חינם לגן-עדן,

היום ב-30% אחוז הנחה, סתם, כי הוא אוהב אותך!"

"כמו שצריך להיות?" שאלתי בהרמת גבה "הרי זוהי אמונה ילדותית מאין כמוה. האם חשבת לרגע שהבורא ברא אותך עם יצר טוב ויצר רע, אם הוא לא רוצה שתלחם ברע עבור הטוב? האם נראה לך שהקב"ה יצר אותך עם מצפון, תודעה, מחשבה, הגיון, רגשות, יצר טוב ויצר רע ויותר מכל אלה - עם בחירה חופשית, רק כדי שתחיה באיזו אמונה ילדותית על מישהו שנצלב לפני אלפי שנים ויכפר לך על כל החטאים שתעשה?"

ואחרי רגע הוספתי "הרי המציאות שלנו היא לא ילדותית כפי שאתה מצייר אותה. אנשים סובלים במציאות הזאת, וחלקם הרבה יותר מישו. קיימים גנבים ורוצחים, פריצות, לשון ורכילות. קיימים בתי משפט ובתי סוהר. העולם שלנו הוא לא עולם ילדותי בכלל, ואמונה בכפרת חטאים בלי דין ובלי דיין היא האמונה המזיקה ביותר שיש".

"עלינו מוטל להפוך את העולם הזה לטוב יותר," אמרתי בהחלטיות "ואת זה אפשר להשיג רק עם תורה שהיא מתחשבת במציאות שסביבנו ולא מציעה לנו פיתויים חסרי שחר בלי חוקים ובלי מצוות, בלי דין ובלי דיין. תורת ישראל מבוססת על המציאות כי המציאות מבוססת על התורה.

התורה כותבת במפורש את הדין של רוצח וגנב, מחלל שבת והבא על אשת איש. כל ארבעים מסכתות הגמרא מבוססות על הדין, ההלכה והמשפט. זו המציאות השכלית היחידה החלה על העולם בו אנו חיים.

התורה היא ספר הוראה שהקב"ה נתן לעם ישראל כדי שיוכלו לקיים את המצוות, להיבדל מהגויים ולהתעלות מעל המציאות שסביבנו. זאת ניתן להשיג רק באמצעות ספר חוקים, ספר מצוות, ולא הבטחות בלא עמוד שידרה".

"כן..." הוא אמר בשקט "אבל בכל זאת, רק להאמין בישו כדי לקבל את העולם הבא. זה נשמע כל כך טוב, כל כך מתחשב. זו נשמעת כמו אהבה אמיתית, ולכן קשה לי לוותר עליה".

"קשה לך לוותר?" התפלאתי, "איני מבין כיצד היית מסוגל להאמין באמונה שכזאת מלכתחילה!"

"למה אתה מתכוון?" הוא שאל.

ואז הסברתי לו את ההגיון האמיתי העומד מאחורי "האהבה" של הנצרות.

לא רק שמבחינה טכנית, רצחו והתעללו הנוצרים בשם הדת "האוהבת" במשך אלפי אנשים, המירו דתם של יהודים בעל כרכם וגירשו יהודים ממקום למקום, אלא שכל ההגיון של הנצרות מושתת על אותו הגיון מעוות.

לשיטתם של נוצרים, כל המאמין בישו מתכפרים לו כל עוונותיו (גם אם יהיה זה היטלר בעצמו), ומאידך כל הכופר בישו סופו לגיהנום ועד. לפי הגיון מטורף זה, הנוצרים האכזרים שטבחו יהודים בעינויי תופת באינקויזיציה יגיעו לגן-עדן וקורבנותיהם היהודים המסכנים יגיעו לגיהנום!

לפי הנצרות: הרמב"ם, רש"י, החפץ חיים, הרב שך, הרב עובדיה יוסף וכל גדולי התורה של כל הזמנים יגיעו ח"ו לגיהנום! הרי זהו שקר מוחלט שרק אדם בעל הלך מחשבה מעוות מסוגל להאמין בו.

היהדות לעומת זאת, מעולם לא היתה דת מיסיונרית. היהדות היא לא דת מסיונרית כי לשיטתה גם לגויים חלק בגן עדן ותחיית המתים (בהתאם לשבע מצוות בני נח בסיסיות, כמו לא לגנוב, ולא לרצוח וכדו') ואינה מבקשת לגייר איש (בניגוד למשל לנצרות או האיסלאם). היהדות מבקשת לקרב רק את בניה היהודים. זהו הסממן היחיד שמאחד את כל היהודים כולם מזה שלושת אלפים שנה. היהדות רואה בחומרה המרת דתו של יהודי לדת זרה. היהדות היא דת ישראל היחידה.

- רגע, אבל איך אנחנו יודעים שהתורה אמת?

כאשר הוא שמע דברים אלה הוא ויתר על האמונה בנצרות לגמרי, אך בדיוק אז החלו לנקר בו ספיקות מחודשת על אמיתות התורה...

"זה די מבלבל" הוא אמר לי "אם הוכחת לי שהנצרות היא לא אמיתית, למה שאאמין שהתורה היא אמת?"

תיארתי לעצמי שנגיע לכך. מה שמצחיק הוא שבתוך נוצרי הוא כלל לא שאל את אותן שאלות בסיסיות על אמיתות המאורעות, אך כאשר התורה מבקשת ממנו לקיים את המצוות, הוא מיד התעורר בשאלות וקושיות כלפיה.

עניתי לו בקצרה, מפאת השעה המאוחרת.

"כל דת מציעה איזה נביא," הסברתי לו "ישו או מוחמד, שטוען שהאלוקים נגלה אליו בסתר ונתן לו תורה ומצוות. הרי זה דבר שניתן לפברק, כי כל אחד יכול לטעון שהאלוקים דיבר אליו מאחורי ההר ונתן לו את התורה. בתורת ישראל לעומת זאת, מתועד מעמד נשגב בו נכחו יותר ממיליון יהודים שחזו בהתגלות האלוקית! כל ישראל קבלו את התורה ולא רק משה בסיני. לכן תורת ישראל היא תורת האמת, ושונה מכל תורה אחרת.

לא קיימת בכל העולם כולו אפילו עוד תורה אחת המספרת על התגלות אלוקית לפני כל העם כולו. כל הדתות מספרות על נביאים שדיברו בשם האלים ויכלו גם לשקר. תורת אמת יכולה להיות אך ורק תורה שמדווחת לנו על מאורע היסטורי שלא ניתן לבדותו, על מאורע שכל העם עד לו - על התגלות אלוקית. ואת זה, רק התורה המפורסמת בעולם מציעה, תורת היהודים".

- אני מבטיח לנסות לשמור שבת!

"אני מבטיח לנסות לשמור את השבת" הוא אמר לי בשמחה, מרגיש כיצד מפעמת בו רוח חדשה.

"נסה, אך אל תמהר" אמרתי לו "מספיק שאתה יודע את האמת ומתקרב לבורא עולם בקצב שלך. הקב"ה כבר יסייע לך ויעזור לך להתקרב, ולראות את האושר והשמחה שביהדות. כפי שאמרו חז"ל "הבא לטהר מסייעין בידו", וכן אומר הקב"ה "פתח לי פתח כחודו של מחט ואפתח לך פתח כפיתחו של אולם".

הדברים שבו את לבו, ושמחתי בשבילו. אולי באמת הצלחתי לעזור ליהודי, אמרתי לעצמי, חש בהרגשת הסיפוק שחשים לאחר נתינת אוכל-נפש לעני רעב.

הוא הודה לי על הזמן שהיקדשתי עבורו, והסברתי לו שלא היתה זו יותר מחובתי הבסיסית, בבחינת "לא תעמוד על דם רעך", "ואהבת לרעך כמוך", "הוכח תוכח את עמיתיך ולא תישא עליו חטא".

סיימנו את השיחה באופן כזה, שהבחור היה משוכנע ובטוח שתורת ישראל אמת מאז ולעולם.

כך חלף לו שבוע, ושאלתי את עצמי מה עלה בגורלו של אותו יהודי. ניסיתי אפילו לצלצל אל הטלפון הסלולרי שלו פעם אחת, אך הוא לא ענה ולא חזר אלי.

לאחר מספר ימים קיבלתי ממנו מכתב.

תאמינו או לא, אך במכתב הוא כתב שהוא חשב על שיחתנו הארוכה במשך מספר ימים ולבסוף החליט שהוא כופר גם בישו וגם ביהדות!

מכיוון שהוא לא ענה לי בטלפון, מיד התפניתי לכתוב אליו מכתב בחזרה.

הזכרתי לו במכתב את כל ההוכחות והציטוטים שטענתי בפניו בשיחתנו האחרונה, המוכיחות שהיהדות היא האמת היחידה, והכניסה אל העולם הבא מותנית בקיום המצוות המעשיות.

תשובתו למכתבי הגיעה מוקדם משחשבתי.

"חשבתי גם על העולם הבא," הוא כתב במכתב "ואני לא מאמין שיש חיים אחרי המוות ושהאלוקים מעניש מישהו על מעשיו הרעים. אני מת ובזה סיימתי את חיי".

התפלאתי מאוד לקריאת הדברים. הרי בשיחתנו האחרונה הבהרתי לו פעם אחר פעם, כי אסור "רק להאמין" ושהגדרת האמונה ביהדות שונה מזו של כת המשיחיים. אך הוא בשלו, העדיף להאמין...

ואמונתו למרבה "התדהמה", התאימה להפליא ובמדויק לדרך שבה רצה אותו יהודי לבחור בחייו.

ברחמים אחרונים, הצעתי לו שיחה נוספת, בה הוא יוכל להסביר לי בפירוט מה נשתנה מאז שיחתנו האחרונה.

המכתב האחרון הגיע גם הוא מהר מהצפוי. במכתב הוא כתב בצורה קצרה ונחרצת שהוא מסרב בכל תוקף לקיום שיחה נוספת.

"אתה לא תוכל לשנות את דעתי בשום אופן" הוא כתב במכתב "ואני לא מעוניין לשוחח איתך שוב".

הוא לא רצה לדבר על זה, כי הוא מידי חשש מן האמת. תיארתי לעצמי שהוא מתבייש לחזור על אותם שקרים בשיחה. לא היתה לו את עזות המצח לטעון בפני את מה שהוא יודע שהוא שקר.

ריחמתי עליו למען האמת, כמעט שהוא עלה בדרך המלך, אך הוא נתן ליצרים שלו להביס את ההגיון והמצפון שלו.

חשבתי שהסיפור עימו תם. עברו כמעט חודשיים מאז, כשלפתע צילצל הטלפון בחדרי, כשמאחורי הקו עומד לא אחר מאשר אותו יהודי משיחי לשעבר.

"שלום" קראתי לשפופרת "אז מה התחדש לך מאז השיחה האחרונה?"

לרגע חשבתי שהוא שינה את דעתו. אולי חשב על הדברים, חש נקיפות מצפון, עשה חושבים ומוכן לחזור בתשובה לאט ובזהירות, תוך אמונה בי"ג עיקרים.

"תראה," הוא אמר "לא שיניתי את דעתי. אני עדיין חושב שאין שום דת של אמת בעולם, ושאין חיים אחרי המוות, ובעצם אני גם מאמין שאין אלוקים. אבל אני מוכן לדבר על זה".

מוזר, חשבתי לעצמי. במשך קרוב לחודשיים הוא לא היה מוכן להחליף איתי מילה אחת, וכעת הוא נאות לשיחות על אמונה? משהו נראה לי חשוד בעניין.

"מה בדיוק השתנה?" שאלתי בזהירות "בפעם האחרונה כתבת לי שאתה לא מוכן לדבר איתי. שאני לא יכול לשנות את דעתך..."

"אתה באמת לא יכול לשנות יותר את דעתי," הוא ענה לי בהחלטיות.

"אז מה בכל זאת השתנה?" שאלתי.

ואז הוא גילה את כל הקלפים כולם.

מסתבר שבחודשיים האחרונים המצפון שלו באמת העיק עליו מאוד. ההגיון שלו זעק שהוא חי בשקר, אבל מצד שני הוא רצה לחיות איך שהוא רוצה לחיות (תוך שיעבוד לגופו ויצריו). אז מה הוא עשה?

כיצד יוכל מצד אחד לחיות על פי תכתיבי גופו, ומצד שני להרגיש שהוא עושה את מה שנכון לעשות?

התשובה לכך היתה פשוטה משחשבתי.

"הסתובבתי באתרים שונים של כפירה," הוא הודה בפני "קראתי המון מאמרים של כפירה בשבועות האחרונים, מאמרים על ארכיאולוגיה, על אבולוציה, על ביקורת המקרא, על טעויות בין תורה למדע ובחז"ל. עכשיו לי המון הוכחות לכך שהתורה לא אמיתית ואני רוצה להראות לך אותם".

את אתרי הכפירה עליהם הצביע, הכרתי טוב מאוד. היו אלה אתרים שונים שהציעו לציבור החילוני שקרים נגד היהדות על ימין ועל שמאל. היה ביכולתי לענות לו על כל אחת מהטענות המוצגות באתר ולהראות לו את השקרים העומדים מאחורי הדברים.

אך לא הספקתי לומר מילה, והוא כבר החל במסכת שלמה של שאלות. תורה ומדע, ביקורת המקרא, אבולוציה ומה לא. והוא מקריא את השאלות בלי כל קשר, פירוט או עצירה. זה גרם לו להרגיש טוב, זה גרם לו להרגיש "מדעי" ורציונאלי. הרגשה אותה לא הרגיש מזה חודשים ארוכים.

הוא יכול לכפור ולהרגיש טוב עם זה. "אני לא חי בשקר" הוא שיקר לעצמו.

ידעתי טוב מאוד שביכולתי לשבת איתו במשך מספר שעות ולהראות לו כיצד כל שאלה ושאלה שהעלה היא שקר מוחלט. הייתי מסוגל להותיר אותו שוב ערום במבוך שהביא על עצמו. אך אז, ידעתי, הוא יחפש קושיות אחרות.

- אני לא מוכן לענות לך!

"אני לא מוכן לענות לך" אמרתי לו בהחלטיות.

"מה?" הוא קרא בתמיהה "אבל למה?"

"כי אתה לא כופר בגלל שיש לך שאלות," הסברתי לו "אתה כופר בגלל שיש לך תירוצים. ברגע שאענה על כל שאלות הכפירה שלך, תלך ותחפש שאלות כפירה אחרות.

תירוצים יש עד בלי די, כי הקב"ה מאפשר השקר לכל מי שרוצה לשקר את עצמו. כך גם אמרו חז"ל: "בדרך שבה רוצה ללכת אדם, מוליכין אותו", וכן "הבא לטמא, מטמאין אותו. הבא לטהר, מסייעין בידו".

"אתה רוצה לחיות בשקר שהתורה אינה אמת, ותעשה הכל כדי להשקיט את המצפון שלך".

"לא!" הוא צעק לפתע במה שנראה לי כקריאת ניצחון "אתה פשוט יודע שאין לך תשובות. אתה פוחד, אתה פשוט פוחד שאני אראה לך שאתה חי בשקר".

לא האמנתי איך הוא הפך את היוצרות בדמיונו.

"אני מכיר את הטענות מאלף ועד תו," אמרתי לו "אך אני יודע שהתשובות לא יספקו אותך, כי אתה תלך ותחפש תירוצים אחרים, שיתאימו למה שאתה רוצה להאמין בו".

"זה לא נכון" הוא צעק "אתה פשוט פוחד. אתה פחדן, כי אתה יודע שאין לך תשובות! אתה מאמין באלים הדמיוניים שלך ובתורה מזוייפת. ואתה יודע את זה, אבל אתה פוחד להתמודד עם השאלות כי אתה שאין לך שום תשובות".

- פחדן, פחדן!

לא תיארתי לעצמי שהכפירה מסוגלת להפוך אדם על פניו בצורה שכזאת. היהודי שדיבר איתי עד כה בצורה יפה ומכובדת השיל לפתע את עורו, צעק, צחק וקרא קריאות של חולה רוח. כבר לא הצלחתי להצטער בעבורו. זה הבור שהוא חפר לעצמו.

הוא ניסה לקרוא תיגר. סוף כל סוף הוא הרגיש שהוא החכם מכולם, ויודע יותר טוב מכולם. אני ידעתי שאין לדבר סוף, כי לשאלות הכפירה אין סוף, ומי שלא רוצה את האמת, גם לעולם לא ימצא אותה.

"אני לא מעוניין לשוחח איתך," אמרתי לו נחרצות וסיימתי את השיחה.

למדתי מכל המקרה הזה שיעור חשוב, שכבר נאמר בחז"ל:

"בדרך שבה רוצה אדם ללכת - מוליכין אותו"

היהודי המשיחי רצה להמשיך בדרך החיים שלו, ולכן חיפש תירוצים כדי להישאר כפי שהוא. במקרה שלו, התירוצים נמצאו באתרי הכפירה. אצל אדם אחר, התירוצים יכולים להמצא בנצרות, בכת הראלים או בבודהיזם.

- איזו אמת מתאימה לך?

כל אדם המשועבד ליצריו מוצא את "האמת" המתאימה לו, כי הוא מחפש אמת שתתאים לרצונות האישיים שלו. לשם גם מוליכין אותו.

מי שהוא לא נאמן לאמת, גם לא ישיג אותה. רק מי שמחפש את האמת באשר היא האמת, יגיע לאמת הנכספת והאושר האמיתי.

אולי אותו משיחי לשעבר באמת הצליח לעוור את עצמו בתירוצים שונים של כפירה, אבל בטוחני שבתוך תוכו הוא יודע שהוא לא פועל כשורה, שהוא משקר את עצמו ומתעלם מן האמת.

אני לא חושב שאנשים כמוהו יותר מידי יתפלאו לאחר מותם, כאשר הם "יגלו" שיש חיים לאחר המוות ויובילו אותם לבית דין של מעלה.

אני מתאר לעצמי שרוב הקוראים יאמינו שהם רחוקים מהתיאור של אותו כופר, אך כיצד מסוגל האדם לראות את נגעי עצמו?

כל אחד מאיתנו מוכרח לשבת ולחשוב, האם אני עושה את הדבר הנכון בחיי? האם יתכן שאני קצת משקר לעצמי כי אני רוצה לחיות כפי שאני חי? ומהי האמת?

בע"ה יזכה כל אחד מאיתנו לאמת זכה, טהורה, נכספת, ברורה ואמיתית. אמת שתביא אותנו להיות אנשים טובים יותר, ומאושרים באמת.

בברכה,

דניאל בלס.

המאמר הוגש בחסות ספר תורה ספרדי