איזה מנגנוני הגנה יש בתורה על מנת לשמור עליה במשך הדורות?

שאלה: איזה מנגנוני הגנה יש בתורה על מנת לשמור עליה במשך הדורות? שהרי בתורה מוזכרים אלפי פרטים, כיצד יתכן שהם ישתמרו במשך הדורות? איך יתכן שההלכה שאנו מקיימים כיום היא אותה הלכה שאלוקים אמר למשה, שהרי עברו כבר אלפי שנים.

תשובה: על מנת להראות על עוצמתם על מנגנוני ההגנה שאלוקים נתן בתורה אנחנו נמציא משחק יחד ונראה כיצד הדברים מתבהרים לנו.

ובכן נניח שיש משחק הטלפון השבור בכיתה שלך, משחק הטלפון השבור הוא שאומרים מסר לתלמיד אחד והוא מעביר לשני עד שמגיעים לאחרון ואם המסר הצליח לעבור בדייקנות עד לתלמיד האחרון אז הקבוצה ניצחה. במשחק זה חילקו את הכיתה ל- 5 קבוצות של 6 תלמידים ואתה נבחרת לנהל קבוצה אחת, התפקיד שלך כמנהל הקבוצה הוא לגרום שהמסר שיאמרו לתלמיד הראשון בקבוצתך יועבר בדייקנות מאחד לשני עד לתלמיד האחרון בקבוצתך.

בוא נחשוב יחד מה נעשה כדי לעודד את הקבוצה שלנו לדייק בהעברת המסר:

1.    יחד עם המשפט שצריך להעביר יהיה צורך להעביר אותו גם בכתב .

2.    אנו נעשה את התרגיל במשך עשרה ימים בזה אחר זה.

3.    כל תלמיד שמעבירים אליו את המסר יצטרך לשנן בעל-פה את המשפט עד שהאדם המעביר יהיה בטוח שאפשר לסמוך עליו.

4.    הבטחה לפרס גבוה למעבירים נכונה את המסר.

5.    עונש למי שטעה בהעברת המסר.

6.    נעודד מוטיבציה על ידי הסברת גודל התרומה לקבוצה שלנו אם ננצח ולכן כמה חשוב לדייק.

למעשה, כל אחד ממנגנוני ההגנה דלעיל יש בו די כדי להוריד את החשש לשיבוש
למינימום, או אפילו לוודא ששום שיבוש לא יחול, קל וחומר אם נצליח ליצור
משחק, בו כל שבעת המנגנונים יופעלו כאחד: הילדים יאמרו את המלה, יעבירו את החפץ, יחזרו עליה חמישים פעם כל יום במשך עשרה ימים , הבטחנו להם שכר ואיימנו עליהם בעונשים קשים, כמו כן הובהר להם גודל המשימה חשיבותה והשלכותיה, מלבד כל אלה, יועבר פתק ובו רמז או ראשי פרקים של המילה או המסר המועבר. בתנאים כאלה יהפוך השיבוש לבלתי אפשרי כמעט...

יפה מאוד, עכשיו נעבור לרעיון התורה- הקדוש ברוך הוא גם צפה שנצטרך להעביר את התורה ודורות הבאים בדייקנות ולכן הוא הכין בתורה מנגנונים מדהימים ומדוייקים שבזכותם אנחנו יכולים לקיים את התורה כפי רצונו להלן נפרט את המנגנונים:

הבה נפגוש ב- 15 מעיקריהם ובתוצאותיהם:

1. ריבוי ספרי תורה: משה רבנו כתב 13 עותקים של ספר-התורה, עותק אחד מסר לכל שבט ושבט ואת האחרון הניח בארון הברית , במשכן.

ישנה מצווה להרבות בכתיבת ספרי תורה: ריבוי עותקים מקשה על זיוף, שכן, מי שירצה לזייף, יצטרך לזייף את כל העותקים. וכן אף אם בחלק מהספרים  ישתבש או ישתנה משהו, הרי ישארו עוד הרבה עותקים שמהם ניתן יהיה לגלות ולתקן את המעוות.

2. ספירת אותיות התורה: חכמי ישראל נקראו בעבר סופרים (לדוגמא: עזרא הסופר), משום שספרו ומנו את אותיות התורה.

בעלי המסורה ספרו את הפסוקים, המילים והאותיות בתורה, קבעו לכל ספר את מספר הפסוקים, המילים והאותיות שלו וכן הראו את מקום חצי הספר לפי מניין הפסוקים, המלים והאותיות.

אחת מהדרכים של תכנת אנטי וירוס למחשבים לזיהוי וירוס הינה על פי השוואת גודלי קבצי מחשב נוכחיים לעומת  גודל קבצי המחשב המקוריים, כשכל שינוי בגודל נחשד כוירוס ונבדק. כך גם אצל בעלי המסורה, כל שינוי אפילו הקטן ביותר במניין הפסוקים, המילים והאותיות בספר התורה היה נתקל בהתראה, התנגדות והסרה.

3. תו תקן לספרי התורה: ישנה מצווה להעתיק את ספר-התורה תוך הקפדה על דיני כתיבה. לדוגמא: כתיבה בדיו מיוחדת, על קלף מעור של בהמה, רק על ידי סופרים מומחים יראי-שמיים ועוד.

כתיבת ספר אחד אורכת כשנה וספר הפגום בהלכה אחת או אפילו באות אחת נפסל.

כל זאת מביא להקפדה יתירה בכתיבת הספרים ולפסילת ספרים פגומים וכך נוצר מצב שספרים שכבר "עברו" את ביקורת "מכון התקנים" ה"קשוח" והבלתי מתפשר של ההלכה, הם כמו מוחתמים בתו תקן של ההלכה ונמצאים בדרגת שלמות, כראוי לספר הספרים.

4. קריאת התורה ברבים: בכל יום שבת וימים שני וחמישי, קוראים בתורה בבית הכנסת וכן מגביהים את ספר התורה כשכל הקהל אומר: "וזאת התורה אשר נתן משה לבני ישראל".

כמו כן ישנה הלכה הקובעת שכל אחד חייב לקרא כל שבוע את פרשת השבוע - פעמיים ופעם נוספת בתרגום לארמית.

וכך כשכולם מכירים ויודעים קשה לטעות או לזייף.

5. מצות הקהל: פעם אחת בשבע שנים היו מקהילים את כל העם ומקריאים לפניהם את התורה

וזאת מתוך הספר התורה המקורי שכתב משה רבינו והיה מונח בבית המקדש. וכך כל אחד יכול היה להשוות את העותק שבידו עם המקור ולתקן את הטעויות אם היו.

6. מצוות למוד תורה: המצווה הגדולה ביותר היא לימוד התורה באופן של חזרה ושינון ושוב חזרה ושינון ושוב חזרה ושינון ושוב. . . כך שלפנינו מנגנון זכירה בלתי נפסק וכשהכל בקיאים בחומר איך ישכח או יסולף דבר?

מרצדס תוצרת יפו

האם יסכים מישהו לקנות מכונית מרצדס תוצרת יפו במחיר מלא? התשובה ברורה. כולם יודעים שמרצדס מיוצרת בגרמניה ולכן קשה לזייף. כך גם התורה, כשכולם בקיאים בה - מי יוכל לשנות?!

7. ימי זיכרון: ישנם ימים מיוחדים שבהם מתייחד כל העם עם זיכרונותיו

בדיוק כמו יום השואה שעליו נאמר "לזכור ולא לשכוח". כך חגי ישראל הם ימי זיכרון למאורעות שארעו לעם ביציאת מצרים ומתן תורה.

לזיכרון יציאת מצרים יש את "חג-הפסח" :וכך כתוב בספר דברים, פרק ט"ז:

לזיכרון מתן-תורה יש את "חג-השבועות", ראה שוב ספר דברים ט"ז:

לזיכרון לסוכות ולענני הכבוד שהיו לבני ישראל במדבר ביציאתם ממצרים - יש את חג סוכות.

וכך בשאר חגי ישראל.

כה אמר אברהם מלמט (היסטוריון בן דורינו): "ימי בראשית של כל אומה ולשון לוטים בערפל, רק זיכרונות קלושים מהם בעלי ערך היסטורי כלשהו, מפלסים להם דרך במעבה הדורות. יחיד הוא עם ישראל בין עמי המזרח הקדמון, ששמר מסורת מסועפת ומפורטתהכלולה בסיפורי התורה ובספר יהושע... משום עם של תקופת המקרא לא הגיע לידינו שפע כזה של פרטים מן הקדם-היסטוריה שלו, כמו מישראל. לא-כל-שכן, תאור מלא ורצוף כזה, שבמחזור סיפורי האבות, בפרשת יציאת מצרים, ובעלילות כיבוש הארץ" (אברהם מלמט,"בראשית האומה" תולדות עם ישראל בימי קדם עמ' 33)

8. והגדת לבנך: ישנה מצווה להקניית התורה לבנים, ממשיכי הדרך. כמו שכתוב: ושננתם לבניך ודברת בם וכו' ועוד פסוקים רבים בהם התורה מצווה אותנו ללמד ולשנן לבנינו את התורה והלכותיה.

היהדות פיתחה מוטיבציה אדירה להעביר את המסר בצורה מדויקת - ודיברה רבות
על מעלתם של הלומדים תורה והמעבירים אותה בדיוק גדול. מוטיבציה זו באה
לידי ביטוי במהלך ההיסטוריה היהודית בכל תפוצות ישראל במסירות נפש שמסרו
נפשם היהודים על כל פרט ופרט מפרטי המצוות. אימהות יהודיות יצרו סביב תורת ישראל את חומת המגן האדירה הזו ששמה כאמור: מסירות נפש.
אמהות אלה חינכו את ילדיהם ואמרו להם: "אם יבואו אויבים ויאמרו לכם: שימרו את כל המצוות, לימדו תורה, קיימו את כל ציוויי התורה, רק מחקו אות אחת מהתורה - כדי להראות שאין אתם שלמים לגמרי עם שלמותה של תורה..." אמרו להם האמהות לבניהן: "תמותו ואל תשנומאומה"...

לצערנו הגדול ניתנו לעם היהודי הזדמנויות אין ספור להוכיח בדם, אתמסירותו לתורת ישראל ולאלוקי ישראל, מסירות שלא הנוצרים ולא המוסלמים, לא הגזרות שגזרו, ולא המלכים התקיפים, יכלו לה. רבים הם סיפורי מסירות הנפש המלווים את ההיסטוריה היהודית . דוגמת אותם 400 ילדים שהפילו עצמם לים ובלבד לא לעבור על איסורי תורה חמורים, בתקופת גלות רומאים, כמבואר במדרש על איכה,דרך מסעי הצלב והגרושים למיניהם, תקופות בהן צומצמו מקורות המחיה היהודיים למינימום ולמטה ממנו, כשמאידך יכלו בהינף יד ובמילה אחת לזכות לכל ההטבות להם זכו מומרים... רבים ביכרו מוות על בגידה (ולא תלמידי חכמים וגדולי תורה בלבד, ביניהם היו רבים מפשוטי העם). גם בדורנו בימי החושך הנוראים של השואה, יהודים רבים מאוד המשיכו להתפלל, ללמוד תורה ולקיים מצוות חרף כל האיסורים והאיומים בעונשי מוות ובייסורים הקשים ממוות - מאומה לא עזר , גם בתנאים הקשים ביותר הוסיפו יהודים ללמוד תורה ולקיים מצוותיה.

תיאורים אלה אינם רק סיפורי גבורה המעידים על אופייה של אומה זוונאמנותה
לערכיה, סיפורים אלה מהווים גם הוכחה על דיוק העברת התורה, שכן כיון שמסרו נפשם ולא ויתרו על כל פרט ועל כל אות כיצד תוכלנה מצוות התורה להשתבש? ואם מישהו היה מעונין להוסיף פרט חדש למצווה מסוימת, (שלא לדבר על המצאת מצווה חדשה) הן היו דוחים אותו, הן אפילו אות אחת לא יתנו להוסיף לתורה!

כשאנו מספרים על יציאת מצרים, בודאי שאין אנו מחדשים דבר. הלא כל אחד שמע זאת מאביו - לפחות פעם בשנה - בשולחן הפסח, בליל הסדר, בקריאת ההגדה ( הגדה מלשון הגד -אמירה ולא אגדה).

9. המחשה: כל מחנך יודע שדרך מצוינת להשריש חומר לימודי היא - לימוד חזותי והמחשה.

ביהדות, על מנת שהזיכרונות יהיו "טריים ורעננים", מקפידה התורה על המחשה קפדנית של קורות העם. לדוגמא:

בפסח - אכילת פיצות שבצקן לא החמיץ (שהכנתן ארכה לא יותר מ - 18 דקות), לזכר הפיצות שאכלו אבותינו ביציאתם ממצרים.

בסוכות - ישיבה בסוכה ארעית ולא בסוכת קבע, בדיוק כמו הסוכות ששמשו את אבותינו במדבר.

מצות מזוזה- לזכר הדם שמרחו אבותינו על משקופי הבתים כסימן למלאך שבצע את מכת הבכורות שיפסח על בתיהם.

וכך הדברים, לא רק שלא נשכחים או משתנים, אלא, אף נזכרים !

10. "כי יקום...נביא": אפילו אם יקום נביא שהוכיח עצמו כנביא אמת, אם ירצה לשנות את התורה, אין לשמוע בקולו ויש להורגו. ראה ספר דברים, י"ג

אנו רואים שמרגע נעילת המערכת, כלומר חתימת התורה, אין לאף אחד סמכות לשנות אפילו את הפרט הקטן ביותר בתורה, אפילו אם מדובר באדם שמוכיח - על פי המופתים שהוא עושה- שהינו נביא אמת ואדרבא, בזה שהוא בא לשנות את התורה, מזה מוכח שהוא נביא שקר.

11. אורח חיים מיוחד: ביהדות ישנה חזרה תמידית על יסודות האמונה באופן מעשי. היהודי מצווה בכל זמן, לזכור את מאורעות יציאת מצרים, למן קומו מהמיטה דרך ברכת המזון בכל ארוחה וכלה בקריאת שמע, כשהוא הולך לישון. (דברים ו', ד')

12. איסור השפעה מהגויים:  איסור חיתון עם גויים, איסור המרת דת וכן האיסור ללכת בדרכי הגויים. ראה דברים י"ג:

גוי שרוצה להתגייר, חייב בין השאר להוכיח - בקיאות בתורה ובהלכותיה, דבר השומר שלכל משפחת העם היהודי תהיה רמת ידע מינימלי של השורשים ההיסטוריה והתורה.

13. "לא תוסיף ולא תגרע": אחד מאיסורי התורה החמורים הנו האיסור להוסיף או להחסיר מהלכות התורה :

וכי על מה יוצא הקצף על המשנים והמעדכנים את התורה למיניהם? אלא, שאם כל אחד ישנה בשם הרפורמה, הקידמה והזמן את דברי התורה, עתידה היהדות להתנפץ לאלפי רפורמיסטים שונים ולבסוף גם להיעלם.

"נעילה" זאת של התורה מפני כל שינוי עתידי, מגינה עליה ומשמרת אותה.

14. הקפדה מוחלטת: התורה  דורשת להקפיד על המצוות כולן קלה כחמורה על כל פרטיהן :

דברים ז:

הנה אנו רואים מה תפקידה של אותה "פנאטיות" שדוקא "קפדנות יתר" זו על הפרטים  עוזרת לשמר בקפדנות על התורה שלא תשתנה ולא תשכח.

15. אביזרי זיכרון:  דברים ז, מזוזה - נדרשת על כל פתח, תפילין עם פרשת יציאת מצרים - נדרש להניח כל יום, ציצית - נדרשת ללבישה 24 שעות ביממה - למען זכירת מצוות התורה.  במדבר טו:

...ובכלל היהודי נדרש להיות כולו מונומנט זיכרון ומצבה חיה בכל אורחות חייו: בלידתו, בלבושיו, באכילתו, בחגיו, בחתונתו ובמותו.

במשחק טלפון שבור משווים את התוצאה הסופית עם ההתחלה. אם כן הבה ניגש להשוואה, על מנת שנוכל לבחון אם חלו שיבושים.

והרי התוצאות - וזאת לאחר 3300 שנה, שמתוכן כ- 2000 שנה העם היה בגלות והתפזר בכל תפוצות העולם, כשהקהילות עצמן לעיתים מנותקות זו מזו ללא כל קשר וכל מה ששומר על התורה הוא - אותם מנגנוני הגנה שהתורה בנתה:

1. ספר התורה:

בבדיקת כל ספרי התורה מכל הגלויות, ישנו הבדל של 2 אותיות בלבד, כאשר גם הם לא משנים את המשמעות: "פצוע דכא" לעומת "פצוע דכה",  "ויהי חיי נח" לעומת "ויהיו חיי נח".

הדבר יפליא אף יותר, אם נציין את העובדה שיש בתורה 304,000 אותיות. מספיקה טעות אחת בכל העתקה של ספר אחד והיינו מגיעים לבזאר של ספרים.

המשמעות של 2 אותיות שונות אומרת שבכל ההיסטוריה היו מקסימום 2 שינויים (לא משמעותיים). זהו נתון מדהים שמוכיח את יעילות מנגנוני ההגנה ושספר התורה שבידנו הוא המקורי והנו זהה בדיוק לספר שניתן לאבותינו על ידי משה רבנו.

לשם השוואה: ב"ברית החדשה" שהיא יותר "צעירה" ב1300 שנה והיא אף יותר קצרה בכשליש, יש אלפי גרסאות שונות.

אמנם בימינו בעידן הדפוס, אין בעיה לייצר ספרים זהים וכל ספרי "מלחמה ושלום" זהים (למעט מהדורות שונות, דבר שגם הוא לא נמצא בספרי התורה), אולם, עלינו לזכור שהתורה הועתקה בכתב יד, אות אחר אות והיא בת 3300 שנה.

ובכלל, כל מה שבאנו להוכיח בפרק זה הוא שהתורה אכן נשמרה והיא מקורית ואם ימצא עוד ספר שנשמרה מקוריותו בצורה מדויקת כמו התורה, אפילו באופן מוחלט לאורך אלפי שנים (דבר שהוא תיאורטי בלבד), הדבר לא יעלה ולא יוריד מעניינינו ומעצם ההוכחה.

2. לימוד התורה: במשך כל הדורות שקדו היהודים על לימוד התורה כשהם רואים בזה ערך עליון (מעל כסף, כבוד וכל השאר).

המשנה שלומד היום תלמיד ישיבה זהה למשנה שלמד רבי עקיבא ואילו היו נפגשים, מימד הזמן ביניהם היה נעלם.

3. "לא תוסיף ולא תגרע": ואנו אכן רואים שעיקרי הלכות התורה זהות בכל התפוצות ובל נשכח שישנן בתורה אלפי הלכות. אנא חישבו - אלו השתנתה רק הלכה אחת בכל תפוצה, היינו רואים שוב בזאר של הלכות.

מה תאמר ליהודי שבא לבית-הכנסת עם תפילין משולשות ומזהב ושטוען שכך התפילין יותר יפות והדבר מוסיף כבוד לתורה? אולי הוא צודק, אבל לא בבית ספרינו...

אכן ישנם מחלוקות הלכתיות בין העדות השונות אבל יש לראות אותן בפרספקטיבה
הנכונה ובפרופורציה הנכונה, הן למרות כל המחלוקות 95% מהמערכתמשותף לכולם ובחלק ארי זה המשותף כלולים כל העניינים העקרוניים, י"ג עיקרי האמונה, כ"ד כתבי הקודש,ששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי, ועוד משותפים. כל המחלוקות עוסקות בפרטי הלכות בשעה שעיקרי תורה וכל המצוות מקובלות על כולם ובאותה צורה. אין ויכוח על צורת התפילין או על מבנה התפילה או על עיקרי הלכות שבת וכדומה, מחלוקות מצטמצמות בעיקר עד כמה לעשות סייגים וכן על אותםתחומים בהם לא הייתה הכרעה חד משמעית והיה ברור מראש כי קיימת אפשרות שתתפתחנה מחלוקות.

4. ימי זיכרון: חגי ישראל נחגגו לאורך השנים עד היום - כימי זיכרון לאומיים, כשהם ממחישים את קורות העם. כל ילד יודע, שבפסח יש ערב הנצחה ליציאת מצרים שנקרא ליל הסדר.

5. אביזרי זיכרון: כל ארכיאולוג מתחיל יודע שבית יהודי מזהים על פי המזוזה.

כתמול שלשום כן גם היום ומחר, הכל זהה.  הנה לדוגמא: תפילין ממדבר יהודה לפני כ - 2000 שנה, הן אותן התפילין של היום וזאת - למרות שבהכנת  תפילין יש אלפי הלכות.

להלן עודות של ארכאולוג על התפילין מקומראן:

פרופסור יגאל ידין: אחרי מלחמת ששת הימים רכשתי מסוחר עתיקות עבור היכל הספר דבר, שנתברר אחר כך שהוא קופסת תפילין ובה כל ארבע פרשיותיה. התפילין הקדומים ביותר שבידינו, מימי בית שני ,  היו כתובים בידי סופר סת"ם בכתב זעיר ביותר שהתעוררו בעיות מסוימות שצריך היה לאמתן במעבדה, שרק למשטרת ישראל יש כמוה.

יום אחד נסעתי ברכבת מירושלים לתל אביב לאותה מעבדה ובכיס תצלומי התפילין הללו שאיש זולתי לא ראה אותם, ואירע לי מה שקורה למספר נוסעים ברכבת בקו זה : כשעברנו את כפר חב"ד עלו כמה אברכים לרכבת , ואחד מהם הפציר בי להניח תפילין , סרבתי אך כשנוכחתי שמבטאו אינו ישראלי, שאלתיו מאיזה ארץ עלה לארץ, הוא השיבני שעלה זה לא מכבר מברית המועצות.

שאלתיו "ובברית המועצות הנחת תפילין ?"  אמר לי : "כל ימי חיי מאז הגעתי למצוות הנחתי תפילין " , כששמעתי כך אמרתי לו: "אם אתה בברית המועצות קיימת את המצווה הזאת , לא אסרב גם אני" - והנחתי תפילין.

בתל -אביב לפני רדתי מהרכבת, ניגשה אלי אשה ואמרה לי: פרופסור ידין, אני שמחה שנענית לבקשתו של אותו אברך, שלמעשה לא הכירך. בני מחסידי חב"ד נפל לא מזמן בתעלת סואץ " לדבריה היה החב"דניק היחיד בין הצנחנים. לפני מותו - סיפרה "בקרוהו אנשי פלוגתו ושאלוהו לרצונו. אמר להם "הניחו תפילין " , "במשך היום ראיתי בעיני רוחי כאילו אף אתה הצטרפת לבקשתו"

אני מודה שלא יכולתי לעצור בעד דמעותי באותו רגע. אמרתי לה "איזה צירוף מקרים מופלא! בכיסי תצלומי התפילין הקדומים ביותר שבידינו , ולא אוכל לעשות עמך חסד גדול יותר מאשר להראותם לך ברגע זה"

באדיבות מחבר הספר לכל שאלה תשובה