כשמדברים על נושא המאמר, שרותי תרגום נוטריוני צריך לדעת היטב מה כוונת הדברים ומה כוללים השירותים בהם מדובר.
ישנן חברות תרגום המעניקות שרותי תרגום המתיימרים להיות נוטריוניים, ובחלק מהמקרים, וחלק מחברות התרגום זה אכן כך. השאלה המרכזית הקשורה לנושא המאמר היא, כאשר צריך הלקוח עבודה משולבת, הן של תרגום החומר שברשותו לשפה אחרת, והן את האישור הנוטריוני. השאלה היא, למי עדיף שיפנה, האם לחברת התרגום על מנת שתתרגם לו, ואחר כך מחברת התרגום לנוטריון, על מנת שיאשר לו את התרגום, או ישירות לנוטריון, על מנת שהוא הנוטריון, יתרגם או ידאג לתרגום, וימסור ללקוח את התוצר המוגמר, כלומר את האישור הנוטריוני בדבר נכונות התרגום, או את האישור הנוטריוני להצהרת מתורגמן.
ואין המדובר רק בשאלה של נוחות. כלומר, נראה שהתשובה לשאלה שהועלתה היא מובנת מאליה ולו רק בגלל עניין הנוחות. למה לו ללקוח שיתרוצץ פעמיים, פעם לחברת התרגום, וממנה לנוטריון?
ואולם יש בהחלטה למי לפנות, יותר משאלת הנוחות. נניח שהלקוח פנה לחברת התרגום והזמין אצלה תרגום של מסמכים, נאמר תעודת גירושין ותעודת התאגדות של חברה, נאמר לאנגלית, וכן ביקש מחברת התרגום בנוסף כי תדאג לו בעצמה לאישור נוטריוני. החברה תבצע את התרגום, ולאחר מכן תפנה לנוטריון כלשהו בעצמה ( כדי לחסוך ללקוח הפונה את הטרחה לפנות לנוטריון ) תשיג את האישור הנוטריוני ותמסור אותו ללקוח. הלקוח מקבל את העבודה, נוסע איתה נאמר לאנגליה, מבקש למסור את מה שאמור להיות תרגום נוטריוני שהזמין ( וזה אכן אישור נוטריוני ) אך לתדהמתו מתברר לו כי המסמך איינו מתקבל אצל השלטונות באנגליה. הסיבה לכך שהמסמך היה בלתי קביל באנגליה הייתה היעדרה של חותמת אפוסטיל. לחילופין, אולי הייתה חותמת אפוסטיל ( חותמת המאשרת כי הנוטריון הישראלי שביצע את התרגום הנוטריוני אכן אושר לשמש כנוטריון רשמי במדינת ישראל, אך לא הייתה על העבודה חותמת אפוסטיל שנייה ( אישור רשמי של מדינת ישראל, הנחתם על ידי משרדי הממשלה כחותמים ראשונים, ולאחריהם משרד החוץ ). חותמת זו מאשרת כי המסמכים אינם מזויפים וכי התעודה היא אכן תעודה רשמית של מדינת ישראל. לחילופין, אולי היו מוטבעות שתי חותמות אפוסטיל כנדרש, אבל הנוטריון לא אישר כי המסמך המקורי שאת תרגומו אישר, ושצורף לעבודה, הוא מסמך מקורי, או העתקו של המסמך המקורי, או מסמך שאיננו המסמך המקורי או העתק מאושר ממנו, ואז הפקיד האנגלי לא הסכים לקבל תרגום של מסמכים שהנוטריון לא ציין אם הם מקוריים או לא, או לחילופין, כל הליקויים שצוינו לעיל היו בסדר, אבל, למרבה הצער, הנוטריון השתמש בנוסח ה"אישור הנוטריוני" שהנפיק, במה שניקרא " אישור הצהרת מתורגמן", וניתברר כי הפקיד האנגלי היה מעוניין דווקא בנוסח אחר, הנקרא " אישור נוטריוני לנכונות תרגום", או אולי בדיוק להפך, הנוטריון אישר מידיעתו את השפות כי התרגום נכון, ואילו הפקיד האנגלי, המורגל לשיטת עבודה אחרת בעניין תרגום מסמכים, ביקש לקבל דווקא את תרגומו של מתרגם מקצוע יחד עם אישורו של הנוטריון להצהרת המתרגם בדבר היותו מתרגם מקצועי ושתירגם נכון את המסמך.
מאידך, ייתכן מצב שבו פנה הלקוח לנוטריון, הנוטריון ראה את עצמו מסוגל לתרגם בעצמו את התרגום ( לא על ידי חברת תרגום המעסיקה בדרך כלל מתרגמים מקצועיים ), ותירגם לא נכון את המסמכים, באופן שבאנגליה, הפקיד האנגלי סבר כי התרגום איננו ברמה מספיק טובה. ( גם אם כל שאר הליקויים שצוינו לעיל היו בסדר ).
אז למי יפנה הלקוח, לחברת התרגום או לנוטריון?
כותב המאמר משוכנע, מנסינו על פני כ 17,000 אישורים נוטריוניים שהנפיק עד היום, כי כאשר מתבקשת עבודת תרגום נוטריוני חייב הלקוח לפנות לנוטריון, המשלב במשרדו את שני השירותים, הן השירות של התרגום והן את האישור הנוטריוני הנילווה לו. הנוטריון המנוסה ידע להסביר ולהנחות את הפונה בכל הסוגיות שתוארו לעיל, וזאת כדי למנוע לחלוטין מצב של הכנת עבודה, שלא תשיג בסופו של דבר את יעדה.