העיסוק הפוליטי הינו בגדר 'מעשה אומנות', כפי שהגדיר זאת אריסטו; מתוקף כך גם מתחייבת המסקנה שהכישרון לעסוק בתחום, אינו נרכש, אלא מולד. שום צורה של הכשרה קודמת אינה יכולה להפוך אדם, ויהיה זה המשכיל ורחב האופקים ביותר, ל"אמן פוליטי" או למדינאי יוצא דופן.
במהלך מערכות בחירות למשרות נבחרות, בקמפיין פוליטי שמתנהל הן ברמה הארצית והן ברמה המקומית, נדרשים המועמדים להציג לבוחרים הפוטנציאליים את שלל הכישורים שיש להם על מנת להצליח בתפקיד. בעבר ואולי אף עד היום, הרקע הצבאי של המועמד יכול לשמש מקפצה משמעותית לכל תפקיד נבחר בפוליטיקה בישראל. "האתוס של המועמד", אותו קרדיט אישי עימו הוא מגיע לבחירות משמש בדרך כלל כשיקול חשוב בבואם של המצביעים להכריע בעד או נגד מועמדותו.
ההיסטוריה למדה אותנו שלעתים דווקא מי שלא הגיעו לעמדות הנהגה עם רזומה עשיר במאופן מיוחד, התגלו כמוצלחים מאוד בתפקידם, אבל גם ההיפך הוא נכון. זה אך טבעי כאשר עסקינן במיומנות מולדת ולא במיומנות נרכשת.
בהקשר השלילי של העניין, ידועה מאוד האנקדוטה ההיסטורית מן התקופה הקלאסית של רומא העתיקה; בשנת 68 לספרה (המכונה "שנת ארבעת הקיסרים"), לאחר הסתלקותו היזומה של נרון קיסר, עלה על כס השלטון ברומא סרוויוס סולפיקיוס גלבה (Servius Sulpicius Galba).
עלייתו לשלטון של הקיסר גלבה באה לאחר הדחתו של נירון קיסר, שאיבד את שפיותו; הדחה זו קטעה את שושלת הקיסרים היולו-קלאודיים, שראשיתה ביוליוס קיסר. ההיסטרויון הרומי סויטוניוס מספר בביוגרפיה שכתב על "שנים-עשר הקיסרים", כי לקיסר גאלבה היה את כל הרקע הנכון להצליח כמנהיג וכשליט וזאת למרות שלא היה קשור משפחתית אל הקיסרים שקדמו לו.
למרות שהיה בעל אותה הכשרה מתאימה, שלטונו החזיק בסופו של דבר מעמד במשך מעט יותר מחצי שנה, שבסופה נרצח הקיסר בשל התנהלות פוליטית כושלת.
שלטונו הקצר של הקיסר גלבה מאפיין את אותם מנהיגים בימינו ולאורך ההיסטוריה אשר התקיימו בהם כל התכונות והניסיון הדרושים כדי להצליח, אך ברגע האמת כשלו בסופו של דבר.
ההיסטוריון הרומי טאקיטוס סיכם במשפט אחד את שלטונו של גלבה בספרו "דברי הימים": "הכל מסכימים כי היה ראוי להיות קיסר, אלמלא עלה לשלטון".
מי שעמד היטב על חשיבות רכישת "הידע המעשי" בעיסוק הפוליטי, הוא הפרופ' הבריטי, מתחום מדע-המדינה, מייקל אוקשוט (Michael Joseph Oakeshott), במאמרו "הרציונליזם בפוליטיקה". אוקשוט כתב שם כי "לא ניתן להפריד את הידע הטכני מן הידע המעשי בשום תחום, ובוודאי לא בתחום הפעילות הפוליטית". את הידע הטכני, הוא מוסיף, "אין קושי לנסח בכללים, בעקרונות, בהוראות ובמימרות", ולראיה, "כאשר אומן כותב על אמנותו, הוא כותב רק על הטכניקה של האומנות".
עו"ד אדיר בנימיני
דוידוב-בנימיני ושות'
חברת עורכי-דין